חסידות על דברים טז:יג

טעם סוכות אחר ר"ה ויוהכ"פ. שאין יכולין לזכות לדירה זו רק בכח התשובה. וע"ז נא' במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. ולבעלי עבודה הוא פרעון שכר על אשר עבר לפניהם בימים הנוראים. והוא כענין הענקה. רמז לדבר דכתיב [בסוכות] מגרנך ומיקבך ובהענקה כתיב ג"כ מגרנך ומיקב וכ' וזכרת כי עבד היית כו' פרש"י והענקתי ושניתי לך כו'. וכמו שהי' אחר יצ"מ הענקה רכוש גדול. כמו כן ע"י תקון העונות שנגאלין מיצה"ר יש ריוח ג"כ. וז"ש בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. ואלה העונות שנתהפכו לזכיות ע"י התשוקה הם ההגנה שמגין אח"כ על הבעלי תשובה:

חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וכו' (דברים טז יג). לא יצדק עשיה בימים. ויראה ימי"ם רמז למדות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות שבאדם, דהיינו אהבתו ויראתו ותפארתו וכו', והם יתוקנו באדם על ידי חג הסוכות כנודע מכוונת הלולב וההקפות, ונקרא החג חג האסיף, שאז אוספין אל הקדושה כל האותיות המפוזרין שאמרו כל השנה שלא בדחילו ורחימו וכיוצא. וזהו באספך מגרנ"ך מגרון שלך, ומיקב"ך היינו ניצוצים המפוזרין ח"ו, ותתבונן הכוונה הן המפוזרין על ידי ברית הלשון או על ידי המעור, והבן: