חסידות על דברים ד:לו

והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראי"ת בהר (שמות כו ל). הראי"ת תרין במסורה. דין מלא י'. ואידך אתה הרא"ת לדעת (דברים ד לה) חסר י'. מובן הדבר על פי מה שדרשו חז"ל (במ"ר פט"ו י') מלמד שנתקשה משה במלאכת המנורה, עד שהראו לו מנורה של אש, כמד"א (שמות כה מ) אשר אתה מראה בהר. וצריך להבין למה נתקשה דוקא במלאכת המנורה. ועוד מן הצורך להתבונן הלא התמים דעות בודאי ידע שיתקשה משה, ולמה לא הראה לו תיכף. ומובן על פי מ"ש תלמידי הבעש"ט זצלה"ה, להיות כל מלאכת המשכן נגד מעשה בראשית מכוון נגד עשרה "מאמרות, והנה מלאכת המנורה נגד המאמר הראשון. ומעתה תתבונן מאד הנה הקשו חז"ל (ר"ה ל"ב ע"א) הני ויאמר דבראשית ט' הוויין, ומתרצי בראשית נמי מאמר הוא, דכתיב (תהלים לג ו) בדבר י"י שמים נעשו. והנה קשה למה לא נכתב ויאמ"ר. ופירש הרב מהרד"ב זצוק"ל להיות קודם שנבראו האותיות אי אפשר לכתוב ויאמ"ר, דהאיך אפשר לאמירה בלא אותיות, והנה מקודם הכל נבראו האותיות, וזהו בראשית ברא אלקים א"ת (בראשית א א), היינו אותיות ונבראו בהם שמים וארץ. וזהו אשר אמרנו בדרושי חנוכה שהנס דחנוכה לא ניתן לכתוב כמו שאמרו רז"ל (יומא כ"ט ע"א), כי נעשה הנס על ידי מנורה, ומנורה נגד המאמר הראשון בראשית שלא היה עדיין אמירה לכתיבה באותיות, הבן. ובזה תתבונן שנתקשה משה במלאכת המנורה, ולא היה יכול להתבונן על ידי אותיות הדיבור, כי שורשה למעלה ממקום הדיבור, על כן אמר לו הקב"ה מקודם ולא התבונן עד שהראו לו, מזה תבין שורש מקום המנורה סוף מעשה במחשבה תחילה. ובזה תתבונן והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראי"ת מלא יוד. כי באמת על פי הראיה שהראו לו הנה נשלמה כל הי' מאמרות במלאכת המשכן, אבל אתה הראת לדעת לדעת וכו' מן השמים השמיעך וכו' (דברים ד לו), הנה הוא חסר י', להורות דבריאת שמים וארץ במאמר הראשון אין לו כללות עם שאר י' מאמרות, כי אין כאן מאמר עדיין, כי עדיין לא היו אותיות, הבן הדבר:

ועל פי זה יבואר מה דכתיב פעם אחד מן השמים השמיעך (דברים ד, לו) ופעם אחד ועל הארץ הראך (שם) כו', דעמדו חכמינו זכרונם לברכה בזה דלא לסתור. דידוע ליודעי חן דהתורה שבכתב נקרא שמים וזה שכתוב מן השמים כו', ותורה שבעל פה נקרא ארץ וזה שאמר ועל הארץ הראך, רמזו שנתן לישראל תורה שבכתב ותורה שבעל פה. וזה רמזו רבותינו זכרונם לברכה במגילה (יא.) ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו (תהלים צח, ג) אימתי ראו כו', בימי מרדכי ואסתר, רצה לומר אימתי ראו שהישועה יהיה על קבלת התורה שבעל פה באהבה שהוא חיות כל אפסי ארץ דנקראת ארץ דחיות ארץ מתורה שבעל פה, בימי מרדכי ואסתר, אז היה קבלת תורה שבעל פה מאהבה. ולזה נקראת מגילת אסתר מגילה, רצה לומר שנתגלה ה"ה, דהיינו קבלת התורה שבעל פה מאהבה ודו"ק: