אָר֣וּר הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂה֩ פֶ֨סֶל וּמַסֵּכָ֜ה תּוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֗ה מַעֲשֵׂ֛ה יְדֵ֥י חָרָ֖שׁ וְשָׂ֣ם בַּסָּ֑תֶר וְעָנ֧וּ כָל־הָעָ֛ם וְאָמְר֖וּ אָמֵֽן׃ (ס)
אגרא דכלה
ארור האיש אשר יעשה פסל מסכה תועבת י"י מעשה ידי חרש ושם בסתר וכו' (דברים כז טו). לפי הפשט יש לדקדק למה אמר בכאן האי"ש, מה שאין כן באינך. ב', מעשה ידי חר"ש, וכי דוקא עבודה זרה מעשה ידי חר"ש היא דאסור, אבל מעשה ידי צורף מותר ח"ו. ג', ושם בסתר, ובגילוי מי שרי. ויש לפרש ברמז ארור האיש מלשון חשיבות כתאר אי"ש בכל מקום, והכוונה אפילו האי"ש חשוב שעובד ועוסק בתורה ועבודה רק שהוא בפניות, דהיינו שבקרבו ישים ארבו שישבחוהו בני אדם ויכבדוהו, או עבור אהבת ממון או שאר ענייני העולם, נמצא זה אינו עובד הש"י בתורתו ותפילתו ומצותיו רק עובד עבודה זרה, דהיינו עובד לאיזה ענין בעולם, לך נא ראה אחי ידיד הנעים דברי בעל חובת הלבבות בשער יחוד המעשה גנות האיש, וכי הוא גרוע מעובד הצלמים בפרהסיא מכמה טעמים, ואחד מהטעמים הוא שעובד עבודה זרה, יתראה לעין כל נבלתו וסכלותו ויתגנה בעיני החכמים והמשכילים, מה שאין כן החונף משים ארבו בקרבו ולפני הבריות מתכבד, כי נראה בעיניהם כעובד את הש"י, ועליהם אמרו רז"ל (סוטה כ"ב ע"ב) עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס. ונקדים עוד מה שכתבו המקובלים שיש שם בקדושה חר"ש, שנרמז בקטורת בס"ת ממול"ח טהו"ר קוד"ש (שמות ל לה), והוא מסוגל לעליות התפלה למכוין בו, אבל זה דוקא למי שמייחד מעשיו בתפילתו לשמו ית' בלי שום פניה. וזה שפרשו בפסוק (תהלים מה ב) רח"ש לבי דבר טוב אמר אני מעשי למלך דייקא, והבן. ובזה יפורש הפסוק ארור האיש המכובד החשוב בעיני העולם על שעסק בתורה ותפלה, אשר יעשה פסל ומסכה בכוונתו לשום פניה, והוא תועבת י"י מעשה ידי חר"ש, שמהראוי שיפעלו ידי השם חר"ש להעלות התפלה, והוא בכוונתו הזרה מונע מעשי ידי השם ר"ל, ושם בסת"ר כי אין יודע זה זולת הבורא ית"ש, הש"י ישים בלבנו לעבדו באמת, והבן:
אגרא דכלה
א"ר נחמן משל לחרישת הקנים וכו', מה עשה פקח אחד, כסח ונכנס כסח ונכנס דרך הכיסוח וכו'. הענין הוא גם כן להבין בסוד מעשה בראשית אי אפשר רק להמבין תולדות שמים וארץ, והחוקר ומתבונן בהם יבוא להשיג בנסתרות כענין מבשרי אחזה וכו' (איוב יט כו). והנה מפליאות יצירותיו בעולם הזה, נבין בגבהי מרומים מה שיש באפשרות יכולתנו, ובמשל אחר בפלטין ופקעת אפשר לפרש, כי הנה אנחנו רואים בהחכמים המביני מדע, כינו באורות העליונים ענינים שאי אפשר לאמרם רק בגשמיים, כגון מה שנמצא בזוהר הק' ובכתבי האר"י ז"ל ענין חיבור ויניקה ומוחין וכיוצא ואורות וכלים. והענין הוא כי אי אפשר לנו להטעים שכלנו רק בענין שאנחנו נאחזים בו בגשמיות, וצריך להשכיל על דבר להבין בהתבוננת ענין הפשטת הגשמיות מהענין, ורבי שמעון בן יוחאי הקדוש אמר להחברייא קדישא בהכנסם לאידרא (זוהר ח"ג קכ"ז ע"ב) ארור האיש אשר יעשה פסל וכו' (דברים כז טו), וזה ענין בכאן ענין הפקעת, שעל ידי שאוחז בצד אחד בחוץ נכנס לפנימיות הפלטין, אבל אין ערך ודמיון בין פנימיות הפלטין לחוץ לפלטין, והבן: