חסידות על דברים י:יד

ועל פי זה יתבאר המדרש רבה הנ"ל, בהקדים מ"ש במדרש תנחומא (שמו"ר ט"ו ז') על הפסוק (במדבר כג ט) הן עם לבדד ישכון, דאותיות הן אין להם בן זוג. ועל פי זה פירש באהבת דודים על הפסוק (ירמיה ב י) כי עברו אי כתים וראו וקדר שלחו והתבוננו וראו הן היתה כזאת וגומר. ועל פי זה מבואר מה שאמר משה הן לה' אלהיך השמים וגו' (דברים י יד), אף שתלמידי חכמים נוטים שמים ויוסדים ארץ בחידושי אורייתא (עיין זוהר ח"א ה' ע"א), מכל מקום אל מי תדמיונו ואשוה יאמר קדוש. ככה אמר ית' למשה הן קרבו ימיך, שבדבר הזה שנאמר לך קרבו ימיך אין לך בן זוג, כי ביעקב נאמר ויקרבו ימי ישראל, אך לא ימיך שהוא הודעה בפניו, ודי בזה יקר וגדולה למשה, והן הן דברי ר' אבין והוא נכון בס"ד ודו"ק.

עוד שם במדרש רבה (דברים רבה ט, ו) רבנן אמרי למה הדבר דומה לאוהבו של מלך שכיבד את המלך והביא לו דורון חרב חדה אמר המלך התיזו את ראשו בה אמר לו אותו האיש אדוני המלך במה שכיבדתיך בה אתה מתיז ראשי כך אמר משה רבש"ע בהן קלסתיך שכן כתוב (בפרשת עקב) הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה כו' ובהן אתה גוזר עלי מיתה א"ל הקב"ה שכן רע אתה רואה הנכנסות ואין רואה את היוצאות אי אתה זכור בשעה ששלחתיך לגאול אותן ממצרים ואמרת לי הן לא יאמינו לי ע"כ. ותמוה שאין המשל דומה לנמשל, דבשלמא בהמשל התיזו את ראשו באותו הסייף וטען זה במה שכיבדתיך, משא"כ כאן אטו תלוי מיתתו בלשון הן, ומה ענין הן קרבו ימיך להן לה' אלהיך, ותו וכי עכשיו גזר עליו והלא כבר נגזר.

או יאמר באופן אחר הדה"ד (קהלת ה ח) ויתרון ארץ וכו' (ויק"ר כ"ב א'). דהיינו דהמדרש סובר כר' יוסי דדברה תורה כלשון בני אדם, דהשוחט להדיוט חייב נשמע מדם יחשב וכו' (ויקרא יז ד). ועל כרחך צריך לומר כמ"ש בטעם הכללי, דאם לא כן לא יתכן וכי ידמה יוצר ליציר ח"ו בדבר שפתים אך למחסור, והנה מזה נשמע דאדם הוא עיקר הכל, ועל זה אמר הדה"ד וכו' כמו שפירש בקהלת בפסוק הנ"ל (קהלת ה ז) כי גבוה מעל גבוה שומר וגו' ויתרון ארץ, הוא על פי מ"ש האלשיך בפסוק (דברים י יד) הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וגו', עיין שם והבן כי נכון הוא בס"ד. ומזה יוצא מוסר גדול מלך לשדה נעבד (קהלת ה ח), כי אדם שהוא מלך על הכל שהכל נברא לצורכו, והוא הנשמה (דמותר האדם מן הבהמה אין (קהלת ג יט), כמו שפירשתי על פי דברי הסמ"ג בהקדמתו דאדם הוא חציו מלאך וחציו בהמה מצד הגוף (עיין חגיגה ט"ז ע"א). וזה שאמר שאין לאדם מצד חלק הבהמי רק מצד חלק הנשמה, ורק הוא נקראת אדם כנודע), לשדה שהוא עפר מן האדמה נעבד, דהיינו החומר שהוא עפר מן האדמה, והבן כי נכון הוא בס"ד. ולפי זה הא דמייתי רבי יהודה אמר וכו', היינו דמייתי להאי קרא מפרש ליה בכמה פירושים כדרך המדרש, ונכון הוא בס"ד.