זֶ֡ה קָרְבַּן֩ אַהֲרֹ֨ן וּבָנָ֜יו אֲשֶׁר־יַקְרִ֣יבוּ לַֽיהוָ֗ה בְּיוֹם֙ הִמָּשַׁ֣ח אֹת֔וֹ עֲשִׂירִ֨ת הָאֵפָ֥ה סֹ֛לֶת מִנְחָ֖ה תָּמִ֑יד מַחֲצִיתָ֣הּ בַּבֹּ֔קֶר וּמַחֲצִיתָ֖הּ בָּעָֽרֶב׃
ישמח משה
זה קרבן אהרן (ויקרא ו יג). במדרש (ויק"ר ח' ג') חביב קרבנו של אהרן כקרבן של הנשיאים וכו'. נתבאר יפה בפתיחה לספר בראשית, עיין שם.
ישמח משה
או יאמר ביאור הפליאה הנ"ל על דרך הפשוט, ששאלו כמה שמותיו וכו', כדי שידעו יחודים לייחד. אמר להם רחמנא לבא בעי, כלומר עבודה שבלב הוא כולל הכל, רק והחכם עיניו בראשו, כי ההתחלה מתת אלקים אשא ושלהובא דלעילא שלהבת יה, רק מי שהוא חכם עיניו תמיד על ההתחלה לבל ימוט נצח, ומקיים אחזתיו ולא ארפנו (שיר השירים ג ד), והבן. ועל דרך זה פירשנו (תהלים קיט קל) פתח דבריך יאיר מבין פתיים, (תהלים קיט קלא) פי פערתי וגו'. בהקדים דברי המדרש (ויק"ר ח' ג') על הפסוק (ויקרא ו יג) זה קרבן אהרן ובניו, וז"ל: ר' יהודה אומר חביב קרבנם של נשיאים לפני הקב"ה כשירה שאמרו ישראל בים וכו'. רב נחמיה אמר חביב קרבנם של נשיאים לפני הקב"ה כשני לוחות הברית וכו'. ורבנן אמרו חביב קרבנו של אהרן לפני הקב"ה כקרבנם של נשיאים, בקרבנם של נשיאים כתיב (במדבר ז יז) זה קרבן נחשון וגו', וכאן כתיב זה קרבן אהרן, עד כאן. ונ"ל כונת המדרש כי באמת אין לך אדם בישראל שאין לו שעה שחושק לעשות רצון קונו ונותן לב לשוב, והנה אין חסידות כחסידות בתחילתו, רק אחר עבור שעה נתקרר וחוזר לקדמותו. אבל הבני עליה כל שעה ושעה כשעה הראשונה, שבכל עת נדמה לו שעתה מתחיל לעבוד להשי"ת ואין אצלו אמצע וסוף רק תמיד התחלה, ובכל פעם מתחיל לעבוד במדריגה יותר גבוה. וזהו דברי המדרש דהשירה שבים היה חביב מאוד, לפי שהיה בתחלת כניסתן לקדושה והיה בהתלהבות גדול, עד שהודו מלאכי השרת אז על בריאת האדם שלא יפה קטרגו באמרם מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח ה). וכן לוחות הברית שזה התחלת קבלת התורה, היה בחשקות גדול עד שהזהירה התורה בכל יום יהיו בעיניך כחדשים (ספרי ואתחנן ו' ו'). וכל [שכן] קרבן נשיאים שהיא לחנוכת המזבח אחר הקמת המשכן שהיה בהתלהבות גדול, בראותם כבוד ד' מלא את המשכן והיה חנוכה ראשונה, ולכך היה חביב מאוד כפי הדבקות והתלהבות שלהם. ובאו רבנן ואמרו שקרבן אהרן אף שהיה בכל יום פעמיים, חביב לפני השי"ת כקרבן נשיאים, שכן דרך בני עליה שכל שעה ושעה אצלם כשעה ראשונה. ועל פי זה פירשתי למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני (תהלים מט ו), ר"ל שיש אצלי סוף, והבן. והנה לפי זה הפותח ללמוד, ההתחלה מאיר אף לפתי. וזה שאמר פתח דברך יאיר מבין פתיים, כלומר שזאת אף פתאים מבינים כשפותחין בדברים יאיר להם, מה שאין כן הסוף. אבל אני פי פערתי לשעבר ואשאפה לעתיד כי למצותיך יאבתי, והבן. ונחזור לענינינו דהיינו דכתיב והחכם עיניו בראשו, כי הכסיל אם אמנם אין לך אדם שאין לו שעה (אבות פ"ד מ"ג), ולפרקים ישעה אל עושהו וחשב עם קונהו, והיה כי יחם לבבו יצא כברק חצו וחניתו, אולם אך אם יום או יומים יעמוד יצטנן מרתיחתו. אמנם החכם תמיד יתן עיניו בראשיתו להאיר לו ולהטיב אחריתו, על כן לעד עומדת צדקתו ויראתו. ה' יטע בלבבינו יראתו ואהבתו ויאר עינינו במאור תורתו כן יהי רצון אמן.
שפת אמת
ובמד' זה קרבן אהרן חביב קרבן אהרן כקרבן הנשיאים דכתיב זה קרבן נחשון כו'. והענין הוא כי חנוכת הנשיאים הי' להיות נשאר הארה מהתחדשות שנעשה בהקמת המשכן. דכתיב ויקריבו נשיאי ישראל שהרגישו בנפשותם התקרבות להקב"ה. והחנוכה הי' להיות נשאר רשימה לדורות. אבל אהרן הכהן הי' דבוק בזה ההתחדשות לעולם. וזה שנחמו הכתוב שלך לעולם קיימת ע"ש במד' בהעלותך. לומר כי הוא אין צריך חנוכה כי הוא מרגיש התחדשות בכל יום. כמ"ש זה קרבן. וזה הוא כמורה באצבע שלא נתיישן אצלו הדבר. ובאמת מצינו ששבטו של לוי לא התנדבו בחנוכת המשכן ולכאורה הוא פלא כיון שתחילת הבאת קרבנותיהם הי' מעצמותם בעצתו של נתנאל בן צוער. א"כ למה לא נשתתף גם שבט לוי לזה. אכן נראה כי שבט לוי שלא הי' בחטא העגל לא הרגישו התפעלות בהקמת המשכן כמו שאר השבטים שהיה מעלתם למעלה ממלאכת המשכן כמו שהיו מוכנים בנ"י להיות קודם החטא. והרי הם עצמם משרתי המשכן ונק' כלי המשכן והמקדש. אבל שאר השבטים הביאו הקרבנות שישאר בהם הארת הקמת המשכן לעולם כנ"ל: