חסידות על דברים ה:כח

וכדי ליישב כל זה, נ"ל בהקדים מה שכתבתי על הפסוק (שמות י א) בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו', עיין שם. והיוצא מזה דמשה לא רצה לילך לפרעה, משום דהבין שלא ישמע לו ומצוה שלא לומר (יבמות ס"ה ע"ב). ונקדים עוד דמשה חשד לישראל ואמר והן לא יאמינו לי (שמות ד א-ו), ואמר לו השי"ת מזה בידך (שמות ד ב), ופירש רש"י מזה שבידך אתה ראוי ללקות שחדשת בכשרים, ולכך והנה ידו מצורעת וגו' (שמות ד ו). וקשה דלמה באמת חשד משה בכשרים, כיון דהוא חטא ועון לחשוד בכשרים. ועוד קשה אחר שנאמר לו מפי השי"ת שלא יפה עשה במה שחשדן, איך חזר וחשדן בשעת קבלת התורה, כמו שביאר באור החיים בפרשת יתרו (שמות יט ז) ויקרא לזקני העם וישם וגו' ויענו כל העם יחדיו וגו', והוא מבואר ממש בכתוב. והנ"ל בזה, על פי מה ששמעתי הפירוש בפסוק (במדבר יב ג) והאיש משה עניו מאד מכל אדם וגו', שהוא היה כללא דכלהון, כמ"ש הזוהר (ח"ב קצ"א ע"ב) בפסוק (אסתר ט כג) וקבל היהודים, ולכך אמר מחני נא (שמות לב לב). והנה ידע שהוא מצד הנשמה שורש לכל ישראל, וחשד את עצמו במה שחשדן, ודוק. והנה מבואר מדברי העקרים (מאמר שלישי פרק ל"ג) בפסוק (תהלים קיט קיא) נחלתי עדותיך וגו', דיותר עלול לקבל השכל מצות שכליות מלקבל שמעיות וחקים. והנה עד עתה היו מצות שכליות כמו כל עשרת הדברות, דשבת הוא גם כן שכלי יום גינוסיא (פסי"ר פכ"ג), ופרשת משפטים, ולעשות משכן הכנה להשרות הכבוד ית"ש, וחישב שזה מקבלין. אבל כשהגיע לתורת כהנים שזה טומאה וטהרה וקרבנות שהשכל מנגדן, כמ"ש הרמב"ם בסוף הלכות מקואות (פי"א הי"ב) וכי הטומאה טיט וצואה שמלוכלך ומועיל לו רחיצה, וכן קרבנות מנגד מאד להשכל, כי (תהלים נ יב) אם ארעב לא אומר וגו', (תהלים נ יג) האוכל בשר אבירים וגו' (תהלים נ יב-יג), והירצה ה' באלפי אילים וגו' (מיכה ו ז). וחישב שזה לא יקבלו מחמת שפלות שורשן ומצוה שלא לומר דבר שלא נשמע (יבמות ס"ה ע"ב). וגם חישב אחר שבאו למדריגה רמה שה' פעל להם ניסים כאלו, ויפלו ממדריגתן כשלא יקבלו והוא יכשילם במה שיאמר להם, לכך סבר אף שנמסר לו בסיני, ימסור לראש הדור אשר יהיה אחריו כמו ליהושיע, דכבר ידע דיהושע יהיו ראש הדור ממה שנאמר לו ושים באזני יהושע (שמות יז יד), דאז יהיה השורש יותר נכבד לדעתו ויתעלו הענפים ויקבלו אז, כן היו מחשבתו של אותו צדיק מחמת ענותנותו. אבל האמת הוא דדורו נתעלה על כל הדורות, ולכך היו למעלה מהטבע לפי שהוא היה ראש הדור, ועיין מה שפירשתי בפרשת דברים (א יא) יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים זו משלי (דב"ר פ"א י"ג), על פי דבר ציוה לאלף דור (תהלים קה ח), ודוק. ונקדים עוד מה שפירש בבית שמואל אחרון פרשה זו על הגמרא (ברכות כ' ע"א) מאי שנא ראשונים דמתרחש להו ניסא וכו'. ותורף דבריו דהעובד בטבע, עוזרין לו גם כן רק בטבע, מה שאין כן אם עובד חוץ לטבע, דבמדה שאדם מודד וכו' (מגילה י"ב ע"ב), עד כאן דבריו. אם כן אף אנו נאמר דדוקא בשמירת החקים שהם שלא בטבע, יזכו למעלה רמה להיות למעלה מטבע, וקרא מסייע לן (ואתחנן דף ז') ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו דהיינו בלי ממוצע, נאמר אחריו (דברים ד ח) ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים, והבן. ואם כן אמר לו ית"ש שאדרבה למדריגה זו שיהיו למעלה מהטבע, צריכין לשמירת החקים ובודאי יקבלו ישראל ממנו. ונקדים עוד לפרש הפסוק (תהילים ח׳:ו׳) ותחסרהו מעט מאלקים, דדרשו רז"ל (ר"ה כ"א ע"ב) על משה דמ"ט שערי בינה ניתנו לו. והוא משולל הבנה דאיך יתכן לומר על אין סוף שמחסר מעט ממנו, הלא בעל תכלית כלא נגד בלתי בעל תכלית. ועוד קשה הלא כל המ"ט שערים הם מעט מזעיר כנגד שער הנו"ן. ועוד הלא כל זה רק שערי בינה, ודוק. והנה פירוש הרמב"ן ידוע, וגם אני אענה חלקי דמבואר בבית שמואל אחרון דלהנהגת הטבעי ממונה שם אלקים, ולהנגת השדוד שם הויה, עד כאן. ונקדים עוד דהנהגת הטבעי, כטפה מן הים נגד הנהגת השגחה גלויה. שזה על ידי ממוצעים נבראים ובעלי תכלית, מה שאין כן הנהגת עצמותו ושם העצם והבן, וגם כל שית אלפי שני עולם הזה, הם כלא נגד הנצחית העתיד, ואז יתבטל הטבע כדכתיב (ישעיה ס יט) לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וגו'. ונקדים עוד מה שכתבתי לפרש (בפרשת שמיני, ויקרא ט ז) ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח, שהיה אהרן בוש וכו', על פי החן טוב בפרשת תצוה על המדרש (שמו"ר ל"ז ד') תורה שלי היתה ונתתיה לך, ותורף הדברים דמאותו טעם עצמו שניתנה תורה לבני אדם ולא למלאכים שאינם בעלי גוף וגשם, מהאי טעמא נבחר אהרן לכהן לה' ולא משה, מפני שהיה משה בחינת מלאך (עיין ויק"ר פ"א א'), ויותר מתרבה כבוד שמים בעבודת אדם שהוא בעל גשם, עיין שם. והיוצא שזה קצת חסרון למשה שלא היה בו שום גשמיית כלל, כמו שפירש בעל עיון יעקב על הא דמשני הגמרא (ב"מ דף פ"ו ע"ב ובמדרש רבה וירא, ב"ר פמ"ח י"ד) עליתא לקרתא הלוך בנימוסיא, (מובא לעיל בפרשת בראשית). מיהו אף שלענין השירות דכהונה גדולה, הוי יותר כבוד שמים כשיש בו קצת גשם, מכל מקום למשה בעצמותו הוי זה כבוד והדר, שהרי בבחירתו ובפועל ידו עשה מן הגוף מלאך ולא נברא כך. ועל פי זה יתפרש ותחסרהו, שהיה נחסר מעט דהיינו המושפע מאלקים, דהיינו הנהגת הטבעי שלא היו בו שום חומרית וטבע, אבל אין זה חסרון בחקו, רק אדרבה וכבוד והדר תעטרהו. ונקדים עוד, דהוי קשה להמדרש דאחר מתן תורה שהיה עומד לפניו ית"ש בתמידות כנאמר לו (דברים ה כח) ואתה פה עמוד עמדי, איך יתכן קריאה כי אין קריאה לאינו נפרד. וכדי ליישב קושיא זו אמר המדרש זה שאמר הכתוב ושפל רוח וכו', וכאשר השיבו אותו רשע מי ה' וכו', ישב לו ואמר כבר עשיתי שליחותי, ר"ל כיון שהעיז כל כך, ודאי שוב לא ישמע, אם כן אין אני רשאי לילך עוד יותר, ואמר לו השי"ת בא אל פרעה כמו שפירשתי במקומו. ועל זה אמר המדרש לבסוף הוציאם ממצרים וכו' אמר מה עלי לעשות עוד, ר"ל דכבר הם במדריגה גדולה ונפלאה, ואם אדבר להם בשמעיות יתקלקל הכל, לכך עמד וישב לו, ר"ל אף שהיה עומד בתמידית, מכל מקום ישב לו בזה מטעם הנ"ל, ולכך צריך היה קריאה בזה הענין, ולכך למעלה לא אמר עמד וישב לו, דהרי קודם מתן תורה לא היה עומד בתמידית עד שנאמר לו ואתה פה עמדי, ועל זה מסיים המדרש שאמר לו הקב"ה וכו'. ונקדים עוד דיש גדול בכמות ויש גדול באיכות, והנה מה שעשה משה עד עתה, היו הצלות נפשות כמו קריעת ים סוף, והמן, והבאר, והשליו, וענני הכבוד, והקמת המשכן הוא כמו בנין בית המקדש. והנה אמרו רז"ל (מגילה ט"ז ע"ב) גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, שנאמר (אסתר י ג) ורצוי לרוב אחיו וגו'. ועוד אמרו (מגילה ט"ז ע"ב) גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש, שכל זמן שברוך בן נריה היו קיים, לא הניחו עזרא ועלה. ונקדים עוד דמדריגת בנים היינו למעלה מהטבע, כי בנוהג שבעולם עבדים מוסר תחת ידי ממונים, מה שאין כן בניו, והבן. ועל פי זה יתבאר, דאמר לו הקב"ה לא כמו שאתה סובר דכיון שהם כל כך במדריגה אין ללמדן החקים, רק אדרבה לזה צריכין להחקים, ואמר שיש לפניך מלאכה גדולה באיכות מכל מה שעשית, והוא מדריגה יותר גבוה והוא ללמד לבני, ללמד דייקא, דגדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש ומהצלת נפשות, שהם יסוד של כל הדברים שעשית, לבני דייקא, דהיינו שהם למעלה מהטבע, ואם כן צריכין להחקים, ולכך ראוי ללמדן טומאה וטהרה והאיך יקריבו קרבנות, וישראל קדושים הם ובודאי יקבלו ואין לחשדן, הוי ושפל רוח יתמוך כבוד זה משה, ר"ל ושפל רוח ומשום זה חישב שגורם לשפלות הדור, אבל באמת יתמוך כבוד, שעל ידי שהוא היה ראש הדור, היה לכל דורו כבוד והדר שהיו למעלה מהטבע, והוא ענין יותר עמוק ממה שפתח, דענין הפתיחה כבר מבואר, ומייתי ראיה דפירוש של כבוד הוא במה שהם למעלה מהטבע, דכתיב ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו, ופירושו כמו שכתבתי, אם כן הכבוד הנאמר כאן, הוא מה שהיה משה למעלה מהטבע כמ"ש, הכי נמי יתמוך כבוד פירושו כנ"ל, ושהוא תומך הכבוד הזה של ישראל, לכך נאמר ויקרא אל משה דלזה צריך קריאה, וזה נכון בס"ד. היוצא מזה דצריך להזהיר לישראל וללמדן דיני התורה, וחלילה לחשדן שלא ישמעו ויקבלו, דישראל קדושים הן ובודאי ישמעו ויקבלו.

ועכשיו נחזור לענינינו לפרש הברייתא, ואפתח במשל פי מעושר גדול שיש לו אלף אלפים דינרי זהב, ואלף אלפים ספינות על הים בפרקמטיא, ואלף אלפים כפרים ואלף עירות, והוא מרויח בכל יום מאה אלף דינרי זהב מכל זה. ויהי היום ויתועדו בני אדם לדבר בנדון העושר ההוא, ויאמר האחד תמה אני מאד האיך יצויר להרויח בכל יום מאה אלף דינרין, ומי יתן שארויח כמותו. והשיב לו השני אין זה כלל וכלל מן התימא, כי מן רכוש רב כזה ראוי להיות ריוח עצום כזה, ואם כן עכשיו שיש לו רכוש רב כזה, אין תימה בפני. ואי תמיה לי, הא תמיה לי על תחילת העושר, האיך באפשרי לצבור הון כזה מאפס ואין, כי שמעתי אומרים שבנערותו היה בעירום ובחוסר כל. וגם מה שאמרת מי יתן שארויח כמותו, זה טפשות גדול דאיך יצויר להרויח כזה בידים ריקנות. אך זאת עשה חקור על תחילתו מהיכן בא לעושר ההוא, כי תחילתו היה גם כן בידים ריקנות וזאת תוכל לעשות. ויען השלישי ויאמר מה אתמוה על מה שלא ראיתי, כי התחלה של עשירות אינני זוכר, רק על זאת אתפלא ואתמה כי אני זוכר לפני ב' או ג' שנים כבר היה ירוד גדול, והיה הכל אומרים עליו אפילו האבנט אינו שלו, ובזמן קצר כזה חזר לעשרו והוסיף הון רב, ודבר זה ראיתי בעיני. ועל זאת הגדלתי התימה שלי, עד כאן המשל. והנמשל הוא, כי הצדיק הגמור אשר כבר התגבר שכלו על חומרו והוכנע חומרו לשכלו, בודאי אין תימה כלל איך עושה המצות בחשקות ובזריזות גדול ובאהבה גמורה עד אין תכלית ואין חקר ואין ערך ואין מספר, כך הוא ראוי לו כיון שהוא בדרך השכל, ובנקל גדול הוא לפי התגברות שכלו, ובפרט זה שהולך בדרך השכל בכל עת ובכל שעה ובכל רגע שכלו מתגבר והולך כמעיין הנובע. אך על זה יגדל הרואה התימא על תחילתו איך בא לזה להכניע החומר ותאותו כל כך, כי לפתח חטאת רובץ ויצר לב האדם רע מנעוריו ומשוקע בגשמיות מעת הולדו, אבל מאחר שכבר בא לזה, אין תימא כלל וכלל על נתיבו ומהלכו ושבילו, כי כן ראוי לו לפי שכלו ובפרט שמתגבר בכל פעם, רק עיקר התימא על תחילתו. וגם אם רוצה אדם לקנות יראת ה' ואהבה לומר אעשה כן גם אני, הבל יפצה פיהו שרוצה לעלות בסולם ודרגו עקורה, כי בודאי צריך אמצעים רבים להגיע אל תכלית יראה ואהבה, כמבואר בספרי חכמה ומוסר עיין בעיקרים מאמר ג' פרק ל"א ובהקדמות מסילת ישרים, כי צריך אמצעים רבים, עיין שם. אלא ודאי זה שרוצה ללמוד ממנו לעשות כמעשיו, צריך לדון איך בא למדרגה זו על ידי איזה הדרגות, ואף הוא יעלה באותן המדריגות מדרגא לדרגא, ואחר זה יבא לזה לעשות כמעשיהו. הנה דרך משל כשנדברו יראי ה' אודות איש קדוש הידוע להם, ותמהים מגודל קדושתו ופרישתו ומשתוקקים לעשות כמעשהו חושקים מאד לזה, ויען אחד ויאמר מה שאתם תמהים עכשיו מגודל הפלגת קדושתו ופרישת מעשיו, אין זה תמוה כי כך ראוי לו לפי התגברות שכלו ומתגבר והולך בכל פעם, אך זה תמוה על תחילתו מהיכן נצמח זה להגביר שכלו על חומרו כל כך. וגם מה שאתם רוצים לעשות כמעשיו, זה שטות גדול בידים ריקנות, כמו זה שיש לו הון רב וספינות וכפרים ועירות הרבה, רק שאנחנו צריכים לחשב ולעיין איך בא לזה בהיותו נער וריק מכל, כי ערום יצא מבטן אמו, שעל זה יגדל התמיה, ואם נבין זה, גם אנחנו יכולים לעשות כן. ויען השליש אשר נשען על ידו, ויאמר האם אתפלא על זה שלא ראיתי ולא הכרתי ולא הייתי עמו בתחילתו, וגם אין מבוא ללמוד ממנו דבר זה של התנהגות תחילתו כיון שלא ראינו בעינינו, אך על זה אתפלא, כי באמת בעת שהוא דבוק למקורו מקור מים חיים ולבו פתוח כפתחו של אולם, אז אין דבר פלא ממנו הפלגת קדושתו שהוא לו בנקל ולא בעמל ויגיעה, וכמעט יצא מגדר הבחירה אל גדר המוכרח, כיון ששבת המונע הוא החומר הגס, אם כן הנפש שהוא חלק אלקי את שלה תעשה בטבע, וכמעט שלא יחשוב לצדקות גדול כיון שאין לו עמל ויגיעה וצער, רק אדרבה מתענג בנועם מתיקות הדביקות שאין לה ערך וקץ וסוף, אך החשיבות שלו גדול מאד, שהרי בבחירתו עלה למדריגה זו. אך זה יפלא שמכל מקום בשר ודם הוא, ואם כן נפסק הדביקות איזה פעם כשעוסק בצרכי הגוף הגס, ולפעמים על ידי הרהור ומחשבה, ולפעמים נופל ממדריגתו וישב כאחד העם, ואחר זה חוזר בכל מאמצי כוחו על ידי עמל ויגיעה גדולה להפלגת קדושתו ולדביקותו ועוד ביתר שאת וביתר עוז, וזאת אנחנו רואים בכל עת ממש כמו שמדבר עם בני אדם בדברים הכרחים ומחשב בעסקי עולם הזה, ונפסק הדביקות מכל וכל, וכרגע כבר חזר להפלגת קדושתו ונועם אהבתו, זאת הוא פלא שאחר שנפסק ונתפרד, האיך יעלה ברגע למדריגה כזו, ובודאי יש לו עמל ויגיעה גדולה אז לעלות משפל מצבו לרום שמים כרגע, ולא יתכן אם לא בשבירת כל גופו בקבוץ כל הכוחות וכל המחשבות (למקום אחד) לכח אחד ולמחשבה אחת, ומזה אנחנו יכולין ללמוד כי זה אנחנו רואין בכל פעם. ושפתים ישק משיב דברים נכוחים, שבלי ספק שכהוגן השיב שלא יגדל התימא רק מעת שנפרד ונופל וחוזר, ומזה יש ללמוד כי אז הוא מיגע עצמו בתחבולות וביגיעות, אם כן גם אנו נעשה תחבולות ויגיעות כאלה. מה שאין כן בעת התגברות השכל ומחזיק בדבקות שאז עושה הכל בקלות גדול, אז אי אפשר לנו לעשות כן ואין ללמוד ממנו. ואם כן לפי זה משה אדונינו שזה היתה מעלתו ומדריגתו שלא נפרד בשום פעם מדביקות, כאמור (דברים ה כח) ואתה פה עמוד עמדי, ותמיד היה עומד ומזומן כמלאכי שרת, אם כן כל מעשיו והפלגת קדושתו ותוקף אהבתו אין להפליא כלל עליהם, כי הכל לו בנקל גדול וכמעט יצא מגדר הבחירה כי לא היה לא מונע, וגביה דידיה לא שייך לומר דהפלא בעת שנפרד וחזר, דהא זה משה האיש ידענו מה היה לו שלא נפרד בשום פעם, ולא כשאר צדיקים שהם ברצוא ושוב, ואם כן אין כאן נסיון חשוב לגבי משה, כי הכל אצלו בנקל גדול ובטבע. אך אם מצינו במשה באיזה פעם שנפסק ונפרד מאהבתו וחשקו, ואף על פי כן עמד בנסיון גדול, זאת הוא דבר פלא וממנו ראוי ללמוד, כי אז היה לו יגיעה להתגבר על גופו וחומרו, ואף על פי כן עבד עובדי' בנפשיה בבחירתו ולא בעצם נשמתו, ומזה יש ללמוד האיך ראוי ליגע ומחשבה בעצה תכון ובתחבולות תעשה מלחמה. וכבר כתבתי דפרידת משה אז, היה מוכרח מפרידת כל ישראל שהפרו ברית ושבועה, וזה פלא גדול שבעת ההוא שנתרפה הכח והדיבוק אלקי שבו, שיעמוד בנסיון כזה. וזה אמרם בא וראה כמה חביבין מצות על משה רבינו, שכל ישראל כולם נתעסקו בביזה, ולהכי חזר ואמר כולן, להורות דדוקא אמר שכל ישראל חטאו והפרו ברית, שממאמר כל ישראל לא נשמע זה, שגם על רבים דעלמא נופל זה הלשון אף שאינם כל ישראל, וכן יש כמה פעמים בש"ס כמו דאיתא בפסחים (דף מ"ב.) אייתי כולי עלמא חצבייהו לגביה שם בדרש דמים שלנו, אף שלא היה רק בני עיר אחת, קרי להו כולי עלמא. לכך קאמר כל ישראל כולם כמשמעו דהיינו כולם, ואם כן כיון שכל ישראל חטאו בזה והפרו ברית ושבועה, ולא שעו אל עושם המפליא להם ניסים וגאלם בזרוע נטויה, ופנו אל קנין הבל, כמה מהחטא הגדול שיש בזה. אם כן על ידי זה נשפל משה ממדריגתו, ואף על פי כן והוא נתעסק במצות, ואף שנתרפה הכח העצמי שבו, מכל מקום נתגבר בטוב בחירתו בתחבולות שונות, דודאי הוא דבר מסתבר דכיון שנתרפה משה בעצמותו ומצא הסט"א מקום לשלוט בו במשה למונעו מהמצוה, ואדרבא כיון שהוא משה הוא דבר גדול, דודאי עשה הסט"א כל התאמצות כדי להשיג למשה אף בדבר קל, ובפרט למונעו מהעלאת עצמות יוסף שהגאולה ההוא היתה תלוי בו, בודאי דעשה כל התפעלות והתאמצות עד אין חקר להסיתו ולהדיחו למונעו מהמצוה, והוא אז נרפה מחמת רוע בחירת ישראל, וגם סעד אלקי רחוק ממנו מחמת ריחוק ישראל מאביהם שבשמים, ואף על פי כן התגבר בטוב בחירתו, בודאי דבר זה הפלא ופלא. וראיה לדבר מעבודה זרה שאין בה שום הנאה, והוא כליון הגוף והנפש מהנפש עד בשר יכלה, ואף על פי כן נכשלו בה חכמים גדולים מאד, וכמאמר מנשה (בסנהדרין דף ק"ב ע"ב) אילו הוית התם כו', מטעם דתקיף עלי' יצר הרע בזה כמבואר ממאמרי חז"ל כמה פעמים בש"ס, ואם כן חזינן בזה כמה גדול כוחו של יצר הרע כשהוא מחזק עצמו, ואם כן כאן שחזק עצמו בכל מה שיוכל, ומשה נרפה וחלש עצמו בעצמותו ואין לו סעד, ואף על פי כן התגבר, וזה דבר פלא מאד ובודאי היא צריך לתחבולות גדולות.

אבל גם את העולם אשר מלאו קדושה, בשביל ישראל הי׳, כי רק אנשים פרטיים יכולים להתבודד ולהתרחק מן העולם ולהיות קדושים ונביאים אף שהעולם כולו גשם, ורק למש״ר אמר ד׳ ואתה פה עמוד עמדי, משא״כ שיהי׳ כל העם הנמצאים בעולם הזה נביאים כמו ששאף מש״ר ואמר ומי יתן כל עם ד׳ נביאים וכו׳, וכקטן כגדול רוח נבואה יהי׳ בו לפי ערכו, יכולים רק כאשר גם העולם אשר הם נמצאים בו וגם גופם, בהשפעת נבואה יתקדש, כי איך זה אפשר שיורידו הנביאים, ארובות השמים, חתיכות בריאה ויצירה ממש לעוה״ז, ולהאנשים אשר נמצאים בעוה״ז, אם לא יתעלה העולם גם גופי האנשים אשר בו.