אֵ֠לֶּה יַֽעַמְד֞וּ לְבָרֵ֤ךְ אֶת־הָעָם֙ עַל־הַ֣ר גְּרִזִ֔ים בְּעָבְרְכֶ֖ם אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן שִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשכָ֖ר וְיוֹסֵ֥ף וּבִנְיָמִֽן׃
קדושת לוי
או יאמר, ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. תיבת היום ידויק, פי' היום מתחיל הברכה אף על פי שהברכות והקללות נאמרו על הר גריזים והר עיבל, מכל מקום מתחילין מהיום. ומפרש את הברכה אשר תשמעון אל מצותי כנ"ל, פירוש שזהו גופא הברכה במה שתשמעו מצות ה' דאין לך ברכה יותר מזה שנשמע למצות ה' מעתה אם היום בקולי תשמעו יהיה הברכה היום כיון שזהו הוא הברכה במה שאתה שומע מצותיו:
ישמח משה
והנה לי הפעוט נראה להכריע כזקיני הרמ"א, מהא דאיתא בסוטה (דף ל"ח ע"א) כה תברכו (במדבר ו כג) בעמידה כו', ר' נתן אומר אין צריך כו', עיין שם. והנה באמת קשה על התנא קמא, הא מגופא דקרא דכתיב לעמוד לשרתו ולברך בשמו, הרי איתקוש לברך בשמו לשירות דמפורש ביה לעמוד, ובמאי קמיפלגי ר' נתן ותנא קמא. והנ"ל בזה, דהא קשה לי טובא על ר' נתן דאמר אין צריך לגזירה שוה דהא איתקש, דהלא בזבחים (דף ט"ז.) איתא שם בגמרא ויושב דכשר בבמה מנא לן, ומתרץ אמר קרא לעמוד לפני ה' לשרתו, לפני ה' אין, בבמה לא, עד כאן. ואם כן אם לברך בשמו לא ילפינן עמידה רק משירות, אם כן לא הוי רק כשירות דלא בעינין עמידה רק לפני ה', דהיינו במקדש בנשיאות כפים דמקדש, אך לא בגבולין. אך מגזירה שוה דאלה יעמדו לברך (דברים כז יב), ידעינן אף נשיאת כפים דגבולין, דהא שם לא היה במקדש, ואם כן איך אמר ר' נתן אין צריך, והוא קושיא עצומה מאד לענ"ד. ומיהו י"ל דאף מהיקש (דלשרתו), ידעינן דנשיאת כפים בכל מקום בעינן עמידה, דלנשיאת כפים דמקדש לא צריך קרא דהא אין ישיבה בעזרה. מיהו הא יש לומר דאצטריך לסמיכה ועמידה מן הצד, ולפי זה י"ל דפליגי ר' נתן ותנא קמא בפלוגתא דפליגי ר' יוסי בר' יהודא ותנא קמא בזבחים דף י"ט ע"ב, דפליגי אי עמידה מן הצד הוי עמידה או לא הוי עמידה, דתנא קמא דר' נתן סובר כתנא קמא דלא הוי עמידה, דבעבודה גם סמיכה אסור, אם כן גם בנשיאת כפים דאיתקוש אסור סמיכה, ואם כן לא מוכח חוץ למקדש, לכך איצטריך גזירה שוה. ור' נתן סובר כר' יוסי ב"ר יהודא, ואם כן גם בעבודה סמיכה מותר, ועל כרחך כי אתקוש לאסור בכל מקום הוא, אם כן גזירה שוה לא צריך. מיהו קשה בעבודה גופה למה לי קרא לר' נתן, ואם נפשך לומר דישיבה בעזרה לאו דאורייתא כתירוץ הראשון של תוספת בזבחים דף י"ו, או כמ"ש התוספת במסכת יומא (דף כ"ה ע"א ד"ה אין) שם דלצורך עבודה מותר, אם כן לפי זה גם בנשיאת כפים לא קשיא, דאם איסור ישיבה בעזרה לאו דאורייתא, גם בנשיאת כפים לא קשיא, וגם אם נימא דלצורך עבודה שרי, הכי נמי נימא לצורך נשיאת כפים היה מותר מטעם ישיבה, כגון שהוא חלש ואי אפשר לו לישא כפיו בעמידה, אם כן לפי זה לא מוכח דאתקוש לאסור גם חוץ למקדש, ואם כן התמיה במקומה עומדת והיא תמוה גדולה מאד לענ"ד. ועל כרחך צריך לומר דהפלוגתא דפליגי ר' יוסי ורבנן בעמידה מן הצד, על כרחך תולה בזה דתנא קמא וחכמים דסברי דיושב כשר בבמה, ואם כן כי אצטריך קרא דבעינן עמידה בעבודה, על כרחך לאסור עמידה מן הצד בא דהוי בכל מקום כעמידה, דאם לא כן הרי בלאו הכי אין ישיבה בעזרה, ולא אמרינן כהאי תירוצא של התוספת דהוא לאו דאורייתא, וגם לא כמתרצו התוספת ביומא דלצורך עבודה שרי, ור' יוסי בר' יהודא דמתיר עמידה מן הצד, על כרחך צריך לומר דלא דרש לפני ה' להתיר במה, ועיקר דלמצוה איצטריך לבמה. והא דאמרינן בדף (ט"ז ע"א) דיושב כשר בבמה, היינו משום דקיימא לן כחכמים דר' יוסי בר' יהודה, ואם כן לא קשה מידי על ר' נתן דסובר כר' יוסי בר' יהודה כמ"ש, ודו"ק. אם כן ממילא מוכח דישיבה בעזרה הוא איסור דאורייתא וגם לצורך עבודה, וממילא דיש לחלק בין עבודה לשאר דברים לענין סמיכה, דבעבודה יש הכרח דלא אצטריך רק להכי, ושפיר פסק זקיני הרמ"א ז"ל דאם נימא דישיבה בעזרה לאו דאורייתא, או לצורך עבודה שרי, אם כן נשאר תמיה גדולה על ר' נתן כמ"ש, ודוק היטב כי נכון הוא בס"ד. ואין להקשות דמנא לן דפליגי רבנן על ר' יוסי בר' יהודה לענין במה, דלא קשה מידי, דהוא מוכרח מהא גופא, דאם לא כן מה נשתנה עמידה זו דעבודה דפסול ביה עמידה מן הצד, משאר כל מקום דכתיב ביה עמידה דכשר ביה עמידה מן הצד, אלא ודאי דהוא מכח הוכחה דלאסור ישיבה ממש לא צריך קרא, דהא אין ישיבה בעזרה כנ"ל, ואי אמרינן דבבמה נמי עמידה בעי, נשאר הקושיא דמנא לן לאסור בכאן עמידה מן הצד, וכי תימא משום דלישיבה לא צריך קרא דהא אין ישיבה בעזרה כנ"ל, ואם כן קשה דלמא אצטריך בבמה דלא שייך ביה ישיבה בעזרה ואסור משום עבודה, אלא ודאי דרבנן סברי דמיעט במה, ולכך מוכרח לומר דבא לאסור עמידה מן הצד כנ"ל. ומיהו קשה לפי זה אם כן לר' יוסי בר' יהודה מנא ליה דזר מחלל עבודה, ודו"ק וצריך עיון גדול ואי"ה עוד חזון למועד. ועל פי זה נתיישב גם כן בסדר דילן ואנכי עמדתי (דברים י י), דהוא תמוה, דכבר סיפר מירידתו באחרונה ואפן וארד כו' ואשים הלוחות בארון כו' (דברים י ה), אחר כך סיפר מהבדלת שבט לוי, אחר כך חוזר ואומר ואנכי עמדתי בהר, דאינו ענין לכאן כלום. ולפי מ"ש אתי שפיר דאמר לעמוד לפני ה' לשרתו, כמו שדרשו דשירות בעמידה, ודוקא לפני ה', וקשה הא בלאו הכי אין ישיבה בעזרה, לכך אמר ואנכי עמדתי דהיינו שוחה דהוי כעמידה וישיבה, והיכא דבעי עמידה יוצא בה, והיכא דבעי ישיבה יוצא בה, כמו דמשני הגמרא על זה במסכת מגילה (דף כ"א ע"א) כתוב אחד אומר (דברים ט ט) ואשב בהר, וכתוב אחד אומר אנכי עמדתי. ומשני לא עומד ולא יושב אלא שוחה. אם כן לפי זה אצטריך לאסור בעבודה שוחה, דהיינו ממש תירוץ התוספת זבחים (דף ט"ז ע"א) ודו"ק.