חסידות על דברים י:יז

וְדַע, מִי שֶׁהוּא מְשַׁבֵּר תַּאֲוַת אֲכִילָה, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה עַל יָדוֹ מוֹפְתִים. כִּי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות כ:): כְּתִיב: אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים, וּכְתִיב: יִשָּׂא ד' פָּנָיו אֵלֶיךָ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא: אֵיךְ לֹא אֶשָּׂא לָהֶם פָּנִים, אֲנִי אָמַרְתִּי: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ, וְהֵם מְדַקְדְּקִין עַל עַצְמָן בְּכְזַּיִת וּבְכַבֵּיצָה. נִמְצָא, שֶׁנְּשִׂיאוּת פָּנִים הוּא עַל־יְדֵי שִׁבּוּר תַּאֲוַת אֲכִילָה.

בתורת כהנים אם בחקתי תלכו (ויקרא כו ג), מלמד שהקב"ה מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה, שכן כתיב (תהלים פא יד-טו) לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו, (תהלים פא טו) כמעט אויביהם אכניע, ואומר (ישעיה מח יח) לו הקשבת למצותי ויהיה כנהר שלומך, עד כאן דברי התורת כהנים. והוא תמוה, א' קשה מאי הכונה באמרו הקב"ה מתאוה, אם כמו שפירש רש"י על התורה בפרשת אם בחקתי תלכו (ד"ה אם) עיין שם, אם כן איך נמשך לזה שכן כתיב וכו', וכן ואומר, ואיך מוכח משני ראיות הללו דמיירי בעמל בתורה, דילמא שומע לי, היינו בעשיית המצות. ובראיה השניה פשיטא דקשה, דהא למצותי כתיב, ואם שנוכל לפרש למצותי שצוויתי לעסוק בתורה, כעין שפירש רש"י במסכת ברכות (דף ו'ע"א) ד"ה למצותי, בשביל מצותי שצוויתי לגמול חסד, עכ"ל. אם כן הכי נמי יש לפרש דברי התורת כהנים כמ"ש, מכל מקום איזה הוכחה יש מכאן דהכונה הוא על עסק בתורה. והנ"ל בזה, ומקודם אבאר דודאי החיוב הוא על כל איש ואיש מישראל לעסוק ולעמול בתורה, וזה תחלת דינו של אדם (קידושין מ' ע"ב), וביארתי אמרם (סנהדרין דף צ"ט ע"ב) אדם לעמל יולד (איוב ה ז), הוי אומר לעמל תורה, עד כאן. וביארתי על פי אמרם (אבות פ"ג מ"ה) (הובא בדברינו למעלה בפרשת בשלח במדרש (שמו"ר כ"ו א') ויבא עמלק (שמות יז ח) זה שאמר הכתוב (איוב ג כו) לא נחתי וכו' עיין שם), כל המקבל עליו עול תורה וכו'. על פי המסילת ישרים בענין בזעת אפך תאכל לחם (בראשית ג יט). והוספתי נופך כעת, כי נ"ל כמו שכתבו הקדמונים כי ביום אכלך ממנו וגו' (בראשית ב יז), אינו בדרך עונש רק בדרך חיבה, כי אחר אכלו, אי אפשר להגיע לשלמות באופן אחר. הכי נמי נ"ל דמה שאמר בזעת אפך, הוא גם כן בדרך טובה, דידוע דיגיעה במלאכה או בתורה משכחת עון (אבות פ"ב מ"ב), וקודם אכילת עץ הדעת לא היה עלול לחטא, ולא היה צריך ליגיעה להשכיח עון, מה שאין כן אחר אכילת עץ הדעת, צריך לעמל להשכיח, והבן. ואם כן עכשיו צריך לעמל אחד מן העמלים, והבן זה. והארכתי בענין חטא ביטול תורה שהוא רם ונשגב, וכל מי שאפשר לו לעסוק וכו' (ברכות ה' ע"א). ועל קביעת עת נאמר במדרש (שוח"ט מזמור קי"ט) עת לעשות וגו' (תהלים קיט קכו). וקביעת עתים היינו מי שאי אפשר לו לעסוק וכו', וכמו שפירש בהפלאה קבעת עתים, כמו קבען פלוני, וכמו (מלאכי ג ח-ט) היקבע אדם אלקים במה קבענוך, (מלאכי ג ט) ואותי אתם קובעין. ונחזור לענינינו, דהנה רש"י פירש בפרשה דילן ואכלתם לחמכם לשובע (ויקרא כו ה, ד"ה ונתתי), אוכל קמעא ומתברך במעיו, ושמא תאמרו אם אין שלום אין כלום, תלמוד לומר (ויקרא כו ו) ונתתי שלום בארץ. ומפרשין העולם על פי שהשלום הוא על ידי נשיאת פנים, כמו שנאמר (במדבר ו כו) ישא ה' פניו אליך וגו'. והנה מבואר בגמרא ברכות (דף כ' ע"ב) שנשיאת פנים הוא לישראל על ידי שהם מדקדקים על עצמם עד כזית, והתורה אמרה (דברים ח י) ושבעת וברכת וכו', ואם כן אם אוכל קמעא וכו', אם כן הוי שביעה בכזית, אם כן אין כאן מדקדקין על עצמם, וממילא דאין כאן נשיאת פנים ונעדר ח"ו השלום, ואם אין שלום אין כלום כאמרם ז"ל (עוקצין פ"ג מי"ב) דהוא הכלי המחזיק ברכה, תלמוד לומר ונתתי שלום, עד כאן. וכן מפרשין הטעם על הא דמדקדקים על עצמן, היינו משום שישראל אומרים הלא אם היינו כדאים, היה אוכל קמעא ומתברך במעיו, והיה שביעה בכזית והשי"ת מתברך, עכשיו שאין אנו כדאים יפסיד הקב"ה ברכתו, לכך מברכין. והש"י מודד מדה כנגד מדה ואומר הלא רצונכם לעשות רצוני ומצידכם לא יבצר, רק אני גרמתי שבראתי יצר הרע, כמו שדרשו בפסוק (מיכה ד ו) ואשר הרעותי (ברכות ל"ב.), אם כן למה יפסידו בני בהגרמתי, והבן. ונחזור למה שמפרשין על רש"י הנ"ל, ולכאורה קשה באמת איך יתכן השלום כיון שאין כאן מדקדקים וכו', אם כן הדרא הקושיא הא כתיב (דברים י יז) לא ישא פנים. ונראה ליישב על דרך משל, מי שהוא בארץ ציה אין נהר ואין מים, צריך לתחבולת להביא מים, מה שאין כן מי שהוא בתוך הנהר. הכי נמי התורה היא מקור הנהר השלום, כמו שנאמר (תהלים כט יא) ה' עוז וגו', ואין עוז אלא תורה ה' יברך וגו' (זבחים קט"ז ע"א), וכמו שדרשו במסכת ברכות (דף ח'.) על הפסוק (תהלים נה יט) פדה בשלום נפשי, עיין שם רש"י (ד"ה פדה) דשלום היינו התורה, דכתיב בה (משלי ג יז) וכל נתיבותיה שלום. ולפי זה יובן כשאינן עמלים בתורה ואינם בתוך הנהר של שלום, צריכין לנשיאת פנים לענין השלום, מה שאין כן כשעמלים בתורה, הם בתוך הנהר של שלום, אם כן אין צריכין כלל לנשיאת פנים לענין השלום, והוא תירוץ נכון בס"ד. ועל פי זה יתבאר התורת כהנים הנ"ל, דהיה קשה להתורת כהנים קושית רש"י, לכך אמר מלמד שהקב"ה מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה, דאז הם בתוך הנהר, מה שאין כן באינם עמלים, ועל זה מייתי ראיה שכן נאמר לו עמי וגו' בדרכי יהלכו, ואף דהתורה נקרא דרך וכמו שפירש העקדה בפסוק (תהלים קמה יז), צדיק ה' בכל דרכיו, מכל מקום מצות נמי נקראים דרך, כמו שדרשו רז"ל (נזיר דף כ"ג.) בפסוק (הושע יד י) כי ישרים דרכי ה', אחד אכל לשם פסח וכו'. אולם התירוץ דמוכוח דאיירי בדרך דתורה ולא דמצות, דהא קשה מאי כמעט אם, ר"ל כמעט אויביהם אכניע, אבל באמת לא היה מכניע, כמו כמעט כסדום היינו (ישעיה א ט), אם כן מאי תועלת יש. אלא ודאי דדרך היינו התורה, וכמעט היינו בענין מעט וניקל ולא בשום תחבולות, ואם כן מוכרח דאיירי בתורה, דאי רק במצות עדיין צריך לנשיאת פנים דהוא ענין גדול ומאי כמעט, והבן. ועל צריהם אשיב ידי וגו', על פי מ"ש לעיל לישב הקושיא דלמה פוחת במדה טובה לומר אתה תהיה למעלה רק פעם אחד (דברים כח יג), ולא מעלה מעלה כמו במדה רעה (דברים כח מג). ותורף הדברים דיש השפלות אויבים ממילא על ידי הרמת קרן ישראל, ויש בפני עצמו השפלה אחר שנתרומם קרן ישראל. והנה מה דממילא, בודאי אין צריך כל כך לנשיאת פנים, מה שאין כן מה דמכוון רק להשפלת אויבים. והיינו ועל צריהם אשיב ידי, ר"ל אחרי שנתרומם קרנם של ישראל, אשיב בפ"ע ידי על צריהם, ואף על פי כן הוא כמעט זה היא ודאי, משום שהם בנהר השלום, והבן. והכנעת אויבים הוא השלום האמיתי, והוא יותר גדול מהעקירת אויבים, על פי הילקוט (רמז תרע"ב) על הפסוק והשבתי חיה רעה, הכא דיש מזיקין ואף על פי כן ואין מזיקין, גדול יותר וכו'. וכן בפסוק השני לו הקשבת למצותי לעסוק בתורה, ויהיה כנהר שלומך דהיינו ממש כמ"ש, ודוק.

והיה כי תבא (דברים כו א). עיין באלשיך ובאור החיים מה שפירשו בדרך רמז. וגם אני אענה חלקי התחלה ממש כעין דברי האלשיך והאור החיים, והיה כי תבא אל הארץ, אין והיה אלא לשון שמחה, ר"ל דביאת ארץ העליונה לבד הוא שמחה ולא זולתה, כענין שנאמר (משלי לא כה) ותשחק ליום אחרון, אבל שמחת עולם הזה הכל הבל ורעות רוח. ומפרש איזה ארץ, אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה, והיינו העליונה מקום שאין היד שולטת בו, מה שאין כן עולם הזה ויעבור והנה אינינו כו', על כן אני מזהירך וירשתם וישבתם בה, ר"ל בסגנון של האלשיך שתהיה ירושה שאין לה הפסק, וישבת בה שלא יטול אחר חלקך. אבל בדרך אחר ממ"ש האלשיך, בהקדם מה שפירש בשפת אמת במשלי סימן למ"ד על המדרש שמות רבה פרשה זיי"ן סי' ג' שם (שמו"ר ז' ג') ועתיד גן עדן להיות צועקת כו', עיין שם. ונמצא היוצא מדבריו שם, דמי שאינו מסגל בעצמו תורה ומעשים טובים, רק יורש של אחרים על ידי שדברו בגנותו, אינו לנצח כי סופו לחזור לבעליו, עד כאן. ונמצא לפי זה אל יאמר אלך בטל ואתעדן נפשי ואשב בשוק של זונות, ועל ידי זה אהיה נחשד ויהיה לי עולם הזה ועולם הבא, כי לא תהיה תפארתו לנצח, (ועיין לעיל ריש פרשת תצוה). וי"ל שזה מתיקות אמרם (ע"ז דף ג'.) מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, דביום שכולו שבת שהוא אחר התחיה לא יאכל רק מי שטרח, והבן. וגם צריך ליזהר אף מי שעמל בתורה ובמעשים טובים, שישמור פיו ולשונו כדי שלא ישב אחר בחלקו עד התחיה. והיינו וירשת, ר"ל שתראה שתהיה ירושה שאין לה הפסק שתעמול בעצמך. וגם וישבת בה, דהיינו שתשמור לשונך שלא ישב בה אחר. ועכשיו התחילה התורה לבאר היאך יבוא לזה, כי ידוע מה שמפרש העקרים והעקידה בפסוק (תהלים קל ד) כי עמך הסליחה כו', שאי אפשר לבוא לשלמותו בלי תשובה, כי החטא כמעט מוכרח, ולכך מבאר איך יעורר עצמו לתשובה. והנה התעוררות הראשון מצאנו בספרי מוסר המשל מג' אוהבים, והיינו שאמרו חז"ל (קה"ר פ"ה) אין מלוין לו לאדם לא כסף כו'. ב', על פי מ"ש בזוהר פרשת משפטים (זוהר ח"ב) דף צ"ו ע"ב (זוהר ח"ב) וצ"ז ע"א על פסוק (שמות כא ז-ט) וכי ימכור איש עד (שמות כא ט) כמשפט הבנות, עיין שם. ושורש הדברים לחוש ולחמול על הפקדון היקר מרגניתא טבא שנתן לו המלך מלכי המלכים ית"ש חלקו ממעל, כמו שאמרו חז"ל (שבת קנ"ב:) תנה לו כמו שנתנה לך. התעוררות ג', כי גם בעולם הזה אין מזל לישראל (שבת קנ"ו ע"א), רק הכל תלוי' בזכות, כענין שנאמר (דברים יא יג) והיה אם שמוע כו', (ויקרא כו ג) אם בחקותי תלכו כו', וכמו שאמרו חז"ל (קידושין פ"ב.) ראית מימיך חיה ועוף מתפרנסין שלא בצער כו', אלא הרעותי את מעשי כו'. והא דאנחנו רואין רשעים מצליחין, היינו ומשלם לשונאיו כו' (דברים ז י), וזה ודאי לא ירצה מי שמבקש השלימות. והנה הסל רומז על פרנסה, כמו שמפרשין בהא דרבה בר בר חנה (ב"ב דף ע"ד.) ואנחתא לסלתאי, עיין שם. התעוררת רביעי, ודע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, הלא לפני מלך מלכי המלכים החוקר לב ובוחן כליות וידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שריא (דניאל ב כב), גם חושך לא יחשיך מניה (תהלים קלט יב), ואם יסתר איש במסתרים וגו' (ירמיה כג כד), ואין לפניו משא פנים ולא מקח שחד (דברים י יז). וזה אמרו (דברים כו ב) ולקחת מראשית, ר"ל שבראשית הכל תקח לעצמך התעוררות שתשכיל כל פרי האדמה אשר תביא מארצך, ר"ל מה שתוכל להביא אם כסף וזהב וגו', ודאי לא תוכל להביא רק תורה ומעשים טובים. שנית, אשר ה' אלקיך נותן לך נשמתך קדושה יותר משרפים, ואיך תשפילה יותר מבהמה ותטנף ותלכלך אבן יקרה כזו. שלישית, ושמת בטנא, ר"ל שאתה צריך לשום בסל, ר"ל להשפיע לך פרנסה ופירות מעשיך הטובים. הרביעית, והלכת אל המקום כו', היינו שאתה עתיד לילך שמה ליתן דין וחשבון, וכשיתעורר עצמך כנ"ל, ובאת אל הכהן היינו אדם חשוב וצדיק להורות לך דרכי תשובה, כמו ובני דוד כהנים היו (שמואל ב' ח יח). והנה זה דרך העולם שמבזין חכמי הזמן ואמרו מי יתננו כירחי קדם, לכך אמר (דברים כו ג) אשר יהיה בימים ההם, אין לך אלא שופט שבימיך (ר"ה כ"ה ע"ב), כי אל תאמר מה היה וגו' (קהלת ז י), כי לא אלמן ישראל כו' (ירמיה נא ה). ונקדים דבגשמיות יש ארץ כארץ ישראל, כמו שאמר סנחרב אל ארץ כארצכם (מלכים ב' יח לב), ואמרו (סנהדרין צ"ד ע"א) זו אפריקא. אבל אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), ואין תורה כתורת ארץ ישראל (ב"ר ט"ז ד'), והעם היושב בה נשוא עון (ישעיה לג כד), וכפר אדמתו עמו (דברים לב מג), כמו שדרשו חז"ל (כתובות קי"א ע"א), ואינו תחת שר רק עיני ד' אלקיך בה (דברים יא יב), על כן עשיית התשובה שם בנקל, כמו שפירשתי במדרש (שמו"ר מ"ג ד') מיד נתעטף בטליתו כו'. והנה על דרך משל אם יותן לאדם במתנה אבן שסגולתו להנצל מיד הרוצח, קודם שיבוא ליד הרוצח אינו מרגיש בהמתנה וכאלו לא ניתנה לו, רק אחר שבא ליד הרוצח וניצל, אז מרגיש בהמתנה וכאילו אז ניתן לו. והיינו שהזהירה תורה (דברים ו ו) אשר אנכי מצוך היום, ודרשו חז"ל (ספרי ואתחנן ו' ו') בכל יום יהיה בעיניך כחדשים, ר"ל שהתורה אין סוף, ובכל יום יש לטעום בה טעם חדש, והבן. והנה קודם שמתעורר בתשובה אינו מרגיש בביאת ארץ, רק אחר שמתעורר אז מרגיש והוי כאלו היום בא לה, והיינו ואמרת אליו הגדתי היום כו' באתי, ר"ל הרגשתי בטובת השי"ת במתנת ארץ, והבן. ועכשיו בתי כנסיות ובתי מדרשות יש להם קדושת ארץ, כמו שאמרו חז"ל (ברכות דף ח'.) דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא, היינו דאהני להו. ועיין במ"ש האלשיך בפרשה דילן בדרך הפשט בפסוק והלכת אל המקום כו', שיש לישא קל וחומר מהש"י, עיין שם. ועכשיו ביארה התורה שבח הבעל תשובה, והוא כי ידוע כי הצדיק אשר בדור משפיע לעולם, כמו שאמרו (ברכות דף י"ז:) כל העולם ניזון בשביל חנינא בני כו'. והנה הבעל תשובה גדול מהצדיק, כמו שאמרו ((שבת) [ברכות] דף ל"ד:) במקום שבעלי תשובה עומדין כו', לכך אינו צריך לקבל שפע מהצדיק, רק אדרבה הצדיק מקבל שפע ממנו דהוא גדול יותר. והיינו (דברים כו ד) ולקח הכהן הטנא מידך, ושמא תאמר מאי ירויח הוא בזה, אך הלא לך לדעת מ"ש במסכת אבות (פ"ב מ"א) על המשנה והוי זהיר במצוה קלה כו', ושורש הדברים מבואר בשפע טל, כי כל מה שהצדיק מעורר באיזה מצוה ופעולה טובה הארה לעולמות, הוא שמור לו בגן עדנו לנצח, והוא החילוקא דרבנן שמלבישין אותו מן כל מצוה, ובזה מקריבין אותו לקבל פני המלך, והוא נצמח מצד שהשם יתברך טוב ורוצה להטיב, והוא לו לתענוג גדול במה שמשפיע האדם טוב, לכך נשאר לו לאדם לנצח, והבן. והיינו והניחו על מזבח אותו השפע, להקריב אותך בה לקבל פני המלך ית"ש, ומפרש מי המניח ואמר ה' אלקיך, מרוב רחמיו ומדת טובו שמתענג בטוב שמשפיע, והבן.