חסידות על ויקרא ו:ב

צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה וכו' (ויקרא ו ב). יש לרמז בפסוק הזה שהתורה משמיענו איזה לימוד תורה היא עולה לי"י לריח ניחוח, והיה הציווי הזה לאהרן ולבניו כי יורו משפטיך ליעקב כתיב (דברים לג י), ואמר זאת תורת העולה, רצ"ל זא"ת היא התורה אשר תעלה לי"י, ואמר היא העולה על מוקדה אשר עולה בהתלהבות הלב באהבתו ואש תוקד בקרבו מאהבת הש"י, על המזב"ח שכוונתו בתורה שתהיה לריח ניחח על המזב"ח היינו השכינה, (מזב"ח גם כן בגימטריא א"ל הוי"ה ויאר וכו' עד קרנות המזבח (תהלים קיח כז)), כל הלילה עד הבוקר, היינו אפילו כל ימי הגלות שנקרא לילה, עד זמן הגאולה שנקרא בקר, בכדי שיהיה סמך וסעד לשכינה, ואש המזבח תוקד בו, היינו על ידי לימוד תורה תוקד בו התלהבות השכינה, אפילו בעת שמפסיק מהלימוד בהכרח, והבן כי קצרתי:

בפסוק זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה וגו'. ויש להבין כי זאת הוא מיעוט ותורת הוא ריבוי. היא העולה חזר ומיעט וכתבתי מזה במ"א וכעת נ"ל לבאר ע"פ מדרש א"ר לוי נימוס קלוסין כל המתגאה אינו נידון אלא באש והוא תמוהו. ונבאר תחלה פסוק פ' צו והוא מצוה מתרי"ג מצות וכל מנחת כהן כליל תהי' לא תאכל נבאר טעם מצוה זאת.

צו ופ' פרה. איני זוכר כסדר