כִּ֛י נַ֥עַר יִשְׂרָאֵ֖ל וָאֹהֲבֵ֑הוּ וּמִמִּצְרַ֖יִם קָרָ֥אתִי לִבְנִֽי׃
ערבי נחל
והנה ישראל נקראו בנים למקום, היינו כל איש ישראל אשר לכל הפחות שומר עצמו מעבירות אע"פ שאינו צדיק גמור כל כך למיעוט שכלו וכדומה, הנה קראו הקב"ה בנו כמאמרו (הושע יא, א) וממצרים קראתי לבני, והוא בעיני הקב"ה כבן קטן אשר אביו אהבו. והנה זה הרשע דרכו להתקוטט עם כל הולך ביושר עבור שסר צלו מעליו והוא נתקרב מדי יום יום לס"א, לזאת אינו יכול לסבול כל מי שהולך ביושר והוא מתקוטט עמו ומצערו. וזה צועק להקב"ה על צער שיש לו ואעפ"כ אין רשע זה נענש עבורו, כי ה' יודע כל עניני עולם הזה כי המה הבל לכן זה הרשע שמצער את זה ומפסידו ממון או כדומה באיזה דברי עולם הזה אין בזה די עונש לכן אין רשע זה נענש, ואדרבה הקב"ה מצוה ע"ז הצדיק לסור מעליו כאשר חקק בתורתו אל תתחר במרעים כו', לכן זה האיש עושה מצות הקב"ה ומתרחק ממנו כל מה דאפשר לבלתי יראהו אותו הרשע ולא יתגרה בו, ואע"פ שחרה לו מה שצריך לו להחבא תמיד מלפני הרשע הזה מ"מ מצות המלך הוא לאמר לא תענהו דבר.
שפת אמת
בפסוק וישלח כו' נערי בני ישראל פרש"י הבכורות. ויש להבין למה נק' נערי. הלא עפ"י הרוב הבכורות המה זקנים יותר מאחיהם שנולדו אח"כ. אך הענין הוא כי הבכורות יש בהם כח ההתחדשות ונקראו נערי. ולכן המה מיוחדים לעבודת השי"ת. וכן בבני ישראל נאמר נער ישראל דכתיב בני בכורי שהם דבקים תמיד בשורש ההתחדשות: