וְאִם־נֶ֧פֶשׁ אַחַ֛ת תֶּחֱטָ֥א בִשְׁגָגָ֖ה מֵעַ֣ם הָאָ֑רֶץ בַּ֠עֲשֹׂתָהּ אַחַ֨ת מִמִּצְוֺ֧ת יְהוָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵעָשֶׂ֖ינָה וְאָשֵֽׁם׃
קדושת לוי
ואפשר לומר שזהו פירוש הפסוק (ויקרא ד, כז) נפש כי תחטא, ומפרש מהו החטא, בעשותו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה, רוצה לומר אשר מן הראוים היה בעשותו איזה מצוה שיהיה נדמה בעיניו כאלו לא עשה כלום והיא לא כן אך שנחשב בעיניו ליש ודבר על ידי עשיות המצות ועל ידי זה הוא מתגדל בעיניו אז ואשמ', כי זהו עצמו הוא חטא גדול. ונוכל לומר שלזה כיוונו חכמינו ז"ל (סוכה ל.) שדרשו מצוה הבאה בעבירה, מקרא דשונא גזל בעולה. (ישעיה סא, ח) כי ענין מצוה הבאה בעבירה הוא כנ"ל שאחר המצוה הוא מתגדל ומתנשא בעיניו על ידי עשיות המצות וזאת ההתנשאות נחשב כעבירה. וכוונת הכתוב הוא גם כן על דרך זה, שונא גזל בעול"ה, דהיינו שעל ידי המצות הוא עולה ומתגדל בעיניו להיות נחשב ליש ודבר לכן כמו גזל יחשב, כי באמת לא מכוחינו ועוצם ידינו אנחנו מקיימין המצות רק הכל מאת הוא ה' אשר בחר בנו וכו' ונתן לנו את תורתו וזכינו לקיים מצותיו וחקותיו ומאיר עינינו בתורתו שנוכל להשיג עבודתו איך לעבוד אותו:
ישמח משה
לך רד כי שחת עמך (שמות לב ז). יבואר כי לא טעו, רק לעשות ממוצע במקום משה. והיינו (שמות לב א) קום עשה לנו אלקים היינו כח וגו', כי זה משה האיש וגו', ואם כן לא שחתו במה שהם עמו ית"ש, כי לא שקרו באמונתו ח"ו, רק במה שהם עמו של משה שחתו, מצד שהיו סבורין שלא יבא עוד. והיינו לך רד אצלם כי שחת עמך דייקא, ואם תרד אצלם יראו שטעו, והבן כי הוא עומק הפשוטו. ועל פי זה תבין אמרם ז"ל (ע"ז דף ד' ע"ב) לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה, ופירשו מהרש"א והאלשיך שהיה ראוי שיצילם השי"ת מחטא, דעל פירוש רש"י במסכת ע"א (ד' ע"ב ד"ה לא) שהיה גזירת המלך שיחטאו, קשה למה נענשו. וגם על פירושם קשה, אם כן לא יחטאו בשום פעם שהשי"ת יצילם. ולפי מ"ש אתי שפיר שהם טעו, והיה ראוי שיצילם כיון שהם מוטעים, ואין מניחין לשום אדם שגגה וטעות אם לא קדם לו מזיד, כמו שפירש האלשיך בפסוק (ויקרא ד כז) ונפש כי תחטא בשגגה בעשותה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה, רק כאן הניחם על טעותם כדי להורות תשובה.
אגרא דכלה
ומה מתקן בזה דברי חז"ל (ב"ר פ"ד ו') שאמרו שלא נאמר בשני "כי "טוב, על שלא נגמרה מלאכת המים עד יום הג', וביום הג' שנגמרה מלאכת יום הב' ומלאכת היום, נאמר ב' פעמים "כי "טוב וכפירוש רש"י. הנה הגם שאין לחקור אחר מעשה אלקינו, עם כל זה מה שאפשר למצוא טעם נוכל לומר ואין בזה עון, הנה יש להתבונן למה באמת לא גמר הש"י מלאכת המים בשני. ולפי הנ"ל יתכן דהנה עשה הש"י הבדלה במים בין רוחניים לגשמיים, והכוונה היתה לברוא בריה חדשה כזה שתהא משמשת בעליונים ובתחתונים, וצפה הש"י שעתיד לחטוא ולא תתקיים הגמר מלאכה עד יום הג', על כן גמר מלאכתו בג' ונכפל בו "כי "טוב. ועל כל פנים נשמע מזה גם כן לדינא שלא נאמר כי טוב בשני, להיות שלא נגמרה המלאכה ולא נקרא מלאכה טובה רק בגמר, על כן לענין מלאכת שבת קיימא לן (שבת ג' ע"א) בעשותה (ויקרא ד כז), העושה את כולה ולא העושה את מקצתה. עוד אמרו רז"ל (ב"ר פ"ד ו') לא נאמר בשני "כי "טוב, להיות שבו נברא המחלוקת, וזהו שרמזו רז"ל במקום אחר (שמו"ר פ"ל י"ז) אין דבר "טוב יוצא מתוך מריבה. וז"ש בקרח (סנהדרין ק"ט ע"ב) לקח מקח רע לעצמו שהוא היפך הטו"ב, בין ותתבונן לבחור בטוב: