לֹ֣א תֹסִ֗פוּ עַל־הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תִגְרְע֖וּ מִמֶּ֑נּוּ לִשְׁמֹ֗ר אֶת־מִצְוֺת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶֽם׃
ישמח משה
ועל פי זה יתבאר המדרש רבה (בפרשת עקב, דב"ר פ"ג א') אימת שמרו ישראל את השבת תחלה באלוש, שנאמר (שמות טז ל) וישבתו העם ביום השביעי, שמא תאמרו לרעתכם נתתי לכם את השבת, הא לא נתתי לכם אלא לטובתכם, כיצד א"ר חייא ברבי אבא הרי אתה מענג אותך במאכל ומשתה, ואני נותן לכם שכר שנאמר (ישעיה נח יג) וקראת לשבת עונג, עד כאן המדרש. ויש לתמוה בזה המדרש טובא (א), מה נפקא מינה איך היה השבת הראשונה אם במקום הזה או במקום אחר. (ב), איך נמשך לזה שמא תאמרו לרעתכם וכו'. (ג), מהיכי תיתי לומר שיתכוון השי"ת בנתינת השבת לרעה ח"ו. והנ"ל בזה על פי שכתבתי למעלה דאף האמירה לעכו"ם הוא שבות מדרבנן, מכל מקום יש לה סמך מן התורה כמ"ש, ואל תתמה, כי כן מצינו בספרי לענין ע"א באש', וכן מצינו כמה פעמים בש"ס מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. והנה כל מה שחדשו רז"ל, הוא בכלל לאו דלא תסור (דברים יז יא), כי כן הוא רצונו ית"ש וחביב יותר מיינה של תורה, כמו שדרשו (במ"ר פי"ד ד') בפסוק (שיר השירים א ב) כי טובים דודיך מיין, רק דכך חייבה חכמתו ית"ש שיתחדש דבר זה על ידי החכמים, אבל כך הוא רצונו מאז, ובפירוש נאמר (קהלת יב יא) דברי חכמים כדרבונות וגו' מרועה אחד ניתנו, ובאמת הכל ניתן מסיני, רק שנאמר שכך יתחדש על ידי התלמיד חכם פלוני, כאמרם (ירושלמי פאה פ"ב ה"ד) גילה לו הקב"ה למשה כל מה שתלמוד ותיק עתיד לחדש, והבן זה. לכן יש סמך ורמז בתורה, ואחר שנתחדש הוא גוף התורה ממש, ולכך מצינו בש"ס (סנהדרין כ"ב ע"ב) דמקשה עד דאתא יחזקאל מנא לן, אלא גמרא ואתא יחזקאל ואסמכינהו אקרא, ומכאן תשובה למכחישים בתורה שבעל פה ואומרים שהכל בכלל לא תוסיפו (דברים ד ב) מה שלא נאמר מפורש בתורה, דאם כן מה יענו להמצות המפורשים בדברי נביאים וכתובים, דהא בנביאים כתובים אף הכופרים מודים, אלא ודאי דלא מקרי הוספה רק כמו שקבלו רז"ל (סנהדרין פ"ח ע"ב) חמש טוטפות בתפילין, דהיינו הוספה על מצוה דאורייתא בזמנה, והבן. ולפי זה אתי שפיר מה דאמרינן דשבות דאמירה לעכו"ם יש לה סמך מן התורה, ואינו ח"ו בכלל לא תוסיפו, רק הוא כגוף תורה ודבר הלמד מענינו הוא, שהרי מצות עונג שבת לא נאמר כלל בתורה, ואף על פי כן מקבלין עליו שכר כשמענג לשם מצוה שהרי נאמרה בדברי קבלה, אלמא דכהאי גוונא לא הוי בכלל לא תוסיפו, והבן.
קדושת לוי
ואתם הדבקים בה' אלהיכם (דברים ד ,ד). כי שם אלהים הוא סיבות כל הסיבות עילת כל העילות. ואלהינו הוא בחינות שכל המסובבים להסיבות הכל בשביל ישראל ועל ידי ישראל מתנהג הכל. ובזה מיושב מה שהקשו הקדמונים בפסוק שמע ישראל ה' אלהינו, הוא מיותר דהוי ליה למימר שמע ישראל ה' אחד. אך הפירוש ה' הוא אלהינו מסבב כל הסיבות. ה' הוא אחד שכל הסיבובים אף על פי שנראה אינם נוגעים אלינו הכל בשבילנו ועל ידי ישראל נתייחד שמו של הקדוש ברוך הוא שיהיה נגלה בתיקון העולמות שה' אחד ושמו אחד גם עתה נתייחד על ידי ישראל ידענו אמונה שלימה שהכל בסיבתינו. וזהו ואתם הדבקים בה' אלהיכם. אלהיכם, דייקא כל הסיבות בשבילנו:
קדושת לוי
או יבואר, ועתה כו'. כי הכלל השם יתברך נתן המצות לישראל עם קרובו ואין אדם בעולם רשאי להוסיף עליהם ולא לגרוע מהם, דהיינו תפילין וציצית להוסיף או לגרוע מהם וכן שאר המצות. אבל יראה יש לאדם רשות להוסיף עליו ומחויב להוסיף עליו, דהיינו בחינה אחת שהוא משיג פחד המלאכים, ובחינה הב' שהוא משיג פחד השרפים וכן פחד הכסא כבוד עד אין סוף זה רשאי האדם להוסיף: