חסידות על דברים יא:א

עתה ילחכו הקהל את כל כו' כלחוך השור את ירק השדה (במדבר בכ, ד). יש להבין למה זה המשיל לשור שאוכל ירק השדה. והנראה לבאר, ומקודם נבאר הפסוק (דברים יא, א) ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת, כי השם יתברך ברוך הוא קלל את האדם הראשון ואכלת את עשב השדה (בראשית ג, יח) כי כל מה שהאדם אוכל יש בו מצות, דהיינו תבואה יש בו עשיות אדם לחרוש ולקצור ויש בהם מצות בשעת חרישה לא תחרוש בשור וחמור יחדיו (דברים כב, י) וכן בזריעה יש מצוה לא תזרע כלאים (שם כב, ט) ונמצא על ידי המצות מעלה הניצוץ אשר במאכל ההוא וכן בכל מאכלים יש בהם מצות, אבל בעשב השדה אינו נזרע על ידי האדם ואין בהם עשיות המצות ואיך יוכל להעלות אותן באכילתו אותן. וזהו שקלל השם יתברך אדם הראשון שיאכל מאכל שאין בה שום מצוה מאדם שיוכל האדם על ידי זה להעלות הניצוץ אשר בתוך המאכל. וזהו הרמז ונתתי עשב בשדך לבהמתך, כי כשהבהמה אוכלת העשב והאדם האוכל בהמה ובאמת באכילת הבהמה יש בה מצות שחיטה ושאר מצות באכילת בשר נמצא על ידי זה גם העשב יש לה עלייה, כי הבהמה האוכלת עשב והאדם האוכל בהמה במצות מעלה העשב גם כן. והנה האר"י ז"ל כתב כנגד ארבע יסודות דומם צומח חי מדבר נגד זה הוא ארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה נמצא נגד חי הוא בריאה. והנה נפש הבעל תשובה, דהיינו הגרים להם יותר בנקל להעלות הניצוץ ממי שהוא צדיק מנעוריו. והנה זה הרשע בלק היה לו פחד מישראל מחמת שישראל בהליכתם העלו נצוצות וזה הרשע היה שונא מאד להקדושה. וזהו הרמז ויקוצו מפני בני ישראל, שזה קץ בעיני אותו הרשע להיות ישראל.וזהו הרמז ויגר מואב מפני העם מאד, כי כל מקום שכתוב העם הוא הרמז על הערב רב הגרים שהיו בישראל. וזהו כי רב הוא, היינו הגרים שלא יעלו אותם כנ"ל, כי הם מסוגלים יותר להעלות הניצוץ. וזהו הרמז כלחוך השור את ירק השדה, כי הכלל נפש הגרים עלייתם עד עולם הבריאה וכן הוא בארבע יסודות שהצומח יש לו עלייה לחי הוא נגד עולם הבריאה. וזהו כלחוך השור כו', הרמז עליית עולם הבריאה:

ובזה תבין גודל טעותם וחסרון דעתם של המרחקים התפעלות הלב בהרגשה כי אומרים מאחר שהלב מרגיש בעבודה הרי יש בה הרגשת היש אשר אדרבה נהפך הוא שכשאין הלב מתפעל כלל הרי ישארו מדות הנפש הבהמיית בתקפם בהרגשת היש מצד הרע והנפש האלוקי"ת לא תתגלה לעולם כמשל מהעפר הנזכר לעיל אבל בהתפעלות הלב באהבת הוי"ה הגם שמרגיש היש גם כן באהבה זו הדעת הוא המבדיל שיהיה בהרגשה מצד הביטול להתכלל ביחודו ויסיר ההרגשה שמצד עצמו וטעותם בא לפי ששמעו שלא יהיה בהתפעלות המדות תערובת ההרגשה מצד עצמו רק שתהיה הרגשה מצד האלק"ית ועל ידי הדעת המבדיל דהיינו שכוונתו הקדושה היה שתהיה העבודה על דרך זה דהיינו שיהיה עיקר ההתבוננות בעבודה בכדי להתפעל בלב דייקא באהבה ויראה ואחר שנתפעל תהיה העבודה להסיר הרגשת היש מצד עצמו להחשיב עצמו ליש מצד האהבה או שארי הרגשות באיזה פניה רק להרגיש הביטול מצד האמת וזו היא המלחמה העקרית בעבודה ועל זה אמרו שעת צלותא שעת קרבא והמלחמה זו היא בבינונים כל ימיהם ובצדיקים כל אחד לפי עבודתו ככה מבטל הרגשת היש שלו להסיר התערובות ובזה נבדלין במדריגותם שכל מי שיכול לבטל יותר היש שלו ותהיה אהבתו והתדבקותו וביטולו יותר נקי נבדל במדריגותו יותר וכל צדיק יש לו מלחמה וכאשר כתבתי בחיבור הזה משמו של אדונינו מורינו ורבינו הקדוש נשמתו עדן על פסוק והסירותי מחלה מקרבך שלגמרי אין מי שיסיר אותה רק הקדוש ברוך הוא מסיר אותה ולכן מוכרח האדם למות בכדי להסיר היש לגמרי עיין שם ועל זה נאמר כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא הכל מצד הרגשה זו ולא זכה לזה אדם כי אם משה רבינו עליו השלום ונשמות הגבוהות אשר היו הבאים במדריגותו בחינת מה בביטול גמור ועליו נאמר ותרא אותו כי טוב הוא וכל זה העבודה והמלחמה הוא דייקא מצד ההתפעלות אבל אם לא יתפעל איך יעשה מלחמה מאחר שנשארה כולו מוסתרת בנפש הבהמיית שהיא בחינת רע ושומו שמים על זה אשר בכל עניני עולם הזה וחפצו ותאוותו הוא בכל הרגשותו בבחינת יש נפרד גמור אשר לכן נקרא נוגה קליפה וסטרא אחרא ובעבודה אסור ההרגשה והן הן המכבין נר העבודה ובאמת אדרבא כל ימיו של אותו הצדיק היה דווקא כל תורתו רק על אופן ההתפעלות דייקא ואדרבא היה מרגלא בפומיה בעת אשר היה מבאר איזה ביאור מתורתו הקדושה להקדים כמה הקדמות ולהעיר כמה הערות שכל דבריו הקדושים שמבאר יהיו באופן שיתעורר הלב בהתלהבות בחפץ ותשוקה להוי"ה בכלות הנפש ואם לא יתעורר הלב מזה אזי לחנם הם הדברים שמדבר כי כל עיקר ההשכלה הוא רק מצד קישור העולמות ויחודם אליו יתברך להבטל אליו כי מצד עצמותו ברוך הוא שלא בבחינת יחוד וביטול העולמות הרי הוא אינו בערך שכל ומדע כלל אך גם זה היה מעיר שהלב בלי ידיעה גם כן לא טוב מצד תערובת היש כמבואר לעיל על פי מאמר הכתוב לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו וכמבואר בזוהר הקדוש פרשת תרומה על פסוק צאנה וראנה בנות ציון בעטרה וכו' אשר קודם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה חפץ גם כן הסטרא אחרא להשתתף ביחוד הזה ובכדי להבדיל הסטרא אחרא שלא תבלבל היחוד מכרזו פוקו למיחמי ולאסתכלא ביקרא דמלכא וסטרא אחרא לא ניחא לה למיחמי ביקרא דמלכא כי לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו ובזה נבדל סטרא אחרא מהקדושה וכאשר נבדל הסטרא אחרא אז נעשה היחוד והוא מטעם המבואר לעיל כי מאחר שהנפש אלוק"ית מלובשת בנפש הבהמיית כשמתעורר באהבה ודביקות להוי"ה בזה ההתעוררות מעורב גם כן הרגשת אהבתו שהוא האוהב ורוצה להדבק אליו בשביל הרגשת עצמו אשר על כן בכדי להסיר הרגשה הזאת נצרך להתבונן מקודם באסתכלא ביקרא דמלכא אשר בהתבוננותו ברוממותו יתברך שלא בבחינת עולמות הרי אין זולתו כלל ומצד עצמותו יתברך הרי היש בטל לגמרי כי כל התגלות היש הוא רק מצד ההעלם וההסתר כי מצד ההסתרה נתגלה היש לגבי דידן בבחינת נפרד גמור שהוא הסטרא אחרא אבל לגביה יתברך אין הצמצום וההסתר מעלים לפניו כלל אשר על כן בהתבוננות זאת בטל היש ונבדל הסטרא אחרא על ידי התבוננות זו כי אינו חפץ בתבונה דהיינו להבין רוממותו יתברך מצד אמיתותו כי מצד אמיתותו הרי אין ליש מקום כלל מצד ביטולו להמקור והוא אינו חפץ רק ההתגלות שמצד הלב שמצד המדות שבלב יש לו גם כן אחיזה כי עיקר אחיזת הרע הוא מצד הלב מצד התלבשות ותערובות הטוב עם הרע אבל מצד ההבנה בהעצם אין לו מקום להתגלות היש ובזה ההתבוננות נבדל היש שהוא הסטרא אחרא ואחר שנבדל אז יהיה ההתבוננות דווקא מצד יחודו יתברך בעולמות בכדי להתפעל מזה באהבה ותשוקה להתכלל ביחודו יתברך ולדבקה בו על ידי הלב שהוא עיקר הכוונה בשביל האהבה והדביקות בו יתברך על ידי הלב וההתבוננות ביקרא דמלכא הוא רק להבדיל היש מצד התבוננות הזו ועדיין לא נתעורר הדביקות מצד היחוד אשר לזה הוא עיקר הכוונה אשר על כן סדרו אנשי כנסת הגדולה פסוקי דזמרה ויוצר אור קודם קריאת שמע שהוא סידור שבחיו של הקדוש ברוך הוא איך שהוא מרומם מערך העולמות ואשר כל העולמות אין תופסים בו יתברך לאיזה מהות בכדי לבטל היש הנגלה בעולמות ואחר שמבטל גילוי העולמות אז הוא העיקר לייחדו אפילו מצד העולמות בכדי שעל ידי התעוררות היחוד זה יתעורר בהאהבה והדביקות אליו יתברך כי עיקר האהבה הוא דייקא מצד היחוד מצד העולמות בזה יצדק האהבה והדביקות אבל מצד עצמותו ברוך הוא שלא בערך העולמות לא יצדק בחינת האהבה כי כל אהבה הוא התדבקות רוחא ברוחא ומאחר שהוא אינו בערך השגה איך תשוער האהבה והדביקות בדבר שאינו ידוע ומושג כלל וגם מצד ביטול היש לגמרי מי הוא האוהב והדבוק אבל מצד ההתייחדות אפילו מצד העולמות שהוא אחד עם בחינת העולמות בכלל ומצד חיות גופו בפרט בזה שייך האהבה והדביקות אשר על כן התפעלות הלב בלי ידיעה יש בה תערובות אבל על ידי ההתבוננות והידיעה מסיר התערובת אבל עם כל זה עיקר הוא הלב דייקא כאשר מבואר כי עיקר עבודה הוא בקריאת שמע ותפילה שהוא לעורר יחודו בקריאת שמע ולהמשיך היחוד בתפילה על ידי האהבה וההתדבקות וכאשר יבואר בהחיבור הזה בשעריו ובפרט בשער התפילה. והיה אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן מסביר זה על פי משל ממלך בשר ודם בהראותו יקר תפארת גדולתו כולם באים לראות בכבודו אפילו עבד ושפחה ומוכה שחין אשר הם רחוקים מהמלך בתכלית הריחוק ואינם באים להתחבר עם המלך רק לראות כבודו אבל אותן הבאים לחדרי המלך והיכלו הם באים ונכנסים בכדי להתחבר אל המלך ולבקש מאת המלך חסדו וגם באים בכדי לעשות ציווי המלך ורצונו והנה הנכנסים לחדרי המלך אם לא יהיו מסתכלים תחלה בגדולתו ורוממות מערכם בריחוק עצום ידמה להם בעת התחברותם עם המלך שהמלך הוא בערכם ויחשיבו עצמם גם כן למהות ונערכים בערכו של המלך בהתחברותם אבל מצד התבוננותם בגדולתו בטל ערכם נגד המלך ומבטלים רצונם לגמרי. כן הוא בעבודת הוי"ה אשר העיקר הוא היחוד להתאחד עם הוי"ה ולהתקשר אליו יתברך על ידי האהבה והדביקות בו ולהבטל אליו יתברך לעשות רצונו יתברך אך קודם התבוננות היחוד צריכים להתבונן ביקריה וגדולתו ורוממותו מערך עולמות בערכים אין קץ אשר כל העולמות בטלים אליו יתברך וכלא ממש חשיבי כנזכר לעיל ובהתבוננות זו לא יהיה חפץ מצד עצמו כלל בכדי להתחבר עמו או לראותו להמשיכו יתברך בעולמות בכלל ובנפשו בפרט מצד ריחוק ערכו מהמלך להתחבר עמו או לבקש מאתו כמו המשל הנזכר לעיל כי גם עבד המוכה שחין בא לראות כבוד המלך אשר הוא אינו בערך התחברות עם המלך כנזכר לעיל כי אם רק להתבונן בגדולתו בלבד בכדי שעל ידי בינה זו יתבטל אליו לגמרי כי אם יהיה תחילת התבוננות ביחודו יתברך איך שהוא נמצא בכל העולמות ומתאחד בהם ויהיה לו חפץ להדבק בו יתברך יחשיב עצמו לאיזה ערך עמו יתברך ומצד זה רוצה להתחבר עמו להעריך אותו יתברך בערך העולמות ויחשיב היש שבו מצד התגלות העולמות בכלל ובחיות גופו בפרט להתאחד אליו מצד מהותו בבחינת יש דייקא מצד בחינת הכסיל שהוא נפש הבהמיית המלבשת את הנפש האלוק"ית והנפש הבהמיית כל חפצה להתגלות שבה מצד מהותה בעצמה ליחד למטה ולא להבין העיקר והשורש מאין התהוותה ולאיזה כוונה. וזהו לא יחפוץ כסיל בתבונה. לכן להתבוננות ביחודו יתברך והתקשרותו בעולמות בכדי להיות נפשו שוקקה לדבקה בו ולהמשיך אור הוי"ה ויחוד בנפשו בכדי להתכלל ביחודו ולהבטל אליו לעשות רצונו מוכרח להיות מקודם ההתבוננות לאסתכלא ביקרא דמלכא בלבד ולא לחפוץ שום דבר כי אם לגלות רוממותו יתברך בשביל ביטול היש הנגלה ולהפשיטו מגשמיות היש ואחר זה הוא התבוננות ביחודו יתברך דייקא לעורר האהבה ולהתקשר אליו יתברך ולכנוס בחדריו להתבטל לרצונו יתברך ולעשות מצותיו כי זהו העיקר כל זה שמעתי מפיו הקדוש של אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן והארכתי בזה מצד שרבים נטו מדרך השכל ולמדו מזה שכל עיקר יהיה רק ההתבוננות בלי התעוררות הלב כלל ותולין בוקי סריקי באדונינו מורינו ורבינו רחמנא ליצלן מדעת כזה כי זה הוא נגד התורה אשר על פי תורה עיקר הוא הלב כמו שמבואר לעיל מזה והדעת הוא רק לברר הלב לכן בכל מקום אשר תמצא דעת בכתוב תמצא אצלו התעוררות הלב דייקא כמו וידעת היום והשבות אל לבבך וכן שמע ישראל שהיא ההבנה והדעת ביחודו יתברך סמוך לזה תיכף ואהבת וכן דע את אלק"י אביך ועבדהו בלב וכו' ועוד זאת כי כל עיקר הדעת הוא מצד אשר הוא עיקר המדות וקיומם ולכן לא בא הצווי רק על הדעת ולא על החכמה וההבנה וכו' אבל האהבה ויראה והדביקות מוזכר כמה פעמים לבד בלא קדימת הדעת כמו ואהבת את הוי"ה אלוקי"ך בפרשת עקב וכן מה הוי"ה אלקי"ך שואל מעמך כי אם ליראה את הוי"ה וכו' ולאהבה וכן ומל הוי"ה אלקי"ך את לבבך לאהבה וכו' וכן ובחרת בחיים וכו' לאהבה וכו' וכן בנביאים וכתובים כמה מקראות שמעוררים רק מצד הלב כמו ועבדתם את הוי"ה בכל לבבכם וכן כי כל לבבות דורש הוי"ה וכן יחד לבבי וכו' מצד שעיקר הוא הלב כי כל התדבקות והביטול הוא דייקא מצד מדות שבלב וכל עיקר העבודה בבחינת לאכפייא לסטרא אחרא ולהפכא הכל הוא בלב: