Chasidut על דברים כח:א

והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך (דברים כח, א). יבואר על פי מאמר חכמינו ז"ל (חגיגה טו:) בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב שובו בנים שובבים. ובאמת כל איש ישראל זוכה לפי מדרגתו לשמוע זה הקול וכמאמר רבותינו ז"ל אף על גב דאיהו לא חזי מזלייהו חזי. ומזה הקול בא התעוררת תשובה לכל איש ישראל בכל יום. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל חוץ מאחר, כלומר את אחר אינו מעורר זה הקול לשוב בתשובה, רק אם יתעורר מעצמו לשוב בתשובה יקבלו אותו. אבל זה הקול אינו מעורר אותו לשוב בתשובה, כי הוא היה למעלה ולא שב לכך צריך להתעורר מעצמו בתשובה אבל את כל ישראל חוץ כו', מעורר זה הקול לשוב בתשובה. וזהו והיה אם, והיה לשון שמחה. אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך, היינו הקול מלמעלה המשמיע בכל יום, היינו הבת הקול כנ"ל המשמיע בכל יום לשוב בתשובה:

(דברים יא, יג): "אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ" פירש רש"י ז"ל מאמר חז"ל (סוכה מו, א) {{צ|אם שמוע בישן תשמע בחדש, שלא כמדת הקב"ה מדת בשר-ודם, שמדת בשר-ודם כלי ריקן מחזיק, מלא אינו מחזיק, ומדת הקב"ה דווקא המלא מחזיק שנאמר (דברים כח, א): "אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע"וכו'.

ויתבאר עוד יקימך י"י לו (דייקא) לעם קדוש (דברים כח ט). אחר שנדקדק עוד סיימו כי תשמור את מצות י"י אלקיך והלכת בדרכיו, דלכאורה הוא מיותר דהרי זה התחלת הפרשה, ותנאי היה הדבר (דברים כח א) והיה אם שמע תשמע וכו' ונתנך וכו', (דברים כח ו) ברוך אתה וכו' יקימך י"י כו', ואם כן למה שוב פרש בכאן כי תשמור את מצות וכו'. והנה אקדים לך דברי מהר"נ שפירא בהקדמת פרי עץ חיים, והטעם שניתנו המדריגות כולם ביד האדם מהכתר ולמטה ולהוסיף בהם אורם על ידי הכנתם וכו', והטעם הוא כי להיות על ידי עבודה שבלב היא התפלה, הוא סוד המשכת השפע אל הספירות למעלה, וזה להיות האדם חלק אלוק' ממעל וכו', וכפי שיעור והתעוררת והכשר מעשה, כך יהיה התרחבות הצינור והארת שפע עליון, וכן כפי המקום אחיזת הנשמה כן תהיה מדריגת האור הנשפע, ועם כל זה לא תהיה מדריגת האור הנשפע על ידי אחד, כמדריגות האור הנשפע על ידי זולתו, וכן לא יהיה פגם הנעשה על ידי אחד, כפגם הנעשה על ידי זולתו כו'. ועם זה יתבאר טעם מה שאמרו רז"ל (יבמות קכ"א ע"ב) הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וכו'. והענין כשמונע הצדיק לעשות אחד מהמצות, אז ימעט גדולת השפע והאור הראוי להיות נשפע על ידו אם היה עושה המצוה זה, שאין החסרון כל כך אם מונע אותה אחד מן הריקים, שאפילו היה עושה אותה לא היה נשפע כל כך על ידו אור ושפע, וכן לא יהיה דומה פגם אשר עושה הצדיק לפי מדריגת מעלתו מקום אחיזת נשמתו, לפגם שיעשה אחד משאר העם שמדריגתו מטה מטה, וזולת סיבת מדריגות מקום אחיזת הנשמות, יש הבדל רב בין מעשה בעל חכמה ומעשה עמי הארצות, כי החכם בטוב כוונתו כאשר יכוון במעלת השלום, תעלה נשמתו ממדריגה למדריגה ומסיבה לסיבה ומעילה לעילה, עד שתגיע ותראה ותרצה לפני קונה ותדבק במקורו באור החיים, ואז ישופע עליו שפע רב וכו', ועיין שם עוד. הנה תראה שביאר הרב ב' עניינים, ענין אחד שיש חילוק בין מי שנשמתו ממקום גבוה, לבין מי שנשמתו אינה ממקום גבוה כל כך, ויש הבדל ביניהם הן לענין השפע על ידי מעשה המצות, והן לענין הפגם על ידי מעשה העבירות. ענין ב' אפילו אם שני נשמות בני אדם שוים, רק שהאחד תלמיד חכם ועושה המצות בכוונת הסוד, והשני עם הארץ ועושה המצות כפשוטו בלי כוונת הסוד, הנה יש חילוק ביניהן בענין שפע הנשפע על ידי עשיית המצות, מה שאין כן הפגם הנעשה על ידי העבירות, אין חילוק ביניהן כיון שאחיזת נשמותיהן ממקום אחד, דוק כל זה בדברי הרב ותמצא כדברי, דהנה בחלוקה הא' ביאר חילוק השפע וחילוק הפגם, ובחלוקה הב' לא חילק רק בשפע לא בפגם, עיין שם. ולדעתי זה הוא המתפרש בכאן בפסוק יקימך י"י ל"ו (דייקא) לעם קדוש, היינו אפילו לא תהיה נשמתך ממקום גבוה מאוד, עם כל זה יקימך י"י ל"ו (דייקא) לעם קדוש, ויהיה לך התרחבות הדעת ותפעול בשיעור קומתו של יוצר בראשית בקדושת"ך, (כבר ידעת (זוהר ח"ב קכ"א ע"א) קוד"ש הוא חכמה, היינו יקומם אותך י"י ל"ו לכל שיעור קומתו באצילות הקודש תפעל לעם קדוש, כאלו היתה נשמתך ממקור החכמה הנעלמה. ושמא תאמר אם כן גם הפגם ח"ו בעשיית העבירה, תפגם הרבה כאלו היתה נשמתך ממקום עליון, לזאת באת התורה ופירשה דבריה, זה דוקא כי תשמור את מצות י"י אלקיך והלכת בדרכיו, מה שאין כן ח"ו בעשות העבירות לא תפגום רק כדי שורש נשמתך, וזה בשורה טובה לישראל, הבן הדברים וינעמו לך ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:

ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל (בראשית לב כט). נ"ל הטעם על שם ישראל מלבד המפורש, כי שרית לשון שררה וגדולה. עוד יש בר"ת "יחיד, "שליט, "רבון, אדון, "לכל. מורה על גדולת אלהינו שהוא יחיד בשמים ובארץ, שליט כמשמעו, וגם על גדולת ישראל למטה, יחיד מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (שמואל ב' ז כג), בני בכורי ישראל (שמות ד כב), שליט וכו', כי כן ראוי להיות, וכן יהיה ונתנך עליון על כל גויי הארץ וגו' (דברים כח א), והיו מלכים אומניך (ישעיה מט כג), וכעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כג כג), שיהיו למעלה ממלאכי השרת (במ"ר פ"כ כ'), והבן. או יאמר יחיד, ר"ל כשישראל יחיד כאיש אחד באגודה אחת בלב שלם, אז הם שליט רבון וכו', כי אז הם למעלה על הכל (עיין תנחומא נצבים סי' א'). או יאמר כי כשישראל יחיד כנ"ל, אז שליט רבון שהוא השי"ת אדון לכל, כי כשאגודתו על ארץ יסדה אז בונה בשמים מעלותיו (עמוס ט ו, עיין מנחות כ"ז ע"א), ומאמצין כח של מעלה, כי כן יסד המלך מלכו של עולם ית"ש שיהיה התגלות קדושתו תולה בקדושת ישראל, והבן.