הֶ֤רֶף מִמֶּ֙נִּי֙ וְאַשְׁמִידֵ֔ם וְאֶמְחֶ֣ה אֶת־שְׁמָ֔ם מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם וְאֶֽעֱשֶׂה֙ אֽוֹתְךָ֔ לְגוֹי־עָצ֥וּם וָרָ֖ב מִמֶּֽנּוּ׃
ישמח משה
ויירא יעקב מאד וגו' (בראשית לב ח). הגם שכבר הבטיחו השי"ת, אמר שמא יגרום החטא כדאיתא בברכות (פ"ק דף ד'.), עיין שם. והקשו המפרשים הא אמרו רז"ל (שם (ברכות) דף ז' ע"ב) כל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר, מנא לן ממשה שנאמר לו (דברים ט יד) הרף ממני ואשמידם ואעשך לגוי גדול, ואף על גב דבעי רחמי ובטלה, אפילו הכי אוקמיה בזרעיה. ונ"ל לתרץ דהרי כתיב (שמות ו ג) וארא אל אברהם וגו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, ועיין שם ברש"י (ד"ה ושמי) ובמזרחי שפירש שההבטחה עם שם הויה, מתקיימת בלתי שום תנאי בין חטאו ובין לא חטאו, וההבטחה עם שם שדי, אינה מתקיימת רק בתנאי שלא יחטאו, עד כאן דבריהם עיין שם. ולפי זה לא קשה מידי, דלגבי משה נאמר (שמות לב ט-י) ויאמר ה' אל משה וגו' (שמות לב יא) ואעשך לגוי גדול, הרי שנבואתו היה בשם הויה ולכך לא חזר בו, אבל ההבטחה לאבות היה הכל באל שדי, והוא בתנאי שלא יחטא, על כן היה ירא שמא יגרום החטא. וכך יתפרש מה שאמרו רז"ל (ברכות ד' ע"א) עד יעבור עמך ה' (שמות טו טז), זו ביאה ראשונה, עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה. היינו לפי שבביאה ראשונה נאמר עמך ה', ונזכר בו הויה, ובביאה שניה לא נזכרה בו שם ה' רק סתם, מכאן אמרו ראוים היו ישראל וכו' אלא שגרם החטא, והבן. ועל פי זה יתפרשו הפסוקים בפרשת וארא, (שמות ו ג-ז) וארא וגו' באל שדי, ואם כן הוא בתנאי כמ"ש המזרחי שם, ואם כן יש פתחון פה למדת הדין, (שמות ו ד) וגם הקמותי את בריתי וגו', ויש מכל מקום חילול השם בדבר אם לא יקיים אף שאינו מוכרח, (ועל פי זה יתבאר גם כן כדי שלא יאמר אותו צדיק וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (בראשית טו יד), לא קיים בהם (ברכות ט' ע"א). כלומר דלולי אמירתו אינו מוכרח לקיים דהכל בתנאי שלא יחטאו), (שמות ו ה) וגם (ר"ל מצורף לזה) אני שמעתי וגו', ולכך הנני רוצה להושיע, לכן הקדם נפשך ואמור לבית ישראל אני ה' (שמות ו ו), כדי שלא יהיה שוב פתחון פה למדת הדין כיון שכבר היה בשם ה' שהוא בלא תנאי, והבן, ועל פי זה יתפרש ואתחנן אל ה' דייקא בעת ההוא לאמר (דברים ג כג), ר"ל לאמר שם ה' שם בהבטחתי שיהיה בשם ה' בלי תנאי. ועל פי זה יתפרש (ישעיה נ י) יבטח בשם ה' וישען באלהיו, ועל פי זה יתפרש גם כן הפסוק (פרשת שופטים י"ח כ"ב) (דברים יח כב) אשר ידבר הנביא בשם ה' וגו', שבודאי אין תנאי בו, ולא יהיה הדבר וגו' בזדון דברו הנביא וגו' כנ"ל. ואם כן גאולה העתידה הנאמר גם כן בשם ה' משם יקבצך ה' (דברים ל ד), וקאי על גאולה העתידה כמו שהוכיח רבינו סעדיה גאון (העתיקו בעל מרפא לנפש בסוף שער הבטחון [חובת הלבבות], עיין שם). וכן בפרשת וארא נרמז כל הד' גאולות, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי (שמות ו ז), והכל בשם ה', וכן כל הנביאים נבאו פה אחד, אם כן הוא בלי תנאי. וזה שאמר הכתוב (מלאכי ג' ו) אני ה', ר"ל בכל מקום שנזכר שם זה העצם, לא שניתי, ר"ל שאמר השי"ת אני לא שניתי שם ה' בשום מקום, וה' דבק ללא שניתי והבן, כין אין בו תנאי, לכך ואתם בני יעקב לא כליתם, כי כבר הובטח לכם בשם ה' כנ"ל.
קדושת לוי
וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דיבר. במדרש (בראשית רבה נג) הדא דכתיב (תהלים קיט, פט) לעולם ה' דברך נצב בשמים, אלו דברים שאמרתי לאברהם בהשמים וכו'. ונראה דהנה לכאורה יקשה דמה בא הכתוב להשמיענו דפקד השם את שרה כאשר אמר דודאי הקדוש ברוך הוא מקיים דברו ההוא דבר ולא יקימנה, וכי בן אדם הוא ויתנחם, והלא אמרו חכמינו ז"ל (ברכות ז.) כל דיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר:
אגרא דכלה
ואנכי עמדתי וכו' וישמע י"י אלי גם בפעם ההוא לא אבה י"י השחית"ך (דברים י י). לכאורה לשון ל"א אב"ה אינו מובן, דזה הלשון משמע שלא רצה כאילו היו מבקשים ממנו חלילה שיעשה כזאת והוא "לא "אבה, ולפי משפט הלשון בכאן היה לו לומר וישמע י"י אלי וכו' ולא השחיתך. ועוד גם בפעם ההוא מיותר ואינו מובן. והנראה על פי דברי הזוהר הק' בפרשת תשא (ח"ב ק"צ ע"ב), דבכל עת כביכול תרווייהו בעיטא חדא, איהו דאגזים וארים רצועה לאלקאה, ואם הבנים דאחידת ברצועה דמלכא, רק שבאותו העון אימא לא הות תמן (שפגמו בה כנודע עיין שם), ואנקיד הש"י למשה שהוא יאחוז ברצועה, ומשה לא ידע עדיין אורחא דמלכא ומטרנותא, וכיון דמלכא אגזים וארים רצועה היה סובר שאז זה הוא הרצון, ואנקיד ליה הש"י להורות שאין זה רצונו, רק הכוונה להטיל אימה על הבנים והוא יאחז ברצועה כדרך המטרנותא. וז"ש בכאן וישמע י"י אלי ג"ם בפעם ההו"א, דאימא לא הות תמן לאחוז ברצועה, על ידי זה שמע י"י אלי והבנתי אשר לא אבה י"י השחיתך, גם מאז נדברו הרף ממני וכו' (דברים ט יד) לא עינה מלבו כביכול. ואפשר לפרש גם בפעם ההוא, קאי לפניו ולאחריו כמשפט לשון האמצעי, (עיין בספר ווי העמודים להגאון מהר"ש הלוי זצוק"ל), ואמר וישמע י"י אלי גם בפעם ההוא כנ"ל, וגם בפע"ם ההו"א לא אבה י"י וכו', רצ"ל גם בפעם הכעס שאמר הרף וכו', לא אבה מעולם לעשות כזאת. ואם תדקדק בטעמי המקרא, הטעם מסייעני לפירוש הזה, כי תיבות ג"ם בפעם ההו"א המה עומדין בטעם בפני עצמו, ואפשר לנטותם לפניהם ולאחריהם, עיין ברש"י ריש פרשת ראה (דברים יא ל) אחרי דרך מבוא השמש, ותבין ויונעם לך: