חסידות על ויקרא יט:ג

איש אמו ואביו תיראו כו'. בזוה"ק שהש"י הוא אביהם של ישראל. וברש"י איזהו מורא לא ישב במקומו כו'. דכתי' מלא כ"ה כבודו. ובוודאי צריכין לידע בכל פעולה ותנועה גדולה וקטנה כי הוא מחיות הש"י ולא לישב במקומו. וז"ש שבתותי תשמורו שהוא ג"כ בחי' הנ"ל לברר מלכותו ית'. כי בשבת בנ"י מעידין על שהש"י בורא עולם ומחי' הכל:

איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו וגו'. וי"ל מה קישור יש זה לזה. וכ"ת כדרשת חז"ל אם יאמר לך אביך חלל השבת אל תשמע לו וכן בשאר המצות וכו' ק' א"כ ה"ל ללמדינו זה בשאר מצות קלות ואז הי' נלמד במכ"ש בשבת החמורה משא"כ עכשיו ב' ק' לשון שבתותי שהוא לשון רבים ג' דהקדים כאן אם לאב ודרשת חז"ל ידוע.

איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי כו' (ויקרא יט ג). לפי פשוטו להבין סמיכת השבת למורא אב ואם. דהנה השבת היא נשמה לעולם, כמד"א (ב"ר פ"י ט') בא שבת בא מנוחה, והשעבוד הוא מצד הגוף, והמנוחה מצד הנפש, וידוע דהש"י נותן לאדם הנפש, ואביו ואמו הגוף (עיין קידושין ל' ע"ב). לזה הסמיך הש"י שמירת השבת שהוא הנפש, למורא אב ואם שמהם בא הגוף, והבן מאד כי קצרתי: