וְזָכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֙יתָ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַֽיִּפְדְּךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה הַיּֽוֹם׃
שפת אמת
טעם סוכות אחר ר"ה ויוהכ"פ. שאין יכולין לזכות לדירה זו רק בכח התשובה. וע"ז נא' במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. ולבעלי עבודה הוא פרעון שכר על אשר עבר לפניהם בימים הנוראים. והוא כענין הענקה. רמז לדבר דכתיב [בסוכות] מגרנך ומיקבך ובהענקה כתיב ג"כ מגרנך ומיקב וכ' וזכרת כי עבד היית כו' פרש"י והענקתי ושניתי לך כו'. וכמו שהי' אחר יצ"מ הענקה רכוש גדול. כמו כן ע"י תקון העונות שנגאלין מיצה"ר יש ריוח ג"כ. וז"ש בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. ואלה העונות שנתהפכו לזכיות ע"י התשוקה הם ההגנה שמגין אח"כ על הבעלי תשובה:
ישמח משה
השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך וגו' (דברים טו טו). דהנה איתא במשנה (פאה פ"ה מ"ו) מי שאינו מניח לעני ללקוט, או שאינו מניח פאה, נאמר עליו (משלי כב כח) אל תסג גבול עולם, והוא הדין הגוזל שאר מתנות כגון שאין נותן צדקה, גוזל עניים הוא, דהא יש פוסקים דמעשר כספים דאורייתא, וזה פשוט. ואם כן לפי זה יש לומר דמי שמרגיל לעניים לקבל ממנו, יגרע ממי שאינו נותן כלל, דהא איתא במשנה (פאה פ"ח מ"א) מאימתי כל אדם מותרין בלקט, משילכו הנמושות, והיינו משום שכל העניים נתייאשו ממנה, עד כאן. והנה לפי זה מי שאין נותן בשום פעם, שוב לא הוי גוזל עניים, דכבר נתייאשו העניים ממתנותיו, מה שאין כן בזה שנותן תמיד, אם אינו נותן בפעם אחת הרי הוא גוזל, ועל פי זה יתחמץ לב העשיר לומר כי אם היום אני רוצה ליתן כי השפיע לי כל טוב, שמא יחסר לי ההשפעה בשום פעם, ויתהפך לבבי אז שלא אתן אף כפי ההשפעה המועטת, ואל תאמין בעצמך אמרו חז"ל (אבות פ"ב מ"ד), וכבר הורגלו העניים לבא אלי ונמצא אני גוזלם אז, הלא טוב טוב לי שלא ארגילם כלל ויתייאשו, ואין אני גוזלן. אבל שקר נסכו אחד, דהא נתבאר ב"ק פרק מרובה (ב"ק קי"ד ע"א) דיאוש כדי לא קנה היכא דבאיסורי' אתי לידי, ועיין בים של שלמה פרק הנ"ל סימן ז'. וכאן הוי אתי לידיה באיסורא בשעה שמעלים עיניו מן הצדקה, והוי כעובד עבודה זרה כמו שאמרו חז"ל (כתובות דף ס"ח.), ונפקא להו מדכתיב בליעל, והבן. ועוד דבודאי אם יתן צדקה כראוי, לא יחסר לו בשום פעם, דבחנוני נא בזאת אמר ה' (מלאכי ג י). וזה מאמר הפסוק השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר, ר"ל שיאמרו עליך שאתה בליעל ויתייאשו, מה טעם כי יהיה עם לבבך כו' לאמר קרבה כו', ובשנה ההוא ההשפעה נחסרת ורעה עינך וכו', ר"ל שכל זה תאמר שאז יהיה רעה עינך כו', ויקרא עליך אל ה' כי אינו מתייאש ממך, על כן והיה בך חטא, השמר לך שאל תאמר כן משום והיה בך חטא ובאיסורא אתי לידיה, ועוד (דברים טו י) נתון כו' ולא ירע לבבך מטעם האמור, כי בגלל הדבר הזה יברכך ולא יחסר לך, והבן.
קדושת לוי
בחריש ובקציר תשבות (שמות לד, כא). הכלל, הקדוש ברוך הוא משפיע שפע טובה וברכה על העולמות. וידוע שהקדוש ברוך הוא משפיע שפעו הטוב מהאי"ן ואלישע שאמר (מלכים ב' ד, ב) מה יש לכי בבית, כי הכלי צריך האדם לעשות והוא שצריך לעשות אותיות והאותיות הם משפיעים עליו. וזהו דוגמא כזריעה וקצירה. זריעה, דוגמא לעשות אותיות. וקצירה, הוא השפע הבא עליו מלמעלה. וידוע בשבת בא השפע מהאי"ן ואין צריך לעשות שום אותיות אשר זהו הרמז בפסוק וברכתיך בכל אשר תעשה. ובשבת אין צריך לעשות אותיות כדוגמת הזריעה וקצירה. וזהו הרמז בחריש ובקציר תשבות: