וְהָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה בְזָד֗וֹן לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤עַ אֶל־הַכֹּהֵן֙ הָעֹמֵ֞ד לְשָׁ֤רֶת שָׁם֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ א֖וֹ אֶל־הַשֹּׁפֵ֑ט וּמֵת֙ הָאִ֣ישׁ הַה֔וּא וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל׃
נועם אלימלך
כי תכלה לעשר כו'. נראה לפרש דאיתא בגמרא "לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא כו'", יש לומר הפירוש כך, ד"מקרא" הוא לשון מקריות, דהיינו האדם בהתחלתו בעבודת הבורא ית' אינו אלא במקריות, שלפעמים יתגבר על יצרו ולפעמים יצרו מתגבר עליו ואינו דבר תמידיות, וצריך האדם להתגבר בהדרגה לטהר מחשבותיו עד שיזדככו, דעיקר הוא המחשבה, וזהו שדרשו חז"ל "חמוקי ירכיך למה נמשלו דברי תורה לירך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר", פירוש מה ירך בסתר רמז על עון קרי הבא לאדם מחמת מחשבות זרות ח"ו והמחשבה הוא בסתר, לזה צריך תשובת המשקל לתקן ע"י דברי תורה בסתר, דהיינו שיעסוק בתורה במחשבה טהורה ולשמה, וזה בלתי אפשר שיזדכך מחשבותיו בבת אחת כי אם בהדרגה בכל פעם יותר ויותר עד שמן השמים יסייעו לו. ולכן תחילת עבודת השי"ת [נקרא] מקרא מלשון מקריות כנ"ל.
תולדות יעקב יוסף
ובזה יובן משנה הנ"ל מגורה שפנה ממנה חטי תרומה וכו' הכוונה כי בתיקון חטאיו ועונותיו הרומזים באות חט מן חטה ונשארה השכינה באות י' מן חטי תרומה שהופרש ממנה מוץ ותבן שאז יכול להרים השכינה ולהעלותה מן הגלות ע"י שבירר ופינה ממנה מוץ ותבן שנק' חטי תרומה מ"מ אין מחייבין ותו להיות יושב ומלקט אחת אחת לעיין ולחפש בכל חורין וסדקין רק עד שידו מגעת וז"ש אלא מכבד כדרכו וכו' והבן. ובזה יובן פסוק הנ"ל ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו דהיינו להרים השכינה ע"י שתיקן גם שאינו מלקט א' א' בחורין וסדקין אין עליו חטא כי בתיקן העקר נתקן גם הטפל ג"כ ולא נשאר עליו שום חטא והבן. והנה שמעתי ממורי זלה"ה כי תיקן בעלי תשובה העיקר הוא ע"י גדולי הדור שיכול להעלותו ולקשרו בשרשו וכו' ודפח"ח. לכך אמ' ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו דכתבתי במ"א פסוק אתם המתם את עם ה' ע"י ביאר ש"ס דב"מ הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם ע"י ביאר פ' הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם שיש בו ב' פרושים וכל א' יתלה החסרון בעצמו וז"ש עדת קרח אתם המתם את עם ה' כי מהם נמשך זה ובאמת זה אילו ובזה יובן ואת קדשי בני ישראל לא תחללו לתלות החסרון בהם רק שלא תמותו אתם נמשך להם איזה חטא כדי שיתחבר עמכם להעלותכם והבן.