וְלֹֽא־נָתַן֩ יְהוָ֨ה לָכֶ֥ם לֵב֙ לָדַ֔עַת וְעֵינַ֥יִם לִרְא֖וֹת וְאָזְנַ֣יִם לִשְׁמֹ֑עַ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
שפת אמת
ולא נתן ה' לכם לב לדעת כו' אזנים לשמוע כו' וברש"י ומד' כשאמר הקב"ה מי יתן והי' לבבם זה ליראה כו' הי' להם לומר תן כו' והלא בשעת מתן תורה פנים בפנים דיבר ה' כו' ואיתא לא הי' בהן סומא וחרש כו' ומה ולא נתן כו' אך הרצון והמבוקש מבנ"י להיות נטבע הראי' והשמיעה לדבר ה' אשר נצפן ונגנז תוך כל דבר קטן וגדול. ובשעת מתן תורה הי' התגלות וכ' לב לדעת ופי' דעת שצריכין להבחין ולדבוק בהרגשת הפנימיות (א"כ) [*אכן] החיצוניות מסתיר כענין עה"ד טו"ר. אבל אז הי' התגלות. וז"ש מי יתן והיי' לבבם ב' יצרים. וז"ש ג"כ במד' שרמז להם מרע"ה על שלא ביקשו מהש"י שיכנוס מרע"ה עמהם לא"י. וי"ל כנ"ל שמרע"ה רצה שיביאו בחי' הדעת גם במקום הנסתר ונכסה שיהי' הכל אחד אצלם להבין ולראות ולשמוע דבר ה' בכל מעשה קטן וגדול. ואז הי' יכול לכנוס לא"י ג"כ והמש"י:
ליקוטי מוהר"ן
וְהַיִּרְאָה צְרִיכָה לִהְיוֹת עִם דַּעַת, כִּי בְּלֹא דַּעַת נֶאֱמַר (איוב ד׳:ו׳): הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ. וְהַדַּעַת צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּלֵּב, כִּי גַּם עַכּוּ"ם יֵשׁ לוֹ דַּעַת, אַךְ הוּא בְּלֹא לֵב. אַךְ עִקַּר הַדַּעַת – כְּשֶׁהוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ד׳:ל״ט): וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ; כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם כט): וְלֹא נָתַן לָכֶם לֵב לָדַעַת – דַּיְקָא.
תפארת שלמה
אתם נצבים היום כולכם לפני ד' אלהיכם כו' ולא אתכם לבד אנכי כורת את הברית הזאת כו' כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה עמנו כו'. הנ"ל דהנה למעלה כתיב ולא נתן ד' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה. כי הנה כן הי' כל עבודת משרע"ה רעיא מהימנא עם ישראל כל הארבעים שנה שהיו שומעים מפיו הקדוש את כל התורה ומצות. הנה זה כוונתו להטיל ולהכנים בלבבם כח קדושת האלקי בדיבורו הקדוש שהיתה השכינה מדברת מתוך גרונו ובלימודו אותם שלא יכלו לעבור בשום אופן על כל התורה הזאת. כמו שאה"כ כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים כו' כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם. וכן על בחי' הזאת היו כל דברי משרע"ה כמו שאמה"כ בשעת מתן תורה משה ידבר והאלהים יעננו בקול. רצה להכניס בקרבם הקדושה והאלקות כשיהיו שומעים הדיבור מפיו הקדוש יהי' שוה אצלם כאלו שומעים מפי הגבורה במ"ת. וכן הי' זהו שאמר להם ולא נתן לכם לב לדעת עד היום הזה כי לסוף ארבעים שנה העלה אותם במדריגה הנעלה הזאת וכמ"ש היום הזה ד' אלהיך מצוך היום הזה נהיית לעם ושמעת היום וכדומה. שלסוף ארבעים שנה כששמעו הדיבור מפי משרע"ה אז הי' שוה להם כמו בקבלת התורה ולא ימושו מפיהם לעולם. והנה זהו שאמה"כ שמעתי בקול ד' אלהי עשיתי ככל אשר צוויתני. פי' שמעתי עתה בקול ד' אלהי כמו במ"ת ולכך עשיתי ככל אשר צוויתני ולא חסרתי דבר. לכך אמר להם עתה אתם נצבים היום כולכם לפני ד' אלהיכם כו' כאשר זכיתי לנשא אתכם ולנטל אתכם על הבחי' הזאת הנה בזה כולכם נצבים היום לפני ד' זהו המדריגה הנעלה הראוי לכם לפני ד' וכולכם עומדים לפניו בלי מפסיק. ולא אתכם לבדכם אנכי כורת הברית הזאת כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה ר"ל גם דורות הבאים כולם יזכו לבחי' זאת כשישמעו הדיבור מפי הצדיק הדור שהוא בחי' משה שפיר קאמר יהיו כולכם לפני ד' וזהו כי שם ד' אקרא לעתיד בכל דור ודור אתם הבו גודל לאלהינו כו' והבן: