חסידות על דברים טו:ז

ופירש [הרב הבעש"ט זי"ע] דהנה העשיר הנותן צדקה הוא עושה מצוה דנתון תתן לו כו', פתוח תפתח את ידך לאחיך וכו', אבל העני המקבל את הצדקה, לכאורה אינו עושה שום מצוה, אך אם העני המקבל את הצדקה מקבל בכוונה זו, כלומר כיון שאני צריך לקבל, וכגון שאין מעשה ידיו מספיקים לו, שעל זה אמרו (ירושלמי סוף מס' פאה) כל הצריך ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים, ובמשנה (פאה פרק ח' מ"ח) היו לו מאתים חסר דינר אפילו אלף נותנים לו כאחת הרי זה יטול, אם כן כשמקבל העני בכוונה זו כיון שאני צריך ליטול הריני מזכה את העשיר העושה עמי צדקה, נמצא גדול המעשה יותר מן העושה (ב"ב ד"ט ע"א), שהרי העני המקבל יכול לקבל ביום אחד צדקה מכמה אנשים, יותר ממה שהנותן יכול ליתן, וזה אמרו רבותינו ז"ל כן בפירוש, על פסוק (רות ב׳:י״ט) האיש אשר עשיתי עמו היום בועז, אשר עשה עמי לא נאמר אלא עשיתי עמו, דיותר מה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית, והנה העני המקבל צדקה לשם שמים ראוי לו שלא לקבל צדקה אלא מאנשים צדיקים, ושיזכו על ידו, אבל לא מאנשים רשעים, כדמצינו באלישע, דמאנשים צדיקים קיבל צדקה, אבל מנעמן לא רצה ליקח, דאף על פי שנתגייר ונעשה גר תושב (גיטין דנ"ז ע"ב) לא רצה לקבל ממנו, דלא היה כדאי שיזכה על ידי אלישע, וזהו פירוש הגמרא, הרוצה ליהנות יהנה כאלישע, פירוש, שיתכוון בלקחו הצדקה כדי לזכות את העשיר הנותן לו, ואם כן לא יקבל צדקה אלא מאנשי ישראל הצדיקים, שהם כדאי לזכות על ידו, ולא יאמר כיון שמצוה הוא ליקח צדקה, על דרך זה, אם כן ירדוף אחר זה לקחת דווקא, על כן אמר שאף על פי כן הרשות בידו, והרוצה שלא ליהנות אל יהנה, כשמואל הרמתי דמצינו שלא היה נהנה מהבריות:
(כתר שם טוב ח"ב דכ"ג ע"א).

כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באח"ד שערי"ך בארצך וכו' (דברים טו ז). הדקדוקים הם. א', באח"ד שערי"ך למה לי. ב', בארצך כו', הלא מצות צדקה אינה תלויה בארץ. ושארי הדקדוקים יובנו מתוך דברינו אי"ה. והנראה לרמז בזה הפסוק רמז נכון להיושבים בחצרות י"י, דהנה כתבו רבותינו תלמידי הבעש"ט זצלה"ה דבבא לאדם מחשבה זרה בעת התפלה ועבודה וכיוצא, אזי יראה להעלותה לשורשה, דהיינו אם המחשבה מאיזה אהבה בעולם, יעלנה לעולם אהבה, כאשר המיר ימירנה באהבת הבורא ית', וכיוצא בשארי המדות. והנה כתבו שלא ידחה האדם המחשבה ממחשבתו לגמרי, רק יעלנה כי זה דמיון פדיון שבוים מצוה רבה, כי אותן האותיות הם שבוים בידי הס"א, ובאים אל האדם לפדותם מיד צר ולהושיבם לבית אביהם, ואותן האותיות הם ניצוצין שנפלו בשבירת הכלים במעשה בראשית, וכן אותם שנפלו בעוה"ר בכל עת על ידי בני אדם גם בני איש בכל דור ודור. וזה שיש לרמז כי יהיה ב"ך אביון, היינו הכ"ב אותיות שהם כלל כל המחשבות, כי כל מחשבה הוא על ידי אותיות, ואותן האותיות הם שבאים להעלותם מקליפה, והם הנקראים אביונים שתאיבים לכל דבר, מאחד אחי"ך היינו או שנפלו על ידי אחד מאחי"ך השייכים לשורש נשמתך, או באח"ד שערי"ך שהם על ידי שעריך, היינו על ידי מחשבתך ושעריך היינו השערת השכל, או בארצך אשר י"י אלקיך נותן לך, היינו מהשבירה דמעשה בראשית שנפלו ניצוצין בארציות, והוא אשר י"י אלקיך נותן לך שזאת היתה הכוונה במעשה בראשית, והבן. לא תאמץ את לבבך, תרצה תחזיק את לבך לבלתי שמוע אל המחשבה ולדחותה, ולא תקפוץ את ידך היינו היו"ד שלך היינו המחשבה מאחיך האביון, היינו לרבותא אפילו אם יהיה המחשבה מאחיך, ותאמר מה לי ולצרה וכו', והבן. (דברים טו ח) כי פתח תפתח את יד"ך, היינו המחשבה כנ"ל תפשט את המחשבה בבחינת הפתח שהוא ניקוד החכמה, בסוד פיה פתחה בחכמה (משלי לא כו), היינו להתבונן האיך להעלות המחשבה על ידי החכמה. והעב"ט תעביטנ"ו, היינו למשכן את המחשבה בזרוע, היינו לתופשה לבלתי תת לחזור אותה לידי הסט"א, רק למשכנה להעלותה לבית אביה כנעוריה. די מחסורו אשר יחסר לו, ר"ל כל אחד כפי מחסורה, אם חסר למחשבה אור עולם אהבה יעלנה לשם וכן ביראה, והבן והמ"י כי לא יכולתי להרחיב הדבור כעת:

ופירש ב' עניה סוערה מתורה ומצות הענין דכ' האלשיך כי ג"ע והעה"ב קונה ע"י שקט ושלוה משא"כ גיהנם צריך להיות סוער והולך יום ולילה לא ישבות עד שישיגו בגניבה וגזילה וניאוף וכיוצא יעו"ש. ונ"ל שזהו שאמרו חז"ל שעתיד ליתן דין וחשבון והקשו כי תחלה היו ראוי ליתן חשבון ואח"כ דין וכו'. ולדברינו יבואר כי תחלת דינו של אדם מה ראה על ככה להניח דברי היצה"ט שעל ידו היה יורש ג"ע בהשקט ושלוה ולשמוע ליצה"ר לירש גיהנם בטורח גדול וכנ"ל ואח"כ יתן חשבון על פרטי עונותיו ואפשר שהי' לו מענה על זה ג"כ כמ"ש האלשיך משלי אשה הומה וגו' כי היצה"ט אומר רק פעם אחד ותו לא משא"כ היצה"ר הומה תמיד לא ניתן הפג רוחו ואלו הי' עושה כך היצה"ט הייתי שומע לו ג"כ אך דטענה זו הסתירה בצידו מזה שהוא תמיד הומה מכוח שיש לו סחורה רעה אשר לא יוכל שלחה לכך מוכרח להומה משא"כ היצה"ט יש לו סחורה טובה חיי עולם הזה ועולם הבא ואין צריך להיות הומה וכמ"ש האלשיך שם.