יוֹר֤וּ מִשְׁפָּטֶ֙יךָ֙ לְיַעֲקֹ֔ב וְתוֹרָתְךָ֖ לְיִשְׂרָאֵ֑ל יָשִׂ֤ימוּ קְטוֹרָה֙ בְּאַפֶּ֔ךָ וְכָלִ֖יל עַֽל־מִזְבְּחֶֽךָ׃
ישמח משה
ועל פי זה יש לפרש המדרש הנעלם (שהביא בספר נתיב הישר פרשה זו) וזה תארו, אלמלא לא העיר ה' את רוח הכהנים שידליקו שמן זית, אזי אבדה פליטת יהודה, עד כאן. ולפי מ"ש יובן כי לא כל אדם זוכה לזה להיות שמן הטוב יותר על הראש, אך שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך (דברים לג יח) ובצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז' י"ב). ונ"ל לפרש הפסוק הנ"ל בצל החכמה וגו', דהיינו בצל הידוע בצל שדי ישכון החכמה, בצל דהיינו בצל החכמה ישכון הכסף והבן, וזה הענין יותר ויותר בכהנים כי משרתי ה' המה ועל פיהם יורו, כאמור (דברים לג י) יורו משפטיך ליעקב, (דברים כו ג) ובאת אל הכהן, וכל המחזיקים בתרומות ומעשרות ומתנות כהונה. וזה הטעם הפשוט שיש בזה, כי יהיה לכהני ה' במה להתפרנס ויהיה פנוים לעבודת המלך בשלמות, ונמצא על ידי הכהנים זוכים כל ההמון ישראל, ולכך נאמר (תהלים קלג ב-ג) כשמן הטוב יורד וגו' זקן אהרן וגו'. ועל ידי זה מבואר מדרש הנעלם הנ"ל, והבן. והנה כבר אמרו רז"ל (ברכות ל"ד (ע"א) [ע"ב]) כל הנביאים כולם לא התנבאו אלא למחזיקים וכו', אבל לתלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלקים זולתך (ישעיה סד ג), והבן זה כי המחזיקים הם נהנים מזוהר של הצדיקים, ועיין בשבילי אמונה שם למה שזכו הסגולה מישראל בחיים, כי הוא על ידי מחיצה בעודם בחומר שהוא מסך המבדיל והבן, ואם כן ראו הנביאים זאת, אבל התלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה, דהיינו ששום נביא לא ראה, כי הוא אלקים זולתך היינו זוהר אלקים לבד ולא יראני האדם וחי כתיב (שמות לג כ), והיינו (תהלים קלג ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון, היינו כמו שדרשו (ברכות ח' ע"א) אוהב ה' שערי ציון, (תהלים פז ב) והרים הם הגדולים כמו שנדרש במדרש אשא עיני אל ההרים (תהלים קכא א), והבן זה. ואף תלמידי חכמים אם יש בידם להחזיק, צריכים להחזיק גם כן, כי לולי זאת הוי תורה בלי מעשים כיון שיש סיפק בידם, ועיין שם בשבילי אמונה בשם ספר חנוך בכח בעלי תורה בלי מעשים, ומכל שכן רוב המון ישראל צריכים בהכרח להחזיק בעץ החיים. והנה כבר אמרתי הטעם על מתנות לאביונים בפורים, וכעת אומר דבר חדש בעז"ה על פי דרוש הנ"ל, ומקודם אקדים מה שפירשתי (בביאור המגילה הובא לעיל פרשת ויחי ד"ה ויכל יעקב), על כיון שנפל על אדר שמת בו משה שמח, והוא לא ידע דבז' באדר נולד משה ובז' באדר מת משה (מגילה י"ג ע"ב), עיין שם באורך. והיוצא מזה, דמחמת שנולד משה בזה החדש שהוא מקור הנשמות, על כן היתה תשועה לישראל בזה החדש שהוטבע בהזמן, והבן. ועל כן צריכים אנחנו בזה להמשיך להמקור הן בתורה, כמו שדרשו (מגילה ט"ז ע"ב) ליהודים היתה אורה (אסתר ח טז) זו תורה, ובצל החכמה וגו', והלואי שיספיק והבן, ועל כן קבלו אז התורה מחדש, וכמו שפירשתי (אסתר ח') ליהודים היתה אורה זו תורה כמו שדרשו רז"ל, אף דמקמי הכי הוי, לזה אמר ששון ושמחה מצורף לו, ולא כמו מקודם שהיה רק באונס מפחד כפיית ההר (עיין שבת פ"ח ע"א), והבן. על כן אחי אל נא תרעו, כי העיקר להדמות להמקור בכל מה דאפשר, וח"ו נהפוך להתערב בשמחה עם נשים ובתולות בשחוק וקלות ראש וללבוש מלבוש נכרים.
ליקוטי מוהר"ן
וְזֶה בְּחִינַת קְטֹרֶת, שֶׁמְּקַשֵּׁר חִמּוּם הַלֵּב עִם הָרוּחַ, וְזֶה (משלי כ״ז:ט׳): קְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב; וְזֶה בְּחִינַת (דברים ל״ג:י׳): יָשִׂימוּ קְטֹרָה בְּאַפֶּךָ – שֶׁעַל־יְדֵי בְּחִינַת קְטֹרֶת הַנַּ"ל נִתְבַּטֵּל בְּחִינַת (בראשית ג׳:י״ט): "בְּזֵעַת אַפֶּךָ תֹּאכַל".
שיחת מלאכי השרת
ובחגיגה (ט"ו ב') מאי דכתיב שפתי כו' אם דומה הרב למלאך ד' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו. אמר זה על בקשת ולימוד התורה מפיו כמו שנאמר (דברים ל״ג:י׳) יורו משפטיך ליעקב. וביומא (כ"ו א') לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא מלוי או מיששכר. והיינו כי בכל הוראת משפט יש ספיקות וצדדים שווים לכאן ולכאן וכבר אמרו בעירובין (י"ג ב') וחגיגה (ג' ב') שאעפ"י שהללו אוסרין והללו מתירין אלו ואלו דברי אלקים חיים וכולם מרועה אחד ניתנו. וביאור זה כי הדבר ידוע שיש חלוקים בנפשות וכמו שאיתא (ברכות נ"ח א') ברוך חכם הרזים שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהם דומין כו'. ובמשנה (סנהדרין ל"ז א') שאין בני אדם דומין זה לזה ושם מייתי עלה בגמרא (ל"ח א') ברייתא דבג' דברים משתנין בקול ומראה ודעת. רומזים לג' כחות האדם מחשבה הוא הדעת ודבור בקול ומעשה במראה. ותכונת עשיית הפרצוף וחיתוך איברי הגוף וכלי המעשה שבשלשתן אין אחד דומה לחבירו כלל. ולפיכך רובה של תורה בעל פה כמו שאיתא (גיטין ס' ב') כי מה שבכתב הוא כולל כל ישראל וכל הנפשות שוות בה. וזהו הכללים אבל בפרטים מתחלקים כמו פרטי הנפשות. וכמו שיש ברפואת הגוף חילוקים בין טבעי גופים ובין השתנות הדורות שלא מה שיועיל לגוף זה ודור זה יועיל לאחר כן ברפואות הנפש. ומזה נצמחו כל המחלוקת בתורה שבעל פה שכל אחד אמר כפי מדרגת נפשו מה שראו לתיקונה ולרפואתה. ולפיכך אלו ואלו דברי אלקים חיים ששניהם ניתנו מרועה אחד כפי חלוקת הנפשות כך הם חלוקת המשפטים ובמקומו של ר' אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמין בשבת במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב (שבת ק"ל א'). ולא היו חוטאים ח"ו וכדמסיים שם במעשה דעיר אחת שאדרבה כפי מדריגת אותם הנפשות דבר גדול עשו בזה וקבלו שכרן משלם על חיבוב המצוה כ"כ. ואעפ"י שאחרים אלו עשו כן היו נענשים ומחוייבים מיתה למקום על חילול שבת: