חסידות על ויקרא יט:ב

קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם (ויקרא יט ב). בספרי אם אתם מקדשים עצמיכם, מעלה אני עליכם כאלו אתם מקדישים אותי, ואם אין אתם מקדשים עצמיכם, מעלה אני עליכם כאלו אין אתם מקדישים אותי, או אינו אומר אלא אם אתם מקדישים אותי הריני מקודש, ואם לאו איני מקודש, תלמוד לומר כי קדוש אני, בקדושתי אני בין מקדישים אותי בין אין מקדישים אותי. אבא שאול אומר פמליא של מלך מה עליה להיות מחקה למלך, עכ"ל (הובא בחן טוב, ועיין שם מה שתמה על הספרי). והנ"ל כי הנה דעת כמה אנשים כי בלימוד התורה לבד יבא האדם לשלמותו, אבל האמת לא כן, כי בעיון לבד מקודש רק נפש האלקית, והיא קדושה בעצמותה קודם בואה לעולם הזה, ועיקר ביאתה לעולם להכניס בקדושה הנפש הטבעית והחיונית והבהמית וכל חלקי הגוף. והיה קשה בקרא מה נתינת טעם הוא זה כי קדוש אני ה', הידמה יציר ליוצרו, לכך מפרש קדושים תהיו, היינו עצמותיכם מה שזולת חלקי, כי קדוש אני ה' ואין אני צריך לומר לך על חלקי, כי נמשך הקדושה מהכל לחלק. וזה דברי הספרי אם אתם מקדשים עצמיכם דייקא, מעלה אני עליכם כאלו אתם מקדישים אותי, היינו חלקי אף שאיננה צריכה לקדושתכם, ואם אין אתם וכו', אף שאתם מקדשים את חלקי בלימוד תורה, מעלה אני עליכם וכו', כי הוא לא ירדה לעולם הזה משום זה ואינה צריכה לכם, ואמר הספרי או אני אומר וכו', ר"ל שמא חלקי צריכה לקדושתכם, ואינכם צריכים לקדש רק אותה, תלמוד לומר כי קדוש וגו', אלא ודאי שאתם צריכים לקדש שאר החלקים. אבא שאול אומר פמליא של מלך מה עליה להיות מחקה למלך, ר"ל שהפמליא עיקרם להיות מחקה עול מלכות בלב אנשי המדינה, הכי נמי הנשמה שהיא מהיושבים ראשונה במלכות, עיקר עבודתה להיות מחקה בלב הבשרי והחומרי עול מלכותו ית', והוא נכון בס"ד.

קדושים תהיו. במד' וזוה"ק כי הוא הבטחה ג"כ כי איך יוכל בו"ד להתקדש בקדושת הש"י. אך כי קדוש אני ה' אלקיכם. פי' אחר שהוציאנו הש"י ממצרים שהיינו משועבדים להם. והבדילנו מהאומות שהחיות והכח שיש בתוך כל איש ישראל הוא מהש"י וז"ש אנכי ה' אלקיך כו' מיוחד מלכל האומות. אף שכח כל הנבראים ממנו ית'. אבל בדרך הסתר וצימצומים. אבל חיות כל איש ישראל היא חלק אלקי ממעל. וממילא בכחינו להתקדש גם בעוה"ז. כי הש"י מחי' הכל אף כי הוא קדוש ונבדל מכל. וז"ש כי קדוש אני ה' ועי"ז יכולין להבין כי בכח האדם להתקדש בכל מעשיו אף שהם תוך הטבע. וז"ש במד' ואתה מרום לעולם ה' לעולם ידך בעליונה. הפי' כי חיות הכל מהש"י רק הטבע נמשך מדרגה אחר מדרגה עד שנתכסה בחי' הפנימיות. אבל לעולם ידך בעליונה שהוא כח והחיות מהש"י שיש תוך ההעלם. ועי"ז יכולין להתבטל לנקודה הפנימיות בכל מעשה להיות נבדל מחומר המעשה להתדבק בפנימיות כל דבר. וז"ש קדושים תהיו. וברש"י שנאמרה בהקהל כו'. דעיקר הקדושה ע"י שמכניס אדם עצמו בכלל ישראל כי הקדושה שורה בכלל ישראל שהיא כנס"י הכנסי' והתאספות כל החיות להש"י. וע"י הביטול להכלל יכולין להתקדש. וגם בשבת כתי' ויקדש כו' ג"כ כנ"ל (שבקדש) [*שבש"ק] נתברר ונתגלה חיות הפנימיות שבכל דבר. ממילא יכולין להתקדש בנקל. וברכתו מכל הימים פי' שבת הוא השפעת החיים לכל הימים. וקדשתו מכל הזמנים ששבת מקושר בחיות שלמעלה מהטבע ועי"ז ע"י שבת יכולין להמשיך קדושה בהזמן והטבע עצמו. וקדושת שבת ג"כ ע"י דאתאחדת ברזא דאחד כו'. וכן ע"י כל המצות שהם נגד רמ"ח אברים דכתי' אשר קדשנו במצותיו שע"י מעשה המצוה שיש בה אור מציווי ה' בתוך המעשה. עי"ז יכולין לברר הקדושה גם במעשה ממש. ובכל מעשה נמצא רצון הש"י כי בל"ז לא הי' לו קיום. וכ"כ אשר יעשה כו' האדם וחי בהם. פי' שחיות כל מעשיו יהי' ע"י המצות שהוא רצון ה' המחי' כל המעשים כנ"ל:

דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש וכו' (ויקרא יט ב). להבין מפני מה נאמרה הפרשה לכל העדה (ויק"ר פכ"ד ה'). וגם יש להתבונן במצוה הלזו קדושים תהיו וכו', ונתן טעם כי קדוש וכו', והדבר קשה להלום וכי אפשר ליציר חומר להתדמות לקדושתו ית'. וגם להבין מהות המצוה דקדושים תהיו מה הוא, (ודברי רז"ל דברי אלקים חיים). ונ"ל על פי מה ששמעתי מאת כבוד אדמו"ר הרב הק' מהרמ"מ זצוק"ל בפסוק (ויקרא יא מד) והייתם קדושים כו', קדוש"ה מלשון הזמנה (עיין ברש"י וישב (בראשית לא כא)), שתהיו תמיד מוכנים ומזומנים להשראת הקדושה, כמו אשה לבעלה המכינה את עצמה בטהרה פן בפתע יבוא בעלה וימצאנה טהורה, והבן מאד. ועל פי זה יובן בכאן דבר אל כל עדת בני ישראל דייקא, הוא לבל יחשוב איש ההמוני שהוא אינו ראוי להשראת השכינה, כי הוא אינו בר אוריין ובר אבהן ויתיאש עצמו מזה, על כן דבר אל כל עדת בני ישראל, כולם בני ישראל המה וראויים לזה כגר כאזרח, ואמרת אליהם קדושים תהיו היו מזומנים ומוכנים אליה, כי קדוש אני כביכול אני כבר מוכן ומזומן להרים קרניכם בכבוד השראת השכינה ומצידי לא יבצר, רק בהכנת המקבל יתוקן הכל כרגע, והבן מאד: