חסידות על דברים כח:י

(ד) עוד ירמוז וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר (בראשית לב ד). ר"ל אותן שהם מלאכים לפניו תמיד, דהיינו כח קדושת תפילין כאמרם ז"ל (תנחומא ויצא סי' ג') כי מלאכיו יצוה לך וגו' (תהלים צא יא), אלו תפילין של יד ושל ראש, ור"ל המלאכים הנעשים בכח קדושת תפילין, הם תמיד עמו לשמרו. אל עשו אחיו ארצה שעיר, מורה מאחיזתו בשער של ראש שהוא כתר בהטומאה, נגד כתר בקדושה, ועל כן היה איש שעיר (בראשית כז יא). על כן שלח מלאכים, דכח קדושת תפילין שהם על השער, עיין בצנצנת מנחם (דף מ"ה ע"ב וג' ודף מ"ו עיין שם), עיין שם ותבין. ועל ידי התפילין וראו כל עמי הארץ וגו' (דברים כח י) כמו שדרשו רז"ל (מגילה דף ט"ז:), עיין שם מה שפירש בצנצנת מנחם על דברי רבי אליעזר הגדול, ועל דברי ר"י בקשר של תפילין, ועל אמרם (ר"ה י"ז ע"א) פושעי ישראל בגופן וכו'.

ובמדרש ראה בירה דולקת כו' שמעתי מאא"ז מו"ר ז"ל דולקת כמו דלקת אחרי שראה שכל העולם נמשך אחר נקודה אחת כו' וכן איתא בזוה"ק והוא כנ"ל שכל דבר. קיומו. הביטול והדיבוק למה שלמעלה עד שהכל בא אל הנקודה האמיתית מהשי"ת שמחי' כל. ונקודה זו רצה אברהם אע"ה לראותה איך נותנת חיים לכל הנבראים שלא להיות נפרדים אף שהם בעוה"ז. וע"י הביטול לך לך כו' זכה לראותה. וכן גם עתה בש"ק שכל אדם משליך כל עניני החול ומקבל על עצמו עמ"ש שהוא בחי' שבת לשבות מכל מעשה קטן וגדול נתגלה באמת כמ"ש וראו כו' כי שם ה' נקרא כו':

ואמנם הענין, נודע כי אין שום מציאות בעולם שאין חופף עליו שם הוי"ה ב"ה המחייהו, וכן כל אבר מאיברי אדם חופף עליו שם הוי"ה, ואמנם מה שיש הבדל באברים שאבר אחד חשוב מחבירו אף שכולם מקבלים חיותם בשוה מן שם הוי"ה, זהו לפי התחלקות הנקודות כמבואר בעץ חיים בכוונת קודם תפלה איך יעשה האדם את עצמו מרכבה לקדושה, כי אבר הראש יש בו ג' הויות היינו ניקוד קמץ ופתח וצרי, ויד ימין נקוד סגול, ושמאל ניקוד שבא, וגוף ניקוד חולם, ורגל ימין ניקוד חירק, ושמאל בקובוץ, וברית במלאפום יעוי"ש. ועל דרך זה ביארתי במקום אחר משארז"ל (ברכות ו.) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך (דברים כח, י') אלו תפילין שבראש ע"ש, ואמנם יש שמות שאינם נמחקין כמבואר ביורה דעה (סי' רס"ו) הנה כולם נמשכים משם הוי"ה ב"ה כמבואר במאמר רבון עלמין בענין זה, והם ג"כ נחלקים במדריגתם כפי הניקוד אשר בהוי"ה שנמשך אותו השם והכינוי ממנו, כי מן הוי"ה בניקוד צרי נמשך שם אהי', ומן ניקוד סגול נמשך אל, ומן ניקוד שבא נמשך שם אלהים וכו', וכל שם מאלו הוא גוף האבר מהאברים הנזכרים וחיותם, ואותו השם חיותו משם הוי"ה בניקוד השייך אשר הוא מחיה אותו הכינוי, והכינוי ההוא מחיה אותו האבר וכאמור.