חסידות על דברים ב:ג

במדרש תנחומא אלה הדברים וגו׳ אמרו ישראל למשה אתמול אמרת לא איש דברים אנכי ועכשיו אתה מדבר כ״כ אר״י כשאתה כבד פה שנה את התורה והתרפא כמו שמשה למד את התורה במדבר עד כאן לשון המדרש. ונקדים פסוק (דברים ב׳, ג׳) רב לכם סוב את ההר הזה פנו לכם צפונה ופירש״י סובו לכם לרוח מזרחית מן הדרום לצפון פניכם לצפון כו׳ להבין הענין אפשר לומר דנודע סוד יציאת מצרים הוא שהדעת היה בגלות ובקטנות שלא ידעו הדעת השלם לעבוד השם יתברך בתענוג ובמוחין גדולין כמ״ש (דברי הימים א׳ כ״ח, ט׳) דע את אלהי אביך כנודע שדעת הוא לשון יחוד ותענוג כמ״ש וידע אדם ובגלות מצרים היה דעת שלהם בקטנות מאוד שהוא בחי׳ מיצר ים שהדעת שנמשך מדעת החכמה היה במצר וקטנות שלא היה אצלם הדעת הגדול וביציאת מצרים שיצאו מן מיצר ים שנתגדל ונתרבה הדעת את ה׳ כמ״ש (שמות ב׳, כ״ה) וידע אלהים שנתרומם דעת אלהים וכמ״ש ותרבי ותגדלי שבאו ונתרבו ונתגדלו במוחין ודעת גדול לעבוד הבורא ב״ה בתענוג הזך והזוהר שהוא שמחה של מצוה ועבודה וכמ״ש ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל שעבודה שלהן על ידי שנתרבה הדעת ויצאו מן הקטנות היתה בשמחה. כמ״ש (תהלים ק׳, ב׳) עבדו את ה׳ בשמחה ומצינו מקרא אחר שכתוב (שם ב׳, י״א) עבדו את ה׳ ביראה והאמת הוא כמו שדרשו בש״ס עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה ולהבין דברי הש״ס:

וזהו רב לכם סוב את ההר הזה פי׳ רב לשון ריבוי הדעת בריבוי הדעת צריך לכם סוב את ההר הזה שהוא היצר הרע כנודע ממ״ש ז״ל לצדיקים נדמה להם כהר וכו׳ שמצידו מסתעפין הדינים וזהו שפירש״י סובו לכם לרוח מזרחית שהיא התורה ע״ש זריחת האור הגנוז שהוא הדעת פנו לכם צפונה שיהיה פניכם לצפון וגנוז שהוא הדעת הגנוז בפומא דמלכא שהוא הדבור שיעלה בעולם התענוג ויומתק הרע ונודע כי מה שאמר משה (שמות ו׳, ל׳) הן אני ערל שפתים ואיך ישמעני פרעה הוא כי הדבור היה בגלות על שאל היה אצלן יחוד הדעת הגדול בהדבור כמ״ש בזוהר ועל ידי התורה שקבל משה נתקן הדבור ונתייחד על ידי הדעת ונתעלה בעולם התענוג כאמור נמתקו הדינין בשרשם. וזה שאמר הכתוב אלה הדברים אשר דבר משה והמשיך הדבור למעלה אל הדעת שהיה המשכת הדעת בגדלות ועל ידי זה נמתקו כל הדינים שעברו עליהם במקומות אלו שהוזכר בפסוק זה בעבר הירדן במדבר בערבה וגו׳ כי למה מזכיר להם עונות ראשונים אלו כי אם לכוונה זו שאחר מתן תורה ויצאת מצרים יצא הדעת ממצרים ונתרבו ואחר כך על ידי חטאן הפילו את הדעת עוד כמ״ש נתנה ראש ונשובה מצרימה שהושב הדעת לקטנות למיצר ועל ידי כן באו עליהם הדינין ומשה רבינו ע״ה רצה בתוכחתו להעלותן ממקום הדינין ולהמשיכם ולהגביהם להדעת הגדול ולכן הזכיר להם המקומות אשר שם פעלו הדינין פעולתם שמהיום ימשכו ויעלו משם להדעת הגדול ועל ידי היה מעלה אותן למקום הדעת וזהו אשר דבר והמשיך אל כל ישראל ממקום הדינין שהם בערבה בעבר הירדן וגו׳:

רב לכם סב את ההר הזה פנו לכ"ם צפנה (דברים ב ג). ללמד לאדם דעת בכל עת וזמן בסגולת נצחיות התורה נ"ל הרמז, ידוע דיצר הרע נקרא ה"ר, כמו שאמרו רז"ל (סוכה נ"ב ע"א) צדיקים נדמה להם כהר, וגם כן נקרא צפונ"י (סוכה נ"ב ע"א), כמ"ש (יואל ב כ) ואת הצפונ"י ארחיק מעליכם. ונ"ל דה"ר נקרא על שם אותם הפתויים שמפתה לעבור עבירות גדולות בפועל, אשר כל רואה ושומע רע ומר עליו המעשה הזה, וגם החוטא בעצמו יודע שחטא רק שאינו יכל לכבוש את יצרו. ובחינת צפונ"י הוא מה שמצפין את עצמו בעשיית המצוה ותורה ועבודה, לעשותן בפניות וגיאות ומחשבה זרה וכיוצא. והנה העבירות האלו הם רחוקים יותר מתשובה מהעבירות גדולות הנגלים, כי על הנגלות תיכף אחר התמלאות תאותו יודע שחטא ומתחרט, כמו שאמרו רז"ל רשעים מלאים חרטות. מה שאין כן על העבירות הצפונים הנ"ל, שבאמת הם עבודה זרה ממש והוא סובר שעשה מצות, אזי הוא רחוק מתשובה עד ישים אל לבו ויתבונן הענין לאמתו, הש"י יעזרנו על דבר כבוד שמו. וז"ש התורה ברמיזותיה רב לכם סב את הה"ר הזה, ר"ל די לכם מה שאתם מדקדקין דוקא לשוב על העבירות הנגלות דמיון ההר הנגלה בגדלות לעין כל, פנו לכם צפנה להתבונן על הפיתויים הצפונים שבמעשה המצות הנעשים שלא לשם שמים, ומיקרי כעובד עבודה זרה שעל שם זה נקרא היצר הרע צפונ"י, ועל זה תדקדקו לשוב אל הש"י מה שעשיתם עד היום, ומהיום והלאה לייחד מעשיכם לשמו. ומי שירצה להמציא מזור לנפשו מחולי הנפש הלזו, יעיין היטב בדברי הרופא המומחה לרפאות חליי הנפשות, הוא הרב בעל חובת הלבבות בשער יחוד המעשה, הפוך והפוך בדבריו ואל תט ימין ושמאל: