הָאֹמֵ֞ר לְאָבִ֤יו וּלְאִמּוֹ֙ לֹ֣א רְאִיתִ֔יו וְאֶת־אֶחָיו֙ לֹ֣א הִכִּ֔יר וְאֶת־בנו [בָּנָ֖יו] לֹ֣א יָדָ֑ע כִּ֤י שָֽׁמְרוּ֙ אִמְרָתֶ֔ךָ וּבְרִֽיתְךָ֖ יִנְצֹֽרוּ׃
קדושת לוי
וזהו הרמז בפסוק ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו, כלומר בחינת רגלים כנ"ל. וזהו הרמז כמעשה לבנת, כי הכלל כשאדם יש לו יראה עד שהוא בטל במציאות אז הוא בגוון לבן שאין לו גוון כלל כיון שבטלו ממנו תאות זה העולם כלל, כי גוון לבן אינו גוון כלל והוא מחמת גדלות הבהירות מהבורא יתברך ששופע עליו כמשל האב עם הבן כו'. וזהו הרמז כמעשה לבנת, מהיכן בא זה הלבנות שהוא היראה גדולה מביטול מציאות. וזהו הספיר, כלומר מהבהירות הגדול ששופע עליו. וכעצם השמים לטוהר, דהיינו שהבורא ברוך הוא מוסיף לו קדושה וטהרה. וכבר בארנו משה שהיה לו היראה גדולה עד שבטל במציאות לכך לחם לא אכל אבל זה שאין לו היראה הגדולה אין הבהירות שופע עליו וזה צריך לאכול ולשתות. וזהו ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, כי ידו מורה על הבהירות העליון הבא מכח אהבת בורא לישראל, כי יד עליון מורה על הבהירות והם שלא שפעו עליהם זה הבהירות העליון. ויחזו כו' ויאכלו וישתו, היו צריכין לאכול ולשתות לא כמו משה שלא אכל ולא שתה. נמצא מלוי התחיל דור הכהונה ולויה והוא כמו יעקב שבא ממנו דור ישראל, ונמצא לוי הוא בנין עולם הכהונה והלויה שבטל במציאות וזהו (דברים לג, ט) האומר לאביו כו' לא ראיתיו כו', דהיינו שבטל במציאות ונבנה מאתו עולם חדש:
קדושת לוי
בפרשת וזאת הברכה כלל משה ברכת שמעון בברכת יהודה מפני שיעקב מה שלא ברכם מחמת מכירת יוסף כנזכר בפרשת ויחי וטעם שמעון ולוי היו במכירת יוסף מחמת שסיפר יוסף להם חלומותיו שיהיה הוא מלך והם רצו שיהודה יהא מלך כפי האמת דמלוכת עולם הוא דיהודה לכן כללו משה בברכת יהודה שבזה יכול הצדיק שמעון לומר שאין להאשימו שכוונתו היה במכירה דיוסף לשם שמים מחמת דמלוכה הוא דיהודה וכללו בברכת יהודה שמהראוי שיתברך בברכת יהודה מחמת דכוונתו היה הכל עבור שיתגדל יהודה במלכות שמים. וללוי ברך משה בפני עצמו, גם דלא ברכו יעקב מחמת ששבט לוי היה בם מדה זו האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו (דברים לג, ט) מחמת קנאת ה' במעשה העגל לכן מדה כנגד מדה נהג בו משה, דהיינו האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, דהיינו גם שיעקב אביו לא ברכו לא ראה משה זה גם שהוא בן יעקב ובירך לוי במדה טובה, שבמדה שאדם מודד מודדין לו כמאמר חכמינו ז"ל (מגילה יב):