אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה אַתָּ֤ה הַֽחִלּ֙וֹתָ֙ לְהַרְא֣וֹת אֶֽת־עַבְדְּךָ֔ אֶ֨ת־גָּדְלְךָ֔ וְאֶת־יָדְךָ֖ הַחֲזָקָ֑ה אֲשֶׁ֤ר מִי־אֵל֙ בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה כְמַעֲשֶׂ֖יךָ וְכִגְבוּרֹתֶֽךָ׃
ערבי נחל
שלח תשלח כו' למען ייטב לך והארכת ימים. יש לדקדק, איך אמר שיעשה המצוה על מנת לקבל פרס. ויש לדקדק עם משארז"ל (בבא בתרא י:) האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בן עולם הבא הרי זה צדיק גמור ופריך עליה ומשני כאן בישראל כאן בעכו"ם, וטעם הדבר כי העכו"ם אינם מודים להקב"ה רק בהיטיבו להם ואם לאו קורא תגר, וזהו מאמרנו (תהילים פו, ט) כל גוים אשר עשית יבואו כו' ויכבדו לשמך כי גדול אתה, היינו כמש"ה (דברים ג, כד) את גדלך ופירשו זו מדת טובך, והיינו כי חסד נקרא גדולה ור"ל שיכבדו לשמך בעת כי גדול אתה שאתה מיטיב, וכן ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך, כמ"ש רז"ל (נדה ל"א.) ע"פ לעושה נפלאות גדולות לבדו שאין בעל הנס מכיר בניסו מבואר דלשון זה מיירי בנסים, ולז"א כל גוים יכבדו בעת כי גדול אתה היינו שמתנהג עמם בחסד ועושה נפלאות כו', משא"כ אנחנו עמך כו' נודה לך לעולם כשם שמברכין על הטובה כו', זהו פשוטו.
אגרא דכלה
ואתחנן א"ל י"י בעת ההוא לאמ"ר (דברים ג כג). להבין מהו בע"ת ההו"א דייקא. ומהו הלאמ"ר. כבר כתבנו כמה פעמים לאמ"ר הוא מלשון צמצום, מלשון אימר"א ושפה המצמצם את הבגד. והנה זה ידוע דהצדיקים הגדולים קודם פטירתם יתגדלו במעלת ההשגה מה שלא זכו כל ימי חייהם, וזה הוא מיתה נשיקה שברגע האחרונה ישיגו בנועם י"י ביותר ותצא הנפש מנרתיקה מגודל תשוקתה, וזה הוא הענין בכל צדיק לפי מדריגתו. והנה משה אדונינו הגם שהשיג כל ימיו מה שאי אפשר לשרפי מעלה להשיג, עם כל זה כל עוד שנתקרבו ימיו להיגנז באור החיים, נתרבה השגתו ביתר שאת, והבין מזה שיבא להשגה גדולה כל כך שלא תוכל הנפש לסבול. וז"ש ואתחנן אל י"י בעת ההוא שהתבוננתי בגודל ההשגה, אזי התחננתי לאמ"ר, שיצמצם הש"י את ההשגה הגדולה בכדי שאוכל עוד להישאר בחיים לעבוד את הש"י בארץ ישראל. וז"ש אתה החלות להראות וכו' (דברים ג כד) ההשגה הגדולה, מזה אני שופט שאי אפשר לסבול וכבר הגיע עת דודים, על כן אני מבקש אעברה נא וכו' (דברים ג כה), דהיינו מה שאני מבקש על הצמצום, אין זה כמבעט וכמקצר בהשגתך, כי זה גם כן אני עושה בעבור תשוקתך, כי גם למחר אני רוצה לעבדך כל הימים, והבן. או יאמר מעין הנ"ל, אעברה נא ואראה את הארץ וכו', ואז אוכל לסבול ההשגה הגדולה הזאת שאני משיג כעת, מה שאין כן בהיותי בחוץ לארץ כי אין חכמה כחכמת ארץ ישראל (ב"ר פט"ז ד'), והבן:
ישמח משה
ואתחנן אל ה' וגו' (דברים ג כג). פירש רש"י (ד"ה ואתחנן) אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אינם מבקשים אלא מתנת חנם כו'. (א), יש להבין הטעם בזה. (ב), בעת ההוא לאמר, פירש רש"י (ד"ה בעת) לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג כו'. וגם אני אענה חלקי איך תולה הענין בזה. (ג), לאמר ברש"י (ד"ה לאמר) ובמדרש איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי. ותמהו המפורשים למה זה. (ד), ה' אלקים (דברים ג כד) פירש רש"י (ד"ה ה"א) רחום בדין. גם זה תמוה אם הוא מן הדין, למה צריך לרחמים, ואם אינו מן הדין, אם כן אמאי בדין. (ה) אתה החילות, למה אמר בזה הלשון, והיה די לומר אתה הראית. (ו), את גדלך. במדרש זה המן. והוא תמוה מאי ענין מן להכא.