לְבִלְתִּ֤י רוּם־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַעַן֩ יַאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל־מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
ישמח משה
לבלתי רום לבבו מאחיו וגו' (דברים יז כ) וגו'. על פי זה פירשתי מאמר שלמה המלך ע"ה קהלת יו"ד פסוק ד' (קהלת י ד) אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים. דידוע שהראשונים היו בורחים מן הגדולה, כמו שמצינו בשאול ובר' אלעזר בן חסמא ובר' יוחנן בן גודגדא (הוריות י' ע"א) וטעמם היו שלא האמינו בעצמם שלא יחטאו מחמת התנשאות ורמות רוח, כמו שפירשתי (בפרשת שמות) על המדרש (שמו"ר ב' ה') הסנה (שמות ג ב), בגמטריא ק"ך, רמז לו ימי חייו, עד כאן. שמשה לא רצה לקבל גדולה כמבואר בתורה הק' ובדברי חז"ל, ובוודאי גם כן משום טעם הנ"ל. והנה דרשו רז"ל (יומא ל"ח:) ורגלי חסידיו ישמור (שמואל א' ב ט), כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא, שוב לא יחטא. ואם כן משה לא היה לו לירא עצמו מזה כי כבר היה אז בן שמונים, אך מי היה יודע כמה יש לו עוד לחיות, ואולי עדיין אינו רוב שנותיו, לכך רמז לו ית' ימי חייו, כי אין מודיעין בפירוש בביאור כמבואר במסכת שבת (דף ל'.) גבי דוד, כנ"ל נכון בס"ד. והנה אמרו רז"ל (סנהדרין י"ד.) אין אדם עולה לגדולה, אלא אם כן מוחלין לו כל עונותיו. ועל פי זה ביארתי (בתפלה למשה תהלים ב' (ז-ח]) הפסוק ד' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך, (תהלים ב ח) שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ. והדקדוקים יובנו מאליהם, דהנה מבואר בעשרה מאמרות דיחיד הוא רק בתואר עבד, רק הציבור הם נקראים בנים, עד כאן. והנה איתא במסכת סנהדרין (עיין תענית דף ט' ע"א) שאני מלך כיון דרבים צריכין לו, כרבים דמי, עיין שם. לכך מלך נקרא בן כמפורש בפסוק (שמואל ב' ז יד) אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן. והיינו ה' אמר אלי בני אתה, שאני מניתיך מלך על ישראל, ושמא תאמר מה בצע בכבוד המדומה, לזה אמר אני היום ילדתיך, דהיינו דהוי כקטן שנולד דמוחלין לו על כל עונותיו, רק לפי זה יפול לב דוד לאמר אם כן היה טוב לו להתרומם בהדרגה, דבכל מיני גדולה מוחלין לו כל עונותיו, אם כן אם אחטא עוד דאין צדיק בארץ וגומר (קהלת ז כ), היה תקוה שאתגדל עוד ויומחל לי הכל. מה שאין כן עתה שנעשיתי מלך שאין גדולה יותר מזה, אם כן אין לו שוב שום התנשאות שיהיה לי מחילה על ידו על העתיד. על כן אמר לו ית"ש שאל ממני ואתנה גוים נחלתך כו', ר"ל דגם עכשיו תגדל בכל פעם אם תרצה, כי שאל ממני ואתנה וגו', והוא נכון בס"ד. אך דאם מתרומם לבבי יצא שכרו בהפסידו דכל המתגאה כו' (סוטה ד' ע"ב), ואף שהוא מרפא לעבר, מכל מקום מעותד לחטאים יותר גדולים כנאמר (דברים ח יד) ורם לבבך וכו'. וזה דבריו בכאן אם רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל תנח להיות מנמוכי רוח. או יאמר שמקומו אל יניח ולא יקבל עליו הגדולה, כי מרפא, ר"ל אף שהגדולה והממשלה מרפא לעבר, מכל מקום יניח חטאים גדולים בעתיד ויצא שכרו בהפסידו כנ"ל.
ישמח משה
והנ"ל בזה, דהא הטעם שהשי"ת אומר שמועה מפי צדיקים ולא מפי מלאכים, הוא מבואר בספרים משום דמלאכים מוכרחים והצדיקים בחיריים, ואם כן קשה הלא אף אם הידיעה אינו מכריח, הלא כיון דאמר ית"ש אליעזר בני כך אומר, כבר מוכרח הוא להיות צדיק גדול מאד שיקרא בנו, דתואר בנים אינו רק לרבים ולא ליחיד, כמ"ש בדרוש במקום אחר (לקמן פרשת שופטים (דברים יז כ) על הפסוק לבלתי רום וגו'), רק לצדיק גדול מאד יתואר כן, וגם מוכרח להיות עוסק בתורה ולומר הלכות, ואם כן מה יש בינו לעליונים, כיון דתרוייהו ר"ל העליונים והתחתונים מוכרחים בכעין זה. והתירוץ הוא על פי מ"ש (בפרשת מקץ ובפרשת פנחס) בפסוק (ישעיה ס"ג ד') כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. ועל פי מ"ש במסכת ברכות (י' ע"א) על אמרם למה נסמכה פרשת אבשלום וכו', עיין שם (תמצאנו בהגה"ה בפרשת קרח, עיין שם). הכי נמי כאן דהשי"ת לא הודיע באיזה דור, וגם לא שם אביו, וטובא אליעזר יהיה בעולם, ואין אחד מהם מוכרח. וזה דברי המדרש דהקשה משה רבונו של עולם עליונים ותחתונים ברשותך, ר"ל דשניהם ברשותך אם אתה אומר שמועה מפי בשר ודם, ואזיל ליה מה שאמרו (אבות פ"ג מט"ו) הכל צפוי והרשות נתונה, אם כן ממילא קשה למה אתה אומר שמועה מפי בשר ודם, הלא עליונים יותר ראוים כיון שגם זה מוכרח. והשיב לו ית"ש עתיד צדיק אחד להיות בעולמי וכו', ר"ל בעולמי הרב והעצום, אני אומר צדיק אחד ושמו אליעזר יאמר כך, וכמה יהיו בעולם הרב והעצום הזה, אם כן אין אחד מהם מוכרח. וכיון דשמע דלא מסומן הוא, אמר יהי רצון שיצא מחלצי, דלפי זה יוכל להיות מחלצי, ודוק כי נכון ונפלא הוא בס"ד.
תולדות יעקב יוסף
איברא די"ל אין זה ק' כדי שיוכרח להוציאו מפשוטו עבור ק' זו. דיש לפרש כפשוטו ולק"מ. דכבר זכרנו מ"ש התוס' בפ"ט דשבת אסוגיא מכאן מודעא רבא לאורייתא וכו' אעפ"כ הדר קבלוהו בימי אחשורש וכו' והקשה התוס' הא כבר אמרו נעש' ונשמע וכו' ומשני התוס' שמא היו חוזרים מכח האש הגדולה וכו' והוא תמוה ובארתי שם יעו"ש וזה נ"ל פי הפסוק כי חק לישראל הוא משפט לאלדי יעקב ופי' האלשיך כי הנגלה מהתורה הנקרא משפט הוא שייך להמוני עם הנק' בשם יעקב משא"כ חלק הנסתר מהתורה הנקרא חק הוא לבני עלי' הנק' ישראל וכו' יעו"ש.