כִּ֣י אָנֹכִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ אֶֽת־מֶרְיְךָ֔ וְאֶֽת־עָרְפְּךָ֖ הַקָּשֶׁ֑ה הֵ֣ן בְּעוֹדֶנִּי֩ חַ֨י עִמָּכֶ֜ם הַיּ֗וֹם מַמְרִ֤ים הֱיִתֶם֙ עִם־יְהֹוָ֔ה וְאַ֖ף כִּי־אַחֲרֵ֥י מוֹתִֽי׃
שפת אמת
תפלת מרע"ה לכנוס לארץ ולא נענה. נראה שהיא להעלות כל תפלות בנ"י אשר א"י לעלות. כל אותן התפילות הפסולות יש להם תיקון ועלי' ע"י תפלה זו. והכל במדה לאשר מרע"ה מסר נפשו בעבור בנ"י וגם מה שביקש לעלות לא"י הי' ג"כ רק לטובת ישראל. כי ידע שאם לא יכניסם הוא. ישחיתו אח"כ דרכם. כמ"ש הן בעודני חי כו'. לכן הועיל תפלתו זאת לבנ"י אף שלא נעשה בקשתו לא הי' לבטלה ח"ו התפלה:
ישמח משה
הן בעודני חי עמכם ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי (דברים לא כז). והקשה מהרש"א מהנהו בריוני דהוי בשבבותיה דר' זירא דהדרי בתיובתא כד שכיב, דהוי אמרו עד האידנא הוי קטינא חריך שקי מגין עלן וכו' (סנהדרין ל"ז ע"א). ונ"ל לתרץ על פי שעיקר תוכחת משה היה על העדר אמונה, שאמר להם ולא האמנתם (דברים ט כד), והנה כבר כתבתי דכל שמות המשותפים יש לכל אחד הוראה מיוחדת. והנה חטא, עון, מרי, וזקן ממרא יוכיח דאין לו תאוה לחמש טוטפות בתפילין. והנה הטענה דהנהו בריוני, לא שייך רק באם האמונה שלימה והתאוה גוברת, אבל לא בהעדר איזה אמונה, שאז דרכו ישר בעיניו. והנה לפי זה קל וחומר של משה הוא טוב וישר, כי אם היה העדר אמונה בעודו חי שהיו רואין השראת שכינה פנים אל פנים, על אחת כמה וכמה אחר מותו, ואינו יוצא מגדר הענוה, ומיושב קושית מהרש"א.