חסידות על דברים יד:כב

עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. (ראה יד) בש"ס (תענית ט'.) אשכחיה רבי יוחנן לינוקיה דריש לקיש א"ל אימא לי פסוקיך א"ל עשר תעשר א"ל ומאי עשר תעשר א"ל עשר בשביל שתתעשר א"ל מנא לך א"ל זיל נסי א"ל ומי שרי לנסוייה להקב"ה והכתיב לא תנסו את ה' א"ל הכי אמר רב הושעיא חוץ מזו שנאמר וגו' ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות וכו'. הענין בזה כי עשיר הם אותיות עשר שהשפעת השי"ת יורדת עד עשר מדרגות עד תפיסת אדם ואין הכל שוין בזה כי על משה רבינו ע"ה נאמר (משלי י״ח:כ״ג) תחנונים ידבר רש. ורק יהושע נקרא עשיר שעליו נאמר (שם) ועשיר יענה עזות וכדאיתא וסנהדרין מ"ד.) תחנונים ידבר רש זה משה ועשיר יענה עזות זה יהושע וכו'. ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן. היינו שלא נחשב לו שום חטא על אמרו זאת ובדור המדבר אם היו אומרים כזאת היה נחשב להם לחטא וכדכתיב (שמות י"ז.) על נסותם את ה'. כי בדור המדבר היה משרע"ה המנהיג שלהם שפני משה כפני חמה (ב"ב ע"ה.) וזה רומז שהשי"ת היה מתנהג עמהם למעלה מתפיסתם ודעתם לכן אם רק אמרו דבר שהוא נגד הנהגה זו נחשב להם לחטא כי בהדי כבשא דרחמנא למה לך. אבל בדור באי הארץ שיהושע הי' המנהיג שפניו כפני לבנה (ב"ב שם) שזה רומז שהשי"ת מסר להם לבושים ופעולות שעל ידם יהיה להם תפיסה בהנהגת השי"ת ולכן כשנהג עמהם השי"ת למעלה מתפיסתם אז אמר יהושע למה העברת העבר את העם הזה את הירדן וגו' ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן (יהושע ז׳:ז׳) היינו אם ההנהגה תהיה גם עתה למעלה מתפיסתינו כמו שהיתה הנהגת המדבר א"כ למה העברת אותנו את הירדן והכנסתנו לארץ. והענין שהיתר בזה לנסות את השי"ת כדכתיב (מלאכי ג׳:י׳) ובחנוני נא בזאת כי ענין נסיון הוא שהשי"ת מעורר את האדם ומעלה ומתפשט הנקודה היקרה הגנוזה בלב הרצוף אהבת השי"ת והנקל לה למסור נפשה על קדושת השי"ת ואף שנמצא באדם עונות שדש בעקביו כמו שאמר דהע"ה (תהילים מ״ט:ו׳) עון עקבי יסובני אכן זה הוא רק מפני שהנקודה הפנימית הוא בבחי' שינה. אבל כשירצה השי"ת לנסות את האדם אזי מעורר ומקיץ באדם נקודה זו ואז האדם מוכן למסור נפשו על קדושת השי"ת וכמו שביאר אאמו"ר הגה"ק זללה"ה בענין שמועדים נקראים מקראי קודש יען שבחג מעורר השי"ת ומקיץ אף את הגוף שירגיש את הקדושה ולכן לענין קרבן לענין בל תאחר יען שאז גם הגוף מסכים להקריב מפני שמלא קדושת ה' מקדושת החג לזה נעשה ממצות עשה לא תעשה וזה נקרא נסיון מצד האדם. ולנסוייה למאריה היינו כענין שאי' כמה פעמים בזה"ק כשסליק ברעותי' כשעלה ברצונו. כי באמת רצון השי"ת להטיב תמיד בכל מיני התפשטות טובה שבכח הבריאה לקבל כיון שהציב השי"ת גוון ולבוש שחפץ להקרא מלך בתחתונים ובמקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו שרצונו ית' שכבודו יתפשט בכל הלבושים וכשאדם מצדו מכין א"ע ועושה פעולה לסייע לזה שיהי' מקום שרצונו ית' והשפעתו תתפשט עוד יותר זה נקרא עלי' לרצונו ית' כי רצונו זה כבודו שמתעלה בזה וזה נקרא לנסוייה למארי'. וענין מעשר הוא כמו שביאר אאמו"ר הגה"ק זללה"ה שעשירי מבורר מאוד כי מכל הטובות אין לאדם רק חלק עשירי שזה תפיסת האדם והוא מדת מלכות. וזה נקרא קב שלו שאמרו (ב"מ ל"ח.) רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חבירו. ועי"ז שאדם מוסר בחזרה חלק עשירי שהוא קב שלו מקנה לו השי"ת התשעה קבין שלו ית' ומשלחן גבוה קא זכי להו. כי באמת הוא כדכתיב (חגי ב׳:ח׳) לי הכסף ולי הזהב אמר ה' אכן אם אדם מכיר זאת ובכחו להחזיר הטובה להשי"ת אז מקנה לו השי"ת כל הטובות כי כל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא. אכן אם אדם מחזיק הטובה בשתי ידיו ואין בכחו להחזיר הטובה להשי"ת אז מראה השי"ת לי הכסף ולי הזהב ממילא לא נשאר כלום ביד הבריאה וכענין שאי' בתנחומא (פנחס י"ב) וכי יש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי. וזה עשר בשביל שתתעשר. לכן קורין פרשת עשר תעשר בשמיני עצרת שאז זמן אסיפה לבית שאדם מקבל אז כל הטובות וכן כשחל שמיני של פסח בשבת קורין עשר תעשר מפני שאז יש גודל שלימות שכל פעולות ישראל מתאחדים בקדושה שקבועה וקיימא. וזה דאיתא (ברכות מ"ט) שאף שאין עושין מצות חבילות חבילות ואין חותמין בשתים לבר ממקדש השבת וישראל והזמנים שחותמין בשתים מפני שחדא היא שמתאחדים קדושת ישראל מקדשי ליה בקדושת שבת שקבועה וקיימא שהשי"ת זורח אז מהשורש שהם באמת קדושה חדא ולכן נחשב לחתימה אחת:

ובזכות בכורי"ם, תבין מה שפירשנו בחלה שהיא ראשית עריסותיכם (במדבר טו כ), כן הוא בכורים ראשית פרי האדמה אשר נתן לנו ה' לא בכחנו ועוצם ידינו, ולהורות זה היה קורא הגדתי היום (דברים כו ג) שאינו כפוי טובה (ספרי פרשת תבא). והנה נרמז הכל בתיבת בראשי"ת בר"א בשביל התורה ר"ת בראשי"ת, "בשביל "ששים "רבוא "אותיות "תורת "ישראל. בשביל ישראל ר"ת בראשית, "בשביל "ששים "רבוא "תמימי "אורות "ישראל, כי ששים רבוא נשמות תמימים יש בישראל, והשאר הם ענפי הששים רבוא. בשביל חלה ר"ת בראשי"ת, "בשביל "ראשית "אכילה "שירימו "ישראל "תרומה. בזכות מעשרות, הנה על מעשר תבואה ר"ת בראשי"ת, "בראשונה "ראה "אשר "יעשרו "תבואת "שדה (דברים יד כב). ובמעשר בהמה ר"ת בראשי"ת, "בראשונה "ראה "אשר "יעבור "תחת "שבט (ויקרא כז לב). בזכות בכורי"ם שמעתי מאת הרב החסיד המפורסם האבד"ק ראפטשיץ ר"ת בראשי"ת, "ראה "אדם "תאנה "שבכרה "יביאנה "ביכורים (תנחומא תבא סי' א'), ודפח"ח. וי"ל עוד לדרכינו ר"ת "ראה "אלקים "שיביאו "ישראל "תרומות "בכורים, כי גם בכורים נקראים תרומה כנודע (פסחים ל"ו ע"ב). או יהיה ר"ת בראשי"ת, "ראשית "ביכורי "אדמתך "תביא "שם "ישראל (שמות לד כו). בזכות משה ר"ת בראשי"ת, "בשביל "רועה "ישראל "שיקבל "תורת "אמת:

והנה עוד מלים לאלקי על דברי הבעל הטורים הנ"ל לפרשן באופן הנאות, על פי מ"ש (לעיל בפרשת בשלח ד"ה הנני), במאמר (תנחומא בשלח סי' כ') לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן, ועל פי מ"ש האברבנאל (בנביאים ראשונים) במה שנאמר באליהו (מלכים א' יט ח) וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וגו', ומה שפירשתי בפסוק (תהלים קיא ה) טרף נתן ליראיו, ועל פי זה תבין שנית לה אוכלי תרומה, כי אכילתם מזכך אותם ונדבק בהם ניצוצות הטובים, על פי שכתב ביערות דבש על המאמר (שבת ק"מ ע"ב) בעניותא לא אכלי ירקא, והבן כי נכון הוא מאד. והיינו (אבות פ"ג מי"ז) ואם אין תורה אין קמח, כי אם לא ירשו התורה לא היה ניתן להם הקמח כאמור, אם אין קמח אין תורה, כי מחמת הקמח ניתן להם התורה בניגלהו ובנסתרו, והבן. והנה על דבר שהפליא הבעל הטורים בעין יפה ובינוני ורעה (תרומות פ"ד מ"ג), עיין עליו שכתב לי עולה מ"ם, היינו עין יפה אחד מארבעים, מאת כל עולה חמשים, היינו בינוני אחד מחמשים, מאת כל ר"ת עולה ששים, היינו עין רעה אחד מששים. ואני אוסיף נופך לישבו על לשון המקרא, ויקחו לי תרומה היינו עין יפה כמ"ש הוא ז"ל, ולכך לי לשמי. כל איש, היינו בינוני כמ"ש הוא ז"ל כל הגימטריא חמשים, על כן אמר כל איש, היינו כללות אישי בני אדם, וסתמן בינונים וכן הוא הרוב, כי הטובים והגרועים הם בשני הקצוות אינם נמצאים כל כך. מאת כל, ר"ת מ"ך הוא ששים היינו עין רעה, ועל כן נאמר מאת כי הם רק המיעוט. ואני אוסיף עוד רמז על רמז הזה, דלזה הר"ת הוא מך, כי הוא עני בדעת דאינו מבין כי מיד ה' ניתן לו, וגם עני ממש, כי אמרו רז"ל (שבת קי"ט ע"א) עשר בשביל שתתעשר (דברים יד כב), ונאמר (דברים טו י) ולא ירע לבבך וגו' כי בגלל וגו', ר"ל בגלל שלא ירע יברכהו ה', וכתיב (משלי י כב) ברכת ה' הוא תעשיר, אבל זה שנותן בעין רעה, לא יתברך ולא יתעשר והוא מך כנ"ל.