וָאֵ֗פֶן וָֽאֵרֵד֙ מִן־הָהָ֔ר וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וּשְׁנֵי֙ לֻחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית עַ֖ל שְׁתֵּ֥י יָדָֽי׃
קדושת לוי
ואפן וארד מן ההר כו' (דברים ט, טו). ואשים את הלוחות בארון אשר כו' כאשר צוני ה' ויש לדקדק, דהנה כל המשנה תורה הוא מצוה שצוה משה או תוכחה אשר הוכיח משה את ישראל, וענין זה אין בו לא מצוה ולא שום תוכחה. ונראה, דהנה כל העבדות מהבורא ברוך הוא צריך להיות בעולם שנה נפש. והנה נגד זה יש זכירת מצרים, שהוא בעולם שעל ידי יציאת מצרים נתגלה אלהותו בעולם. וזכירת שבת, הוא בשנה. וזכירת עמלק, הוא נגד נפש, כי שם אחיזתו. וזכירת מרים, הוא נגד רוח על שם לרוח ממללא על שם הפסוק (במדבר יב, א) ותדבר מרים זכירת מתן תורה ככתוב (דברים ד, י) יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב הוא נגד נשמה (חסר כאן). וזה הרמז בפסוק ואשים את הלוחות בארון, כי אחר חטא העגל היה התעוררת על ידי משה רבינו עליו השלום להתלבש עצמו במדות רחום וחנון ושאר המדות על ישראל. והנה בחינת התלבשות נקרא שערות, כי השערות הוא בבחינת לבוש ונמצא אם לא היה חטא העגל היה הלוחות באתגליא ונמצא הוא תוכחה שהוכיח משה את ישראל שמחמת חטא העגל היה צריך ללבושים והיה צריך לתת הלוחות בארון: