חסידות על דברים כג:ד

ויגר מואב מפני העם מאד ויקץ מואב מפני בני ישראל (במדבר כב, ג). נראה במאי דדייק הכתוב מקודם העם ואחר כך בני ישראל, דידוע במדרש (שמו"ר מד) ובזוהר הקדוש דעם הוא ערב רב. וזהו ויגר מואב מפני העם מאד, מחמת העם ערב רב פחד שראה שכל מקום שישראל שוכנים מתגיירים להם גרים כמו ערב רב שנתגיירו לישראל, גלל כן פחד שיבואו בני ישראל לגבולו אולי יתגיירו מאומתו גם כן להם. ושלא תאמר מאי איכפת להו, לזה אמר הכתוב ויקץ מואב מפני בני ישראל, שהיה שונא מאוד לישראל:

לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים (דברים כג, ד). הכלל הוא, שישראל נקראו בני בכורי, הרצון בזה שכל שפע נשפע על ידי תפארת ישראל ומהתמצית יונקים כל האומות על ידי תפארת ישראל ונמצא כל האומות הם צריכים להחזיק טובה לישראל על זה. והנה עמון ומואב כחשו זאת שעיקר השפע לתפארת ישראל והם המשפיעים לכל העולם. וזהו אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים:

אך כדי לבאר טעם פלוגתן כתנאי הנ"ל דרבי יהודא ס"ל מעמוני לבד וצריך לדחוק כמו שביארנו כוונת התו' הנ"ל ומ"ט לא ס"ל כר"ש דמפורש בפסוק טעמו על דבר אשר לא קדמו וגו'. וי"ל דר' שמעון אזיל לשיטתו דהוא רשב"י ות"ק דר"ש שהוא ר' יהודא אזיל לשיטת' והוא דבמשנה שם אמרי' עמוני ומואבי אסורין איסור עול' אבל נקבותיהן מותרים מיד מצרי ואדומי אינן אסורין אלא עד ג' דורות א' זכרים וא' נקיבות ר' שמעון מתיר את הנקיבות מיד מקל וחומר וכו' אמרו לו אם הלכה וכו' לדין יש תשובה אשר לא קדמו ואשה אין דרכה לקדם וכו'.