חסידות על דברים כ:יט

הַמַּחֲלֹקֶת מַגְבִּיהַּ וּמֵרִים אֶת הָאָדָם, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה (דברים כ׳:י״ט),

וכן הוא הענין בט"ו בשבט שעושין אותו יום טוב והוא ר"ה לאילנות (הנה הוא ג"כ ארבעים יום קודם כ"ה ניסן) נרמז כי האדם עץ השדה וכבר דעת פלוגתת ר"א ור"י. ר"א ס"ל בתשרי נברא העולם ור"י ס"ל בניסן (ותרווייהו קשוט לדברי מרן האריז"ל זה במעשה וזה במחשבה) והנה אנן פסקינן כר"א במנין שנות העולם ואנחנו אומרים בר"ה זה היום תחלת מעשיך. ולכאורה למה נצא מן הכלל המסור בידינו. ר"א ור"י הלכה כר"י ובפרט דר"א שמותי הוא ולדרכינו יונח. דהנה אבותינו ראו שמן השמים נתהווה יום שהותרו השבטים להתחתן זה בזה. וכן יום שהותר שבט בנימין. הכל נתהווה ואירע בט"ו באב. ולא בט"ו בשבט מזה היה להם הוכחה דמן השמים מסכימים לפסוק בזה הלכה כר"א (הגם דתרווייהו קשוט וכמש"ל ואעפי"כ גם בט"ו בשבט (שעולה השרוף באילנות) קבעוהו לקצת שמחת יו"ט וקבעוהו ר"ה לאילנות כיון דגם דברי ר"י אמיתיים הבן):

תשכיל ותתבונן במאמרי חודש סיון מאמר א' סימן ו' ז' בענין ההוא גר שבא לשמאי (שהוא מסטרא דגבור' ויראה) ואמר למדני כל התורה כולה על רגל אחד דחפו באמת הבנין שבידו (אצל שמאי שהיה מסיטרא דגבורה ויראה היה בידו אמת הבנין דהבנאי מתחלתו מצויר כל הבנין כולו כאחד במחשבתו וזה אינו דבר המתקיים ואח"כ בונה ע"י צמצומים שונים באמת הבנין היום כך ולמחר כך עד שנגמר הבנין וזהו דבר המתקיים הבן). והלל קרבו לההוא גר כי הלל מסיטרא דחסד אהבה הנה למדו ענין אהב' דעלך סני וכו' הוא מצות ואהבת לרעך וכו' ע"ש במאמר הנ"ל ותבין כי נלאיתי לכפול הדברים באריכות והנה חידוש הלבנה בחדשה נקוד' ומוספת במדריג' יום אחר יום עד שתעמוד על מילוא' בט"ו. הנה ענין החידוש מהתחלת החודש ומוספת בכל יום הוא דמיון התורה שהאדם מעצמו יוסיף בכל יום יותר שכל משכל עד יוציא מכח אל הפועל מה שהוא בכח שכל נשמתו ומילוי הלבנה הוא דמיון התורה שהאדם מתבונן עד אשר לא יצא לאויר העולם שמלמדין אותו כל התורה כולה ע"ש במאמר הנ"ל ענין תור"ת חס"ד ותור' מפי הגבורה עמש"ל במאמר א' בענין מזל דל"י שהוא מזלן של ישראל והוא משועבד למים זו תור"ה ע"כ הוא ר"ה לאילנות כי האדם עץ השד'. ומעתה תשכיל באחד בשבט הוא כדבר"י בית שמאי שהם מסטרא דגבורות ובט"ו בו הוא דברי בית הלל שהם מסיטרא דחסד אהב' ע"כ אמר כדבר"י בכ"ף הבן הרמיזות הללו: