חסידות על דברים ו:ו

או יאמר והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם (דברים ז יב). בדרך המוסר, כי איתא במדרש (דב"ר פ"ג א') שכרו בעקב, כלומר באחרונה, וכן פירש האב"ע כמו לעולם עקב (תהלים קיט קיב). ועל דרך זה נ"ל על פי שכתב האלשיך בתהלים סי' ט"ו בפסוק (תהלים טו ד) נבזה בעיניו נמאס וכו', כי אף שהוא שפל, מקפידין עליו ליקח ממנו דין וחשבון. וגם מ"ש האלשיך בפרשת אחרי (ויקרא טז ב) כי בענן אראה וכו', עיין שם דדין וחשבון (אבות פ"ג מ"א), היינו כמו שאמרו רז"ל שמלמדין אותו כל התורה, ושואלין לו דין העבירות ועונשין, ואחר כך מזכירין לו שעבר עליהם, עיין שם. עוד שם עתיד אתה בגופך ונפשך, על פי הרכבת חיגר על הסומא וכו' (סנהדרין צ"א ע"א), עיין שם. והנה מפרשין על פי זה (תהלים קמו ד) תצא רוחו ישוב לאדמתו ביום ההוא וכו', כלומר גם אחר שתצא רוחו ונשמתו, שוב ישוב לאדמתו היינו גופו, כמו שדרשו (סנהדרין צ"א ע"ב) ואל הארץ לדין (תהלים נ ד), זה הגוף, ושוב אין לו שום טענה ומענה, וזה ביום ההוא אבדו עשתנותיו. והנה בעוד האדם חי, יש התחברות לגופו ונפשו שחברן היוצר ונחשבין לאחד, מה שאין כן אחר המות שאם מרכיבין, היינו רק לקבל עונשן, אבל אין להם חיבור בעצם, רק לרוכב דמי כמו שהוא במשל שהוא איש על איש. ועוד נקדים כמו שהוא בזכירת האדם את עצמו שיזכור ראשיתו ואחריתו דהיינו לפנים ולאחור, הכי נמי בענין מתן תורה ראוי לזכור מה לפנים יום אשר עמדת בחורב (דברים ד י), ולדמות בכל יום כאלו עמידה זו היה היום, כמו שנאמר (דברים ו ו) (היום) על לבבך. הכי נמי ראוי לזכור שמיעת התורה שישמע אחר הפרדו, וידמה שהוא עכשיו, ואלו יצויר אז השמיעה והעשיה ודאי היה עושה בלב שלם, הכי נמי ידמה עצמו שהוא עכשיו כן, ואף על פי כן הוא עת העשיה, וכשיעשה בבחינה זו ודאי יעשה על השלימות. ועל פי זה יתבארו הפסוקים, דפרשת ואתחנן מסיים (דברים ז יא) ושמרת את המצוה וכו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם, ר"ל כמו שדרשו (ספרי ואתחנן ו' ו') מצוך היום, בכל יום ויום יהיה בעיניך כחדשים, דהיינו כאלו צוך היום. ובזה מדוקדק תיבת לעשותם כו', הצווי שלפנים היינו לעשותם, ולכך קרוי ציוה, מה שאין כן השמיעה דלאחר כך בעולם עליון אינו לעשותם, רק לידע כי הוא שופט צדק, ולכך רק שמיעת החקים יקרא, והבן. ולזה אמר והיה עקב תשמעון, ר"ל מה שתשמעון בסוף את המשפטים, יהיה גם כן כן שכל יום יהיה בעיניך כאלו הוא היום הזה, ולכך נאמר כאן בלשון רבים, לפי שאז הגוף והנפש נחשב לשנים, ושמרתם ועשיתם אותם בבחינה זו והבן, ולכך נאמר בלשון רבים, וכשתעשה כן אז ושמר לך, והבן.

והיה כי תבא (דברים כו א). עיין באלשיך ובאור החיים מה שפירשו בדרך רמז. וגם אני אענה חלקי התחלה ממש כעין דברי האלשיך והאור החיים, והיה כי תבא אל הארץ, אין והיה אלא לשון שמחה, ר"ל דביאת ארץ העליונה לבד הוא שמחה ולא זולתה, כענין שנאמר (משלי לא כה) ותשחק ליום אחרון, אבל שמחת עולם הזה הכל הבל ורעות רוח. ומפרש איזה ארץ, אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה, והיינו העליונה מקום שאין היד שולטת בו, מה שאין כן עולם הזה ויעבור והנה אינינו כו', על כן אני מזהירך וירשתם וישבתם בה, ר"ל בסגנון של האלשיך שתהיה ירושה שאין לה הפסק, וישבת בה שלא יטול אחר חלקך. אבל בדרך אחר ממ"ש האלשיך, בהקדם מה שפירש בשפת אמת במשלי סימן למ"ד על המדרש שמות רבה פרשה זיי"ן סי' ג' שם (שמו"ר ז' ג') ועתיד גן עדן להיות צועקת כו', עיין שם. ונמצא היוצא מדבריו שם, דמי שאינו מסגל בעצמו תורה ומעשים טובים, רק יורש של אחרים על ידי שדברו בגנותו, אינו לנצח כי סופו לחזור לבעליו, עד כאן. ונמצא לפי זה אל יאמר אלך בטל ואתעדן נפשי ואשב בשוק של זונות, ועל ידי זה אהיה נחשד ויהיה לי עולם הזה ועולם הבא, כי לא תהיה תפארתו לנצח, (ועיין לעיל ריש פרשת תצוה). וי"ל שזה מתיקות אמרם (ע"ז דף ג'.) מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, דביום שכולו שבת שהוא אחר התחיה לא יאכל רק מי שטרח, והבן. וגם צריך ליזהר אף מי שעמל בתורה ובמעשים טובים, שישמור פיו ולשונו כדי שלא ישב אחר בחלקו עד התחיה. והיינו וירשת, ר"ל שתראה שתהיה ירושה שאין לה הפסק שתעמול בעצמך. וגם וישבת בה, דהיינו שתשמור לשונך שלא ישב בה אחר. ועכשיו התחילה התורה לבאר היאך יבוא לזה, כי ידוע מה שמפרש העקרים והעקידה בפסוק (תהלים קל ד) כי עמך הסליחה כו', שאי אפשר לבוא לשלמותו בלי תשובה, כי החטא כמעט מוכרח, ולכך מבאר איך יעורר עצמו לתשובה. והנה התעוררות הראשון מצאנו בספרי מוסר המשל מג' אוהבים, והיינו שאמרו חז"ל (קה"ר פ"ה) אין מלוין לו לאדם לא כסף כו'. ב', על פי מ"ש בזוהר פרשת משפטים (זוהר ח"ב) דף צ"ו ע"ב (זוהר ח"ב) וצ"ז ע"א על פסוק (שמות כא ז-ט) וכי ימכור איש עד (שמות כא ט) כמשפט הבנות, עיין שם. ושורש הדברים לחוש ולחמול על הפקדון היקר מרגניתא טבא שנתן לו המלך מלכי המלכים ית"ש חלקו ממעל, כמו שאמרו חז"ל (שבת קנ"ב:) תנה לו כמו שנתנה לך. התעוררות ג', כי גם בעולם הזה אין מזל לישראל (שבת קנ"ו ע"א), רק הכל תלוי' בזכות, כענין שנאמר (דברים יא יג) והיה אם שמוע כו', (ויקרא כו ג) אם בחקותי תלכו כו', וכמו שאמרו חז"ל (קידושין פ"ב.) ראית מימיך חיה ועוף מתפרנסין שלא בצער כו', אלא הרעותי את מעשי כו'. והא דאנחנו רואין רשעים מצליחין, היינו ומשלם לשונאיו כו' (דברים ז י), וזה ודאי לא ירצה מי שמבקש השלימות. והנה הסל רומז על פרנסה, כמו שמפרשין בהא דרבה בר בר חנה (ב"ב דף ע"ד.) ואנחתא לסלתאי, עיין שם. התעוררת רביעי, ודע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, הלא לפני מלך מלכי המלכים החוקר לב ובוחן כליות וידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שריא (דניאל ב כב), גם חושך לא יחשיך מניה (תהלים קלט יב), ואם יסתר איש במסתרים וגו' (ירמיה כג כד), ואין לפניו משא פנים ולא מקח שחד (דברים י יז). וזה אמרו (דברים כו ב) ולקחת מראשית, ר"ל שבראשית הכל תקח לעצמך התעוררות שתשכיל כל פרי האדמה אשר תביא מארצך, ר"ל מה שתוכל להביא אם כסף וזהב וגו', ודאי לא תוכל להביא רק תורה ומעשים טובים. שנית, אשר ה' אלקיך נותן לך נשמתך קדושה יותר משרפים, ואיך תשפילה יותר מבהמה ותטנף ותלכלך אבן יקרה כזו. שלישית, ושמת בטנא, ר"ל שאתה צריך לשום בסל, ר"ל להשפיע לך פרנסה ופירות מעשיך הטובים. הרביעית, והלכת אל המקום כו', היינו שאתה עתיד לילך שמה ליתן דין וחשבון, וכשיתעורר עצמך כנ"ל, ובאת אל הכהן היינו אדם חשוב וצדיק להורות לך דרכי תשובה, כמו ובני דוד כהנים היו (שמואל ב' ח יח). והנה זה דרך העולם שמבזין חכמי הזמן ואמרו מי יתננו כירחי קדם, לכך אמר (דברים כו ג) אשר יהיה בימים ההם, אין לך אלא שופט שבימיך (ר"ה כ"ה ע"ב), כי אל תאמר מה היה וגו' (קהלת ז י), כי לא אלמן ישראל כו' (ירמיה נא ה). ונקדים דבגשמיות יש ארץ כארץ ישראל, כמו שאמר סנחרב אל ארץ כארצכם (מלכים ב' יח לב), ואמרו (סנהדרין צ"ד ע"א) זו אפריקא. אבל אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), ואין תורה כתורת ארץ ישראל (ב"ר ט"ז ד'), והעם היושב בה נשוא עון (ישעיה לג כד), וכפר אדמתו עמו (דברים לב מג), כמו שדרשו חז"ל (כתובות קי"א ע"א), ואינו תחת שר רק עיני ד' אלקיך בה (דברים יא יב), על כן עשיית התשובה שם בנקל, כמו שפירשתי במדרש (שמו"ר מ"ג ד') מיד נתעטף בטליתו כו'. והנה על דרך משל אם יותן לאדם במתנה אבן שסגולתו להנצל מיד הרוצח, קודם שיבוא ליד הרוצח אינו מרגיש בהמתנה וכאלו לא ניתנה לו, רק אחר שבא ליד הרוצח וניצל, אז מרגיש בהמתנה וכאילו אז ניתן לו. והיינו שהזהירה תורה (דברים ו ו) אשר אנכי מצוך היום, ודרשו חז"ל (ספרי ואתחנן ו' ו') בכל יום יהיה בעיניך כחדשים, ר"ל שהתורה אין סוף, ובכל יום יש לטעום בה טעם חדש, והבן. והנה קודם שמתעורר בתשובה אינו מרגיש בביאת ארץ, רק אחר שמתעורר אז מרגיש והוי כאלו היום בא לה, והיינו ואמרת אליו הגדתי היום כו' באתי, ר"ל הרגשתי בטובת השי"ת במתנת ארץ, והבן. ועכשיו בתי כנסיות ובתי מדרשות יש להם קדושת ארץ, כמו שאמרו חז"ל (ברכות דף ח'.) דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא, היינו דאהני להו. ועיין במ"ש האלשיך בפרשה דילן בדרך הפשט בפסוק והלכת אל המקום כו', שיש לישא קל וחומר מהש"י, עיין שם. ועכשיו ביארה התורה שבח הבעל תשובה, והוא כי ידוע כי הצדיק אשר בדור משפיע לעולם, כמו שאמרו (ברכות דף י"ז:) כל העולם ניזון בשביל חנינא בני כו'. והנה הבעל תשובה גדול מהצדיק, כמו שאמרו ((שבת) [ברכות] דף ל"ד:) במקום שבעלי תשובה עומדין כו', לכך אינו צריך לקבל שפע מהצדיק, רק אדרבה הצדיק מקבל שפע ממנו דהוא גדול יותר. והיינו (דברים כו ד) ולקח הכהן הטנא מידך, ושמא תאמר מאי ירויח הוא בזה, אך הלא לך לדעת מ"ש במסכת אבות (פ"ב מ"א) על המשנה והוי זהיר במצוה קלה כו', ושורש הדברים מבואר בשפע טל, כי כל מה שהצדיק מעורר באיזה מצוה ופעולה טובה הארה לעולמות, הוא שמור לו בגן עדנו לנצח, והוא החילוקא דרבנן שמלבישין אותו מן כל מצוה, ובזה מקריבין אותו לקבל פני המלך, והוא נצמח מצד שהשם יתברך טוב ורוצה להטיב, והוא לו לתענוג גדול במה שמשפיע האדם טוב, לכך נשאר לו לאדם לנצח, והבן. והיינו והניחו על מזבח אותו השפע, להקריב אותך בה לקבל פני המלך ית"ש, ומפרש מי המניח ואמר ה' אלקיך, מרוב רחמיו ומדת טובו שמתענג בטוב שמשפיע, והבן.

עוד יש לפרש המדרש הנ"ל (דב"ר פ"ד א') רבנן אמרו אמר הקב"ה לא לרעתכם נתתי לכם ברכות וקללות, אלא להודיען איזה דרך טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר, עד כאן. על פי הש"ך בחו"מ סימן רנ"ג סעיף י"ב ס"ק ט"ז, שכתב סברא אחת דלא בעינן תנאי קודם למעשה, רק באם נגמר המעשה כגון בנתינת הגט, עיין שם. ואם כן לפי זה אם אמרינן ברכה וקללה תיכף ניתן, ובהתנאי תולה איזה שיתקיים, שפיר הוי קשה. אבל מכיון שאין נתינת השכר דהיינו הברכה אלא אחר כך, אם כן עדיין לא נגמר המעשה, ואין צריך לתנאי קודם למעשה. ועל פי זה מבואר לא לרעתכם נתתי וכו', דאם כבר נתתי, הוי מוכח דלרעתכם כמ"ש, דאם לדיני תנאי היה מכוון, אם כן גם תנאי קודם למעשה היה צריך, אלא להודיעם שיבחרו כדי שיטלו, שיטלו דייקא דהיינו אחר כך, אם כן אין צריך לתנאי קודם למעשה. אבל באמת לדיני תנאי נתכוון מנין, ר"ל מנין היה לומר כן שצריכין רבנן לאשמועינן ההיפך, זה ממה שקרינן בענין ראה אנכי, דמפרש ביה אנכי נותן היום, דמשמע שהנתינה היא תיכף, לכך הוצרך רבנן לאשמועינן והפירוש הוא דרך המביא לשניהן נותן היום. או יאמר היום, כמו היום על לבבך (דברים ו ו), בכל יום ויום יהיה כו' (ספרי ואתחנן ו ו), והבן.