חסידות על דברים טז:יט

אמר שאין לעיין בספרי חקירה כלל. ושאל אותו אחד הלא כתיב (דבה"י א כח) דע את אלקי אביך. והשיב ענין חקירה הוא שאדם מסופק בשכלו או כך או כך איך להכריע. ולהכריע אי אפשר רק כשהכלי אינו נוגע בדבר. היינו כל זמן שאדם אינו שלם במדותיו אזי יש לו נטיית הדעת לצד אחד. ואיך אפשר לסמוך על שכלו ולהכריע. כמו כשבאין ב' בני אדם לדיין והוא נוגע בדבר אי אפשר לו להכריע כדכתיב (דברים טז) כי השוחד יעור וגו'. אך האדם צריך בתחלה להאמין בהשי"ת ולעבדו בכל המדות. אז עוזר לו השי"ת שרואה בעיניו שיש בורא שברא כל העולם. ואחר כך רואה בעיניו שעדיין אינו יודע כלל וזה מתחיל באמונה וסיים באמונה:

וְעַל־יְדֵי קִלְקוּל מִשְׁפָּט בָּא קִלְקוּל לָעַיְנִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים טז): כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים. זֶה בְּחִינַת מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה, שֶׁהֵם עֲנָנִין דִּמְכַסִּין עַל עַיְנִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איכה ג): סַכֹּתָה בֶעָנָן לָךְ וְכוּ'.

אַחַר כָּךְ רָאִיתִי שֶׁהֵם מְלֵאִים נִאוּף מַמָּשׁ וְיֵשׁ שָׁם נִאוּף הַרְבֵּה עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כְּהֶתֵּר אֶצְלָם וְאָמַרְתִּי לָהֶם, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִתְקַלְקֵל אֶצְלָם הַטַּעַם וְהָרֵיחַ וְהַמַּרְאֶה כִּי זֶה הַמֶּלֶךְ הָאַכְזָר הִשְׁאִיר אֶצְלָם שָׁלשׁ כִּתּוֹת עֲבָדִים הַנַּ"ל שֶׁיִּהְיוּ הוֹלְכִים וּמְקַלְקְלִים אֶת הַמְּדִינָה שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים וּמְדַבְּרִים בֵּינֵיהֶם נִבּוּל פֶּה וְהִכְנִיסוּ נִבּוּל פֶּה בְּתוֹךְ הַמְּדִינָה וְעַל יְדֵי נִבּוּל פֶּה נִתְקַלְקֵל הַטַּעַם שֶׁכָּל הַטְּעָמִים הֵם טַעַם נְבֵלָה וְכֵן הֵם הִכְנִיסוּ שׁחַד בַּמְּדִינָה וְעַל יְדֵי זֶה נֶחְשְׁכוּ הָעֵינַיִם וְנִתְקַלְקֵל הַמַּרְאֶה כִּי "הַשּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים" וְכֵן הֵם הִכְנִיסוּ נִאוּף בַּמְּדִינָה וְעַל יְדֵי זֶה נִתְקַלְקֵל הָרֵיחַ [וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר בִּדְבָרֵינוּ שֶׁעַל יְדֵי נִאוּף נִפְגָּם הָרֵיחַ] עַל כֵּן, תִּרְאוּ לְתַקֵּן אֶת הַמְּדִינָה מִשָּׁלשׁ עֲבֵרוֹת אֵלּוּ וּלְחַפֵּשׂ אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל וּלְגָרְשָׁם וְאָז כְּשֶׁתְּתַקְּנוּ שְׁלשָׁה עֲבֵרוֹת אֵלּוּ לא דַּי שֶׁיִּתְתַּקֵּן הַטַּעַם וְהַמַּרְאֶה וְהָרֵיחַ כִּי אִם גַּם הַגַּנָּנִי שֶׁנֶּאֱבַד יוּכַל גַּם כֵּן לְהִמָּצֵא.