חסידות על דברים לד:י

ויהיו חיי שרה מאה שנה וגו' (בראשית כג א). בב"ר (פנ"ח א') זה שאמר הכתוב (תהלים לז יח) יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, כשם שהן תמימים כן שנותיהן תמימים, בת עשרים כבת ז' לנוי, ובת ק' כבת כ' לחטא. נ"ל על פי מ"ש הזוהר בפרשת ויחי (ח"א רכ"ד ע"א) יומין דבר נש אינון לבושין לנשמתין. והנה ידוע דעל ידי שמירת פיו ששותק לחבירו שמדבר עליו לשון הרע, נוטל את של חבירו. והנה איתא ברמ"א באו"ח (סי' א') סעיף א' שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז ח), הוא כלל גדול וכו', כי אינו דומה ישיבת האדם ותנועותו וכו', ולא דבורו עם בני אדם כדבורו במושב המלך, כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך מלכי המלכים עומד עליו ורואה במעשיו וכו'. והוא יסוד היראה כל מי שיראת ה' על פניו, שומר פיו ולשונו, והיינו דכתיב (משלי י כז) יראת ה' תוסיף ימים, שנוטל של חבירו. דהא כתבו התוספות בעובדא דמרים מגדלי שער נשייא (חגיגה ה' ע"א) כי חזינא צורבא מרבנן דמעביר במיליה מוספינא ליה, אומר ר"י דאפילו מאן דסובר זכה משלימין לו, מודה בזה כיון שהוא ימים של אחרים, ושנות רשעים שאין פחד אלקים לנגד עיניהם ומלעיבים במלאכי אלקים, אף השנים שיש להם תקצרנה, והבן. וכבר כתבתי בדרושים דהיורש חלקו של אחרים אינו נצחי, ושלו נצחי, והיינו יודע ה' ימי תמימים, ר"ל כמו אשר ידעו ה' (דברים לד י), שמחבב השי"ת הימים שהם שלמים ולא יחסר מהעדר שמירת פיו, וקשה למה לא אמר שמחבב הנוספים, לזה אמר ונחלתם דייקא לעולם תהיה, מה שאין כן של אחרים. והיינו דברי המדרש הצדיקים כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים, והיינו ויהיו חיי שרה וגו', שהיו כל השנים בהווייתן שלא חטאה ולכך היו תמימים, ושמא תאמר מפני שנגרע היופי ולא פחז היצר הרע, לכך אמר בת ק' כבת ז' ליופי, ואף על פי כן בת ק' כבת כ' בלא חטא, והבן.

וּלְפִיכָךְ, בְּבִלְעָם, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת דַּעַת דִּקְלִפָּה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי פ' וזאת הברכה, ובזוהר שמות דף כא: בלק דף קצג:): עַל פָּסוּק: לֹא קָם כְּמֹשֶׁה וְכוּ' – בְּיִשְׂרָאֵל לֹא קָם, אֲבָל בָּאֻמּוֹת קָם, וּמָנוּ בִּלְעָם. כִּי מֹשֶׁה הוּא דַּעַת, וְלָזֶה נִקְרָא דּוֹרוֹ דּוֹר דֵּעָה (ויקרא רבה פ"ט).

כי תשא וכו' (שמות ל יב). אמרו רז"ל במדרש (תנחומא תשא סי' ג') אמר משה לפני הקב"ה משאני מת אין אני נזכר, א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן, כך בכל שנה בשעה שקוראין לפני פרשת שקלים כאלו אתה עומד שם ואתה זוקף את ראשן, הה"ד כי וכו', שא לא נאמר אלא כי תשא, עכ"ל. הנה דבריהם ז"ל במדרש הזה הוא נתיב לא ידעו עיט. ואענה גם אני חלקי, ידוע (בכתבי מרן האר"י ז"ל) חדשי השנ"ה כולם הם בחינות איברים שבראש, על כן ראשי חדשים נקראים תשרי גולגלתא, מרחשו"ן כסל"ו ב' אזנים, טב"ת שב"ט עינים, אדר חוטם, הן המה איברי הראש, והפ"ה נשלם במה שישראל מקדשין את החדש בפיהם, (ובשנת העיבור בחדש העיבור). והנה האיברים הללו הן המה השערים אשר פתחם הבורא ית' אל האדם להשתמש בהן בחושיו לצורך הנהגת התורה. ועשה פתחים לכל אחד, ומנעולים וכיסויים לכל אחד, שיוכל לכסות אותם לסגרם בעת אשר יזדמן לפניו דבר שאינו ראוי להשתמש אז באברים ההם, כגון בעינים כשיזדמן לפניו דבר ערוה, הנה יסגור את עיניו וכיוצא, באזני"ם כשיזדמן לפניו דבר שאינו ראוי לשמוע ליצנות לשון הרע וכיוצא, הנה יכוף אליה לתוכו, וכיוצא בשאר האיברים הנ"ל. והנה ניתן השכל במרומים רבים, הוא הדעת הניתן באדם למעלה מן החושים, והוא ממונה לשופט לשפוט בצדק את אשר ישתמש האדם בחושים הללו, ואת אשר ימנע ולא ישתמש, הוא הדע"ת המושפע מחיי החיים בלי הפסק, כי הדע"ת הוא ממקור החיות. (וזהו ברמז המלך המרומם לבדו מא"ז (ברכת יוצר אור), הוא א' למעלה מהז' היינו ז' שערים). והנה ידוע בחינת מש"ה הוא בחינת הדע"ת של כללות ישראל אשר ידעו י"י פנים וכו' (דברים לד י), וכמו שאמרו רז"ל (שבת ק"א ע"ב) בהתחדשות איזה דעת אצלם, משה שפיר קאמרת. והנה כשהשערים מתיישרין על ידי הדע"ת לבל ילכו דרך עקלתון, זה נקרא זקיפת ראש שהאיברים שבראש הן בזקיפה לא יתעקמו לילך ארחות עקלקלות, מה שאין כן בהפוך ח"ו, הנה הראש אינו זקוף במישור. והנה כל זמן היות המאיר הקדוש משה רבינו ע"ה עם ישראל בחיים חיותו הוא הדע"ת הכולל, הנה היה מאיר לדעתן של ישראל, וחשש פן וח"ו אחרי גניזתו ילך הדע"ת דרך עקלתון, וישתמשו באיברי הראש בדברים שהם מצד הצד הקליפות ויטמאו ח"ו את קדושתם. והנה הבטיחו הש"י כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן, כך בכל שנה וכו'. וענין שייכות הדבר לפרשת שקלי"ם דייקא, כבר כתבנו במקום אחר שק"ל בגימטריא נפ"ש, והנה הכחות שבנפש עומדים במשקל אם ירצה יטה כחותיו, היינו החושים שהם פעולות הנפש לדבר י"י ולתורתו ולמצותיו. ואם ירצה ח"ו יפעול בהיפך כי הבחירה חפשית, אם כן הוא כמו דבר שקולי נוטה לכאן ולכאן, וכיון שהדבר שקול בבחירה, על כן תיכף ביום הולדו יש בו מחצה פעולה לי"י ומחצה פעולה להפוך ח"ו, והחיוב מוטל על האדם להטות גם מחצית חלק השני גם כן להש"י. וזה ברמז המצוה שנצטוינו לתת מחצי"ת שק"ל (שמות ל יג) (בגימטריא נפש) לי"י, להיותן לקרבנות לקרב הכל לי"י, (וגם נפש הבהמיית יתקדש להש"י הבן הדבר), ועל ידי זה הוא נשיאת ראש וזקיפתו לישראל, והבטיח הש"י בעת אשר יקראו פרשת שקלים, מש"ה רבינ"ו ע"ה סוד הדע"ת עומד עמהם להטות דעת"ם ורצונם לי"י וזוקף את ראשן כנ"ל, הבן הדברים: