חסידות על דברים כו:יח

במד' אמרות טהורות כו'. דקשה איך יכול ב"ו להתטהר כראוי. ורק כי הכל במאמר נברא כמ"ש בעשרה מאמרות נברא העולם. ולכך המאמר נותן טהרה לכל דבר. ורק להיות דבוק בשורש החיות שבכל דבר. וזהו אמור כו' ואמרת. שהטהרה בא ע"י בחי' מאמר כנ"ל. ובגמ' ה' האמירך כו עשנו חטיבה אחת ואנו עושין אותו חטיבה א' כו' ע"ש שפי' אמירה הוא החיבור והדיבוק בשורש החיות כנ"ל. ובתוס' ביאור כי זה ענין ספירת העומר שאומרים שציונו כדי לטהרנו כו' כי ביצ"מ נתגלה בכל איש ישראל אשר יוכל לצאת מכל רצון אחר. וזה חירות להיות הרצון תמיד ליבטל ולהיכלל בהשי"ת. וזהו הי' אז ביצ"מ שהי' הגאולה ע"פ נס והוא בחי' ביטול שלא בדרך השכל והטבע. ואח"כ סה"ע לברר המידות שהם דבקין בנפש האדם להיות נמשך חיות הש"י בתוך המידות. כי הש"י א"ס ואין לו מדה וגבול. והמשכות חיות ממנו לנבראים נק' מדה כנ"ל. כמ"ש במ"א עמ"ש במדה שאדם כו'. וכפי מה שמקבל האדם חיות עליון תוך המידות שלו היינו להיות החפץ והרצון לקרב כל המידות אהבה ויראה וניצוח כו' הכל אליו להיות מתנהגים רק ע"פ רצונו ית'. כפי מה שנכנס הארה מנקודה הראשונה תוך המידות שבנפשו. כן מגרש ומטהר האדם מכל טומאות ורצונות אחרים אשר לא לה' המה. וכן ענין ש"ק וימי המעשה ג"כ כנ"ל. שבש"ק בחי' ביטול אליו ית'. ובחול להמשיך חיות ש"ק תוך כל מעשה גשמיי לכך נק' ימי עבודה כנ"ל. וזה עצמו בחי' אמור ואמרת אליהם דייקא. דהיינו מה שהש"י מקרב אותנו אליו שנוכל להיכלל בו ע"י הביטול לכלל כנסת ישראל. וזהו אמור עשנו חטיבה א'. ואמרת אליהם זה מה שאנו מקבלין אמירתו בכל המידות ורצונות ומזה בא הטהרה:

בעשרה מאמרות נה"ע כו'. וקשה ממ"נ אם עתה בנקל יותר לעבוד הש"י מה ליתן ש"ט לצדיקים וכן להיפוך קשה. רק בוודאי שיש לכל מאמר הסתר מיוחד. והצדיקים מקיימים העולם שנברא בע"מ. פי' שמבררין ומעידין שחיות הכל מעשרה מאמרות. מקיימים הוא כמו קיום שטר שמעיד ומאמת הדבר. ופי' מאמר הוא המשכה והתדבקות בשורש החיות כמ"ש האמירך עשנו חטיבה אחת כו':

וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כו' ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת (דברים כו, יח). הנה בביאור הפסוק אין קישור תיבות אשר עשה לשם בתחילה התיבות לשם כו'. ויבואר על דרך כו', לתיבת כל הגוים, מהראוי היה לכתוב מאמר חכמינו ז"ל (סנהדרין צט.) מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם וכו'. ויבואר עוד מאמר חכמינו ז"ל (יומא פו:) גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות. להיות כי יש שני מיני עבדים. אחד, שרואה תמיד פני המלכות ועובד אותו. ואחד, שאינו רואה תמיד פני המלכות אך מעורר עצמו לעבוד את המלכות ואין מבקש מאת המלכות ההצטרכות שמגיע לעצמו, אך בקשתו שיהיה יכול לעבוד אותו. והנה זה שעובד אותו כך שאינו מבקש ההצטרכות שנוגע לעצמו רק בקשתו לעבוד אותו תמיד ומפנה עצמו מכל עסקיו ומשעבד נפשו אל ה'. זהו מכוון בפסוק (תהלים קב, א) תפלה לעני כי יעטוף, רוצה לומר זה התפלה שהוא לצורך עצמו, דהיינו לעני שהוא צריך לפרנסה, כי יעטוף לשון איחור הוא מאחר אותו ואינו מבקש אותו, רק לפני ה' ישפוך שיחו, דהיינו שיוכל להיות תמיד לפני ה' ולעבוד אותו, הגם שיש לו דאגת פרנסה, אף על פי כן הוא משעבד נפשו לה'. והנה אז יש להקדוש ברוך הוא תענוג גדול ואומר ראו אדם מלא עון כזה ימלא לבו לדבר גדול כזה לעבדני ושמח בעבודתו כל כך. וזה שאמרו מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם, כי מבעלי תשובה יש להקדוש ברוך הוא תענוג גדול שהוא איש בער ועד השתא הלך בדרכי כסיל והשתא יתלהב כך לעבודת ה'. ומשום הכי גדולה תשובה שזדונות נעשין לו כזכיות, כי מחמת גודל התענוג של הבורא ברוך הוא עושה לו מזדונות שלו זכיות. והנה כאשר הקדוש ברוך הוא משגיח על ישראל ועל האומות ורואה שאין האומות עובדין אותו הקדוש ברוך הוא מתפאר מאוד בישראל ואומר כל שבעים אומות הם כסילים ושוטים וישראל בחר לו יה: