חסידות על דברים טו:יח

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך כו' ושפטו את העם משפט צדק (דברים טו, יח). דהנה הקדוש ברוך הוא שופט את הכנסת ישראל בבוא יום המשפט בגודל רחמיו וחסדיו. אך צריכין אתערותא דלתתא לעורר את המדה של רחמנות למעלה. ועל ידי מה נתעורר אותו המדה של חסד, כשאנו למטה מתנהגים בחסד ולמדים זכות על כל איש מישראל לדונן לכף זכות ואז על ידי זה גם מלמעלה נתעורר אותו המדה ולמדין גם עליו וגם על כל זרע ישראל חסדים. ואם כן האדם מעורר בעובדא שלמטה השער העליון לפתוח שערי חסד להריק ברכה על כל זרע ישראל. וזה שכתוב שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, רוצה לומר שאתה בעצמך תתקן ותכין המשפט של מעלה על ידי שעריך, והוא השערים שלך שאתה עושה ומעורר במעשיך. וזהו ושפטו את העם משפט צדק, רוצה לומר כל איש ילמוד את עצמו להתנהג לשפוט את העם משפט צדק ללמד צדקה וזכות על כל זרע ישראל ואז האדם מעורר השער של מעלה ועל ידי זה יוצא בדין זכאי במשפט של מעלה, כי במדה שאדם מודד מודדין לו:

וספרתם לכם ממחרת השבת. וגו'. הנה כתיב (חבקוק ב) צדיק באמונתו יחיה. ר"ל מפני מה נקרא האדם בשם צדיק מפני שבאמונתו יחיה ר"ל מפני שמאמין האדם השלם בהבורא יתברך בכ"ד שבאו לכלל הוי"ה שרואה תמיד על רוחניות הדברים לקרב הכל אל שורשם שנלקחו משם, וכן שמאמין האדם השלם שכל פעולותיו ותנועותיו הכל ברצון וחפץ הבורא ב"ה. ולולא שפעת חיות כח הבורא ב"ה כלא וכאין וכאפס נחשבו. ובאמונה כזאת אינו להוט ובהול אחר תאוותיו והנאותיו של העוה"ז, כיון שמאמין שפעולתו בגודל חריצתו ומחשבתו לא מהני כלום נגד רצון הבורא ב"ה. שאפילו יום ולילה לא ישבות ולא יניח בפעולתו אין להוסיף ולגרוע על רצון הבורא. רק שמוכרח לעשות דברים הכרחים שא"א לעמוד זולתם כמו שכתב (דברים טו) וברכך בכל אשר תעשה אבל להכניס כל גופו ונפשו לפעולתו לאמור כחי ועוצם ידי עושה לי החיל והכבוד הזה. מחמת האמונה כנ"ל יש לו שהות ועתים לפנות מחשבתו לעיין ולחשוב ולהיות ממארי דחושבנא לבל יעבור שעה ורגע מעבודת הבורא יתברך. ועל כן באמונה כזאת נקרא בשם צדיק. וזהו צדיק באמונתו יחיה. רצה לומר בשביל שיחיה באמונה כנ"ל נקרא בשם צדיק. וזה וספרתם לכם רצה לומר שספירה הוא לשון סיפור וזיכוך. שאדם השלם צריך לזכך מחשבתו ומעשיו בדבר שנוגע לכם. שלכם רצה לומר גופו ונפשו למלאות תאוותו והנאותו הגשמיות שאדם השלם צריך לספר ולזכך את הלכם הנ"ל. ממחרת ר"ל מעת מחרת שיום המחרת נקרא אמונה שאפילו כל שעה ורגע תלוי באמונה שהבורא ב"ה מחיה אותו ונותן בו כח כנ"ל. ובפרט אל יום המחרת שאמונה יותר גדולה שמאמין בהבורא ב"ה שיתן לו חיות וכח. ע"כ האמונה נקרא בשם מחרת כמו מחר שאינו יודע מה יהיה ויאמינו שבודאי יהיה. לכן צריך האדם לספר ולזכך הלכם הנ"ל באמונה כנ"ל צדיק באמונתו יחיה. וזה וספרתם לכם שצריך להפר הלכם הנ"ל ממחרת הנ"ל. מחמת מחרת שנקרא אמונה כנ"ל. ובאמונה כנ"ל צדיק באמונתו יחיה ויספר ויזכך הלכה הנ"ל:

והנה אמרו רז״ל עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון ומפרש מאין באת מטפה סרוחה וכו׳ הביאור הוא כי ידוע שהקב״ה ברא העולם יש מאין כי הקב״ה נקרא אין דבר שאינו מושג וקודם בריאת עולם היה רק א״ס בלתי מושג ונקרא אין ונתצמצם בגבול ובדבר שהוא בעל תכלית ונקרא יש אך כח הפועל בנפעל כנודע שבכל דבר הנפעל על ידי אדם כח הפועל עומד בנפעל בנעלם כן כח האין וזהו שממנו נשתלשל היש עומד בכח והתחלת היש שהוא הגבול נרמז ונקרא נקודה י׳ (תהלים קי״א, י׳) ראשית חכמה יראת ה׳ כי היו״ד הוא חכמה וזהו שאמרו (שמות י״ז, ז׳) היש ה׳ בקרבנו אם אין גם ברש״י פרשה בשלח בשירה מבואר שהיו״ד ע״ש המחשבה נאמר בפי׳ אז ישיר ע״ש היו״ד היא בסוד טפה גולם י׳ ולכן גם האדם תחלת הויתו וישותו הוא מטפה אמנם האין הנעלם שהוא כח הפועל בנפעל נגנז ונתעלם בנקודה ההיא ולכן כל אדם מישראל הנקודה הנ״ל השרשית הנקרא י׳ חכמה יראת ה׳ מושרשת בו בסוד י׳ הטפה. הגם שנדמה לעיני בני אדם שגם לאומות העולם בדמיון זה הוא כמשל הכרם שיש בו אילנות שעיקר נטיעת הכרם היה בשבין הגפנים אך טבע הבריאה להוציא קליפות ועלין והם גם כן שומרים לפרי כן הענין כי כרם ה׳ לבאות בני ישראל ושאר האומות הם עלין וקליפות שומרים לפרי כידוע ע״פ הזוה״ק ובאמת הם אפס ותוהו כמובא בפ׳ כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו וכאילו אינם בעולם כלל ע״ד משל הנ״ל ולכן כתיב ויעש ה׳ אלקים את האדם (בראשית ב׳, ז׳) וייצר ה׳ אלקים את האדם הרי בעשיה ויצירה נאמר בו אדם שהוא עיקר הבריאה ואתם קורים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם ואם כן עיקר הנקודה י׳ הוא בישראל לבד ואם ח״ו הנקודה י׳ מסתלקת סוד החכמה שעליה נאמר (קהלת ז׳, י״ב) החכמה תחיה בעליה נשאר בלי חיות. וזהו דע מאין באת ומפרש מטפה סרוחה כי הטפה בסוד י׳ אשר נשתלשל מאין הנעלם וצריך להתקשר בבחי׳ הנקודה ואז החכמה תחיה בעליה ולאן אתה הולך כשנסתלק היו״ד בחי׳ חיות החכמה ונשאר א״ן אז אתה הולך למקום עפר וכו׳. ולפני מי וכו׳ הביאור הוא ע״פ שנבאר פסוקי ויקהל משה וגו׳ אלא הדברים אשר צוה ה׳ לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש. כי ידוע דרשת רז״ל דברים הדברים אלה הדברים אלו ל״ט מלאכות שנצטוה משה בסיני. כי ידוע שאין דבר בעולם לבטלה וכל הדברים ותקוני המלאכות הכל תועלת ותיקון העולם לתיקון מדריגות התחתונות ובכל דבר ודבר הוא חיותו יתברך שמו ע״ד משל אדם מדבר עם חבירו בלתי ספק שלא עם הגוף העכור מדבר כי במה נחשב הוא רק עם חיות הנשמה אשר בו מדבר רק שאינו מושג כי בלתי אפשר לעיני בשר להשיג זה כל שכן וכל שכן עד אין סוף ותכלית מלך מלכי המלכים הקב״ה דק על דק וכל משרתיו שואלים איה מקום כבודו שאי אפשר לעיני בשר לראותו ולהשיג (שמות ל״ג, כ׳) כי לא יראני האדם וחי ואי אפשר להסתכל רק בדברים המוחשים אמנם הנעלם המחיה דבר ההוא לא יתראה אבל דבר ברור הוא שאלולי חיותו יתברך השוכן בדבר ההוא לא היה הדבר ההוא כלל כדכתיב אפס בלתך שבלתו הכל אפס גמור ונמצא הל״ט מלאכות הם כוללים כל העולם שאי אפשר שיעשה שום דבר שלא יהא נכלל תחת כללות הל״ט מלאכות ושי מהם תולדות לאבות אבל לא יצאו מן הכלל הנ״ל ובכל דבר חיותו יתברך שמו ונק׳ מלמעלה למטה ט״ל של תחיה כי על ידי הט״ל מלאכות הנ״ל האדם מחיה את עצמו ומתקן הדברים והוא טל של תחיה הנמשך בעולם ואמרו רז״ל טל לא מיעצר והמלאכות הם החומר וחיותו יתברך שמו הוא הצורה. וזהו אלה הדברים הל״ט מלאכות אשר צוה ה׳ לעשות אותם ר״ל אשר צוה לתקנם לקרב החומר אל הצורה והוא כאשר ידע כי בכל דבר הוא חיות השם יתברך ובכל דבר השם יתברך שוכן בדבר ההוא ע״ד (תהלים ט״ז, ח׳) שויתי ה׳ לנגדי תמיד האמור למעלה ואז כל מלאכות נעשים מאליהם ע״ד שנאמר ביוסף (בראשית ל״ט, ג׳) וכל אשר הוא עושה ה׳ מצליח בידו מפני שה׳ אתו כן נעשה. ונגמרה המלאכה בכל אדם בהבינו שה׳ אתו בכל דבר ודבר שהוא עושה וזהו (ויקרא כ״ג, ג׳) ששת ימים תעשה מלאכה בצירי כתיב שהכוונה שנעשית מאליה וזה ולפני מי כי אותיות שלפני מי הם ל״ט לפני מ׳ הוא ל׳ ולפני י׳ הוא ט׳ ל״ט אותיות שלפני מ״י אתה עתיד ליתן דין וחשבון שהיה לך לידע בכל דבר ודבר שאתה לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה שבכל דבר שורה חיותו יתברך שמו על ידי הל״ט מלאכות היה לך להתקשר בו בהשם יתברך ועל ידי זה יקיים שויתי ה׳ לנגדי תמיד ויגיע אליו היראה וכו׳. קטע זה צריך להוסיף באמצע קטע הקודם וע״ז נאמר (דברים ט״ו, י״ח) וברכך ה׳ בכל מעשה ידך אשר תעשה שפרושו הוא ע״ד הרכבת האילן זהו וברכך בכל גו׳: