חסידות על דברים ט:כב

ונראה להבין דברי הרמב"ן הקדוש, כי ידוע שהבורא ברוך הוא רצונו לעשות חסד עם עמו ישראל תמיד ובזה מנהיג כל מדותיו כביכול ברוך הוא על ידי תפארת ישראל ובזה משפיע חסד תמיד על ישראל ולבטל מעליהם כל הגזירות הרעות כיון שהוא מנהיג מדותיו על ידי תפארת ישראל בידם להפוך כל דבר רע לטוב. ונמצא כשישראל חטאו בעגל אז נתבטל זה ההנהגה שיתנהג כל מדותיו על ידי תפארת ישראל. וזה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה כי שחת עמך, קרא להם עמך. אבל משה רבינו עליו השלום רצה לתקן את זאת ורצה ההנהגה הראשונה שכל ההנהגות וכל המדות יתנהגו על ידי תפארת ישראל כבראשונה, כי משה רבינו היה חושש שאפילו אם נמחל להם זה החטא פן חס ושלום יחטאו עוד ונמצא אם חס ושלום לא יתוקן ההנהגה ראשונה אין בידם לבטל הגזירה, אבל כשיתקן ההנהגה ראשונה אפילו אם יחטאו יהיה בידם לבטל הגזירה כיון שעיקר ההנהגה הוא על ידי תפארת ישראל בידם לבקש מחילה לבטל הגזירה. וזו שיתוקן ההנהגה כבראשונה פעל משה זאת במ' יום שעלה, אבל מחילת החטא עצמו פעל תיכף בשעת מעשה כדכתיב ויחל משה כו' וינחם ה', אבל עדיין לא חזר עטרה ליושנה שיתנהג כבראשונה על ידי תפארת ישראל. ומשה רבינו עליו השלום ידע שיחטאו עוד אחר זה כנאמר ממרים כו', מיום דעתיכו', ואם חס ושלום לא היה מתקן הנהגה ראשונה לא היה להם תקומה חס ושלום ולתקן זאת עלה לשמים מ' יום לתקן הנהגה ראשונה על ידי תפארת ישראל. וזהו שאמר להם ואתנפל לפני ה' כו' על כל חטאתכם כו', ומפרש הכתוב למה נפל מ' יום לפני ה', הלא מחילת החטא היה תיכף כמו שרומז בפסוק ואת חטאתכם אשר עשיתם כו'. ובזה מתורץ, כי ידעתי שלסוף תחטאו לפניו בתבערה ובמסה ממרים הייתם כו', ונמצא אני יודע שתחטאו לבסוף ונמצא אפילו אם נמחל החטא אם לא נפלתי לפני ה' לתקן הנהגה ראשונה עדיין לא היה לכם תקומה חס ושלום כשתחטאו לבסוף ובזה שהתנפלתי לפני ה' מ' יום כו', אחר מחילת החטא לתקן הנהגה ראשונה אפילו אם יחטאו חס ושלום בזה הנהגה שמתנהג על ידי תפארת ישראל בידם לבטל הגזירה. וזה שכתוב לבסוף ואתפלל אל ה' ואומר ה' האלהים אל תשחת עמך, כלפי שאמר הקדוש ברוך הוא לך רד כי שחת עמך, קרא להם משה עמך, הרמז שיקראו עם ה' ויתוקן הנהגה כבראשונה שנקראו עמך, עם ה' על ידי תפארת ישראל. ובזה מתורץ הדקדוק הנ"ל, למה בא זה באמצע התוכחה על מעשה העגל. ובזה יובן:

ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה מקציפים הייתם את י"י (דברים ט כב). יש לרמז כי הנה יש אנשים אשר רוצים להתנהג בדרכי החסידות, ורואים הנהגת הצדיקים אשר אש אהבת הבורא בוער בקרבם, ועל ידי זה מתראה על איבריהם תנועות משונות והתנשאות האיברים לזה בביטול הרגשותיהם, וכל תאוות עולם הזה כלה גרש יגרשון, כי אין להם התייחסות עם העולם באכילה ושתיה ותאוות הגופניות. והנה אנשים פחותי הדעת כשרואים תנועת הצדיקים, סבורים שעיקר החסידות הוא התנועות הללו ופרישה ממאכל ומשתה, ובאמת עינים להם ולא יראו כי לבם חסר וריק מאהבת הבורא ית"ש, ועושין כמו הצדיקים כל תנועותיהם והם דמיונות שוא. וז"ש ובתבער"ה לשון התלהבות, דהיינו מה שאתה עשיתם תנועות כמו התלהבות. ובמס"ה לשון התנשאות האיברים, (ואל תתמה מה שלשון מש"א ראוי להיות בשין שמאלית, כי לפעמים תתחלף בכתבי קודש כנודע לבקיאים, וזהו מס"ה מנשאים את עצמם). וגם י"ל ובמס"ה לשון נסיון, כי לפעמים הש"י מראה לאדם בדרך נסיון איזה מדריגה, וצריך להסתירו בסוד העיבור, דאם לא כן יהיה כמו נפל הנולד שלא בזמנו, כמ"ש הצדיקים בספריהם עיין עליהם. ובקברות התאוה, ר"ל גם בזה מתנהגים את עצמם כמו הצדיקים קוברין תאותם ואוכלים מעט כמו הצדיקים, על כל אלה מקציפים הייתם את יי, כי אין זה רק אל הצדיקים אשר עושים כל אלה מאהבת הש"י, מה שאין כן הרוצים להיות כמו הצדיקים ועושים כמעשיהם וכתנועותיהם הוא דמיון עבודה זרה. וי"ל עוד מקציפים הייתם את י"י לרבות תלמידי חכמים (פסחים כ"ב ע"ב), דהיינו בזה מקציפים את הצדיקים שעושים תנועותיהם במשאות שוא ומדוחים, ועל ידי זה יבואו המון עם לדבר סרה על הצדיקים באומר כי כולם בחדא מחתא מחתינהו, והבן:

וירמוז עוד ובתבערה (דברים ט כב). על ידי התלהבות להבורא ית"ש, ובמס"ה על ידי שעומד בנסיונת מהבורא ית"ש, ובקברו"ת התאוה דהיינו שקוברים את התאוה ופורשים מהבלי עולם, אזי מקציפים היית"ם, ר"ל שברתם את המקציפים, דהיינו האומות והקליפות והסט"א, (ויתפרש היית"ם מלשון נהייתי "נחליתי (דניאל ח כז), שהוא לשון שבירה), את י"י, ר"ל הכל הוא מהש"י ובעזרתו, כי לולא הקב"ה עוזרו אינו יכול כמו שאמרו רז"ל (סוכה נ"ב ע"ב):