חסידות על דברים כט:א

והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כו'. קשה מאיזה טעם יתברך. גם לשון כי בשרירות אינו מובן, דמשמע שהוא נתינת טעם דעל ידי שילך בשרירות לבו ויוסיף חטאי שלותא על זדוניתא יהיה לו שלום, ונהפוך הוא. לא יאבה ה' סלוח כו' יש לדקדק, דכל אלה הם דברים פשוטים ומה חידש משה רבינו ע"ה בזה, וגם לשון כל מיותר והיה די באומרו ורבצה בו האלה כו'. והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה. יש לדקדק דתיבת לרעה מיותר, דזה מובן מעצמו כשאומרים על איש שראוי הוא להיות נבדל מעדת ישראל אזי הוא לרעה ולא לטובה. עוד יש לדקדק בשנותו כאן את לשונו דמתחלה אמר כל האלה הכתובה בספר הזה דמשמעותו ספר דברים, והיינו התוכחה של כי תבא, וכאן אמר בספר התורה הזה, דמשמעותו של בחקותי שאינו בספר הזה רק בספר תורה הזה.

והשתא מיושב דבאמת כל חלי דהיינו הל"ח קללות שהן כללות העונשין של כל התורה, אי אפשר שיחול על ישראל, דממה נפשך אם יש בהם איזה מצות אם כן ודאי לא יבא עליהם כללות העונשים כולם, דהרי לא על כל התורה עברו, ואם עברו ח"ו על כל התורה כולה, אם כן לא ימצא להם שום לומד זכות בבית דין, והוי ראו כולם לחובה ופוטרין. ומהאי טעמא בבחקותי אין כתוב שם כל הצ"ח רק קצתם, משום דאף על פי שחטא ישראל הוא, ונוהג בו דינא דרב כהנא, ואיכא האי ממה נפשך, ומשום הכי קאמר נמי התם לא געלתים לכלותם, והיינו משום האי ממה נפשך, דאם עברו ח"ו על כל התורה הרי ראו כולם לחובה, ואם לאו נהי דיצא חייב משום שיש גם לומד זכות מ"מ כללות כל העונשים אי אפשר שיבא עליהם, משא"כ בכי תבא דמיירי בעוב"כ שזה נחשב לרעה כבן נח וגם לרעה כישראל, לית ביה דינא דרב כהנא, לכן בעוברו על כל התורה חייב כליה כי יגיע לו כל כללות העונשים.

* ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. ולכאורה יקשה למה נאמר ברכה וקללה יחד, ולא נאמר ברכה אם תשמעון וכו'. ולהבין זאת, נקדים לבאר כלל גדול בעבודת האדם, שלא יגבה לבו ולא יהיה נדמה בעיניו אשר הוא עובד ה' בעבודתו אשר עובד בתורה ומצות ואהבה ויראה, כי במה שיורגש בנפשו ועבודתו יפול הנופל חס ושלום מדרגה אחר מדרגה עד שיבוא לתאות גשמיות. אלא אדרבה לא יהיה נחשב עבודתו אצלו כלום ולא יהיה שום הרגשה בעבודתו ויהיה לבו חלל ונשבר בקרבו שעדיין לא התחיל לעבוד את ה' כלל, כי כאשר יתבונן היטב בגדולות הבורא ברוך הוא איך שהוא עיקרא ושרשא דכל עלמין וסובב וממלא כל עלמין ולית מחשבה תפיסא ביה כלל וכל העולמות ונשמות ומלאכים ושרפים ואופנים וחיות הקודש כולם בטילים לפניו וכאין וכאפס נגדו. וכמו שאומרים וכולם עושים באימה וכו' ואופנים וחיות הקודש, כו', אזי יתעורר להיות כלתה וגם נכספה נפשו להתלהב בעריבות מתיקות ידידות לחפוץ ולהשתוקק עבודת ה' בכל עת ולא יורגש אצלו עבודתו כלל וכל מה שיעמיק דעתו יותר בהתבוננות השגת גדולות הבורא ברוך הוא יותר יתלהב לבו לעבודת ה' ולא יהיה נחשב בעיניו כלום ולא יהיה שום הרגשה בעבודתו ויהיה לבו נשבר בקרבו על שהוא מרחוק מה' ולא התחיל לעבוד אותו כלל, כי לפי ערך גדולתו מה הוא ומה עבודתו. וזה שכתוב (תהלים פא, ד) תקעו בחודש שופר, כי ידוע שהאדם העובד את ה' הוא מכונה בשם שופר מלשון שפרו מעשיכם. תקעו, הוא מלשון ותקע כף ירך יעקב (בראשית לב, כו) רוצה לומר, שעבודה זה שמכונה בשם שופר שהוא תקועה תמיד בלבבכם יהיה חדש אצליכם כמו שעדיין לא התחלתם לעבוד את ה' כלל. וזהו שירו לה' שיר חדש (תהלים צח, א) היינו שתשיר שיר חדש תמיד. כי נפלאות עשה, על ידי שתעמיק דעתך בגדולת הבורא ברוך הוא ותשיג איך שהוא מופלא ומכוסה רם ונשא שאין לכל העולמות ומלאכים נשמות שום השגה ותפיסה ביה כלל מזה תתלהב נפשו ולא יהיה נחשב אצלו עבודתו לכלום וישיר שיר חדש תמיד כאלו עדיין לא התחיל לעבוד את ה' כלל. וכמו שידוע מאמר (הבעש"ט) על פסוק הוא ינהגנו עלמות (שם מח, טו) על דרך משל, שמרגילין את הקטן לילך לאט לאט הנה כל מה שמתרחקין מן הקטן יותר הוא מרגיל את עצמו לילך, כמו כן על ידי מה שאנחנו משיגין שהבורא ברוך הוא הוא מופלא ומכוסה ולית מחשבה תפיסא ביה כלל מזה מרגילין לבוא לגשת לעבוד עבודת הקודש, כי על ידי השגת רוממות הבורא ברוך הוא לא נחשב בעינינו עבודתינו לכלום , כי לפי ערך רוממות גדולתו עדיין לא התחלנו לעבוד עבודתו כלל ועבודת כל יום הוא דבר חדש. וזהו שיר חדש, כי בכל יום יהיו בעיניך כחדשים: