שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים׃ (ס)
ישמח משה
בהמשנה סוף חולין (קמ"ב ע"א) לא יטול אדם אם על הבנים אפילו לטהר את המצורע, ומה אם מצוה קלה שהוא כאיסר, אמרה תורה (דברים כב ז) למען יוטב לך וכו', קל וחומר על מצות חמורות שבתורה, עד כאן. וצריך להבין הסמיכות. ונ"ל על פי מ"ש בספר עיון יעקב מבעל חק יעקב, דקמשמע לן דהוי אמינא הואיל דהטעם של המצוה הוא משום רחמנות, אם כן ראוי לרחם על אדם יותר לטהרו מצרעתו, קא משמע לן דאף על פי כן אסור. וכתב דאף דאסור לומר שהוא צד רחמנות היינו בתפילה, אבל דרך פשט ודרוש רשאים לאומרו, כדאיתא בתוספות יום טוב במשנה דברכות, עד כאן דבריו. ולי נראה דבאמת קמשמע לן דאינו מצד רחמים רק מצד גזירת המלך, דאלו היה מצד רחמים היה באמת ראוי לרחם על אדם כנ"ל. ועל פי זה נתיישב הסמיכות, דבלא הך דינא דלעיל, הוי אמינא דהטעם של המצוה משום רחמנות, ואם כן נדחה הקל וחומר, די"ל דדוקא בהאי מצוה משום דרחמנות הוא, וכבר אמרו רז"ל (שבת קנ"א:) כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, לכך מטיבין לו ומאריכין לו ימיו, מה שאין כן בשאר מצות. אבל בהך דלעיל, נשמע שגם זה אינו מצד הרחמנות, אם כן הוי הקל וחומר שפיר, וגם זה נכון בס"ד.
תולדות יעקב יוסף
עוד י"ל ביאר פסוק ויקחו אילך פרה אדומ' תמימ' אשר אין בה מום ונתתם אותה לאלעזר הכהן וגו' ובמדרש זאת חקת זש"ה מי יתן טהור מטמא לא אחד וכו' יעו"ש גם לבאר פלוגתא הרמב"ם והראב"ד דכ' הרמב"ם במנין המצות מצות עשה להיות אפר הפרה מטמאין לאדם טהור ומטהרין לאדם טמא וכו' והשיבו הראב"ד וז"ל א"א ולמה לא יחשבו לשתים הטומאה והטהרה וכעת נ"ל דאי' במשנה דאבות פ"ד בן זומא אומר איזה חכם הלומד מכל אדם וגו' איזה גבור הכובש את יצרו וגו' איזה עשיר השמח בחלקו וכו' איזה מכובד המכבד את הבריות כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו והקושי' מפורסמת איפכא הל"ל איזה חכם הלומד לכל אדם ומכ"ש לשון מכובד שהוא משמע שהוא מכובד מאחרי' שמכבדין אותו ואיך אמר שהוא מכבד את הבריות ועל ובוזי יקלו מה מבזה להקב"ה בזה ושאר הספיקות.
אגרא דכלה
של"ח תשלח א"ת הא"ם (דברים כב ז). במדרש (דב"ר פ"ו ז') אם תתקיים שלוח הקן, אתה ממהר את אליהו ואת משיח. נרמז לדעתי בר"ת א"ת האם, אליה"ו תשב"י המבש"ר א"ת משי"ח: