חסידות על דברים לד:ד

והיינו יערוף כמטר לקחי היינו התורה, תזל כטל אמרתי. יערוף לשון עורף, ועיין בתענית (דף ז' ע"א) דדרשו יערוף הנ"ל לשון עריפה, על הלומד תורה שלא לשמה ערפוהו, שנאמר (דברים כא ד) וערפו את העגלה, עכ"ל הגמרא. ואף אני בעקבותיהם אלך למדרש לשון עריפה ממש, ועיין עוד בב"ב דף כ"ה ע"א נדרש יערוף כמטר, זה רוח מערבית שבא מערפו של עולם. הרי דנדרש לשון עורף, כמו וערפו את העגלה, וערפתו דפטר חמור (שמות יג יג), והיינו אור חוזר שחוזר לאחוריו, והוא כמו שחוזר לאחוריו דרך עורף, והוא דרך רמז, והוא דבר אחד עם הפשוטו שהוא לשון יטיף כמו שפירש רש"י (ד"ה יערף). וההפרש דהיינו טל כרביבים, דהיינו דקים שפירש האבן עזרא דלא מנכר, וכרביבים היינו וא"ו המחלקת, דהיינו גסים. והטעם (דברים לב ג) כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו, דהיינו שישראל מוסיפים כח בגבורה של מעלה, ולכך הוא כדמיון המטר, ולאלקינו דייקא. אבל אני ה' לא שניתי כי (דברים לד ד) הצור, שצור עולמים היינו שממנו חוצב כל הבריאה ואז לא היה מעשה, תמים פעלו היינו בשלימות הגמור ולא יעדיף, רק כי כל דרכיו (משפט), היינו בדרך שהשפע הולך אית היכלא דדינא ושם נתעכב, כמבואר בזוהר הקדוש.

ונראה שבמה שנאמר לו הראיתיך בעיניך תיקן זה, והיינו שמשה רבינו עה"ש בראייתו את הגיהנם וכל מה שבתוכו הוציא משם את כל הראוי לעלות בהעברתו, וכענין שפירש האריז"ל בהא דאמרו ז"ל נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות, כי זהו מכחות העין שהוציא מהנראה כל ניצוצי קדושה ונשאר גל של עצמות, כן בוודאי הי' יפה כחו של משה שבהבטתו הוציא מה שראוי להוציא, ולא עוד אלא שבודאי כמו שדרשו ז"ל בהא דכתיב עד הים האחרון עד היום האחרון היינו שראה כל המאורעות עד שיחיו המתים, כן נמי כשראה את הגיהנם ראה בו כל המאורעות עד שיחיו המתים, וא"כ ראי' זו כמו שהוציא בה את הנמצאים אז כן פועלת תמיד להוציא משם כמו אילו הי' עובר באותה שעה, כי ראי' זו היא למעלה מן הסדר ומן הטבע כמו שראה בה עד שיחיו המתים באשר הוא למעלה מן הזמן כן הוא נמי בענין ההוצאה למעלה מן הזמן: