דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם מוֹעֲדֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ אֵ֥לֶּה הֵ֖ם מוֹעֲדָֽי׃
עבודת ישראל
בגמרא אור לארבעה עשר בודקין את החמץ כבר פירשתי שהחמץ הוא היצה"ר כמו שפירש הרמב"ם שחמץ הוא מלשון גזילה מלשון אשרו חמוץ ולכך חמץ מרמז על היצה"ר שמי שהולך בעצת היצה"ר הוא נגזל משרשו. ולכך צריך לבער החמץ בע"פ ולעשות הכנ' שיוכל להשרות עליו הקדושה הגדולה שמתגלה בליל פסח שפסח הוא מלשון פסוח ודלוג כי בכל מועד הקדושה אינה באה לאדם בפעם אחת רק צריך להמשיך עליו הקדושה בתפלות ערבית ושחרית ומנחה. אבל בפסח בא הקדושה לאדם בפעם אחת כלשון פסח כנ"ל ולכן צריך הכנה כי אע"פ שבא אור הבהיר אעפ"כ צריך כל אדם לטהר עצמו כדי שיוכל לקבל אור הבהיר למשל שהחמה אע"פ שהיא זורחת ביותר אעפ"כ צריכין החלונות להיות פתוחים שאם יהיו סתומים לא תוכל החמה לזרוח להבית. ובכל מועד צריך להמשיך עליו הקדושה בתפלות כמאמר הכתוב אשר תקראו אותם במועדם מקראי קודש שצריך לקרות הקדושה. אבל בפסח היה צריך אור הבהיר לבא בפ"א כי בחפזון יצאת ממצרים חפזן אותיות ח"פ ז"ן כלומר כי בכל מועד בא הקדושה מהקב"ה כדרך זכר ונקיבה הוא חתן וכלה כל מה שהכלה מקשטת עצמה הם הכנ"י כך החתן זה הקב"ה מקרב א"ע יותר אליה אבל בפסח מחמת ישראל היו צריכים לצאת ממצרים כי אלו היו שם עוד רגע אחת לא היו יכולים לצאת משם ולזה היה צריך להיות הגאולה בחפזון ר"ל ח"פ ז"ן שמחפה מידי זכר לנקבה רק האור הבהיר באה פסוח ודלוג אבל בוודאי אעפ"כ צריך כל אדם לעשות לו הכנה כמשל זריחת השמש אל החלונות כנ"ל:
אגרא דכלה
ולמקדשי רישי ירחין ורישי שנין עבורי ירחין כו' ומחזורין. הנה הן אמת שכל אלה צריכין אנו לידע בסוד העיבור, אבל הדבר אינו מבואר בכתוב ולמה פירש כזאת. ונראה דבא לפרש למה נאמר למ"ד בכולן, רק בתיבת ושני"ם (בראשית א יד) נחסרה הלמ"ד, וקאי אדלעיל כאלו נכתב ולשני"ם, ואם כן הלמ"ד הוא בעל פה להורות שאותו הלימוד נמסרה בעל פה בסוד העיבור כנודע. וטעם הדבר דחושבנא בסיהרא הוא הרמוז למלכות שכל החשבונות מתחשבין בה, על כן יאמרו המושלי"ם בואו חשבו"ן (במדבר כא כז), ומלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה (תיקו"ז הקדמה י"ז ע"א), והקידוש והעיבור תלי בפ"ה עמו ישראל, (בפ"ה בגימטריא לבנ"ה, בגימטריא השם הנכבד עם אותיות הקודמים והמאוחרים, כביכול המל"ך עם לבושי מלכו"ת, סוד אנ"י הויה ). וכבר נודע מכתבי מרן בבחינת החדשים, ראש"י חדשים כולם נרמזים בבחינת איברי הראש גולגלתא, ב' עינים, ב' אזנים, חוטמא. והפה אינו נרמז, ונמסר לישראל יקדשו ראש חדשים ושנים במו פיה"ם, אתם (ויקרא כג ב), אפילו שוגגים כו' (ר"ה כ"ה ע"א), כי להם ניתן המלוכה דבר המלך ושלטון. והנה נחסרה אות הלמ"ד כאן בעל פה, כי הל' סוד המל"ך גבוה מכל העם, וגם כי המלכו"ת נקנית בל' מעלות (אבות פ"ו ע"א), דוק הדברים ועיין עוד בסמוך:
ישמח משה
כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וגומר (דברים ד ו). אמרו ז"ל (שבת ע"ה ע"א) איזה היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים, הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות. יש להבין שלא יהיה סותר לפשוטו של מקרא דמפורש ביה אשר ישמעון את כל החקים וכו' (דברים ד ח) ככל התורה הזאת. ועוד קשה הלא החקים נקראו שעטנז וכלאים ופרה אלו שהם מונין את ישראל בהם כפירוש רש"י במקום אחר (במדבר יט ב, ד"ה זאת), ונ"ל בהקדים דברי הבינה לעתים בדרוש שלישי לפרקים, מה שהביא שם אמרם ז"ל (גיטין ס' ע"ב) על הפסוק (הושע ח יב) אכתוב לכם רובי תורתי כמו זר נחשבו, על דרך משל כי ברצות המלך לשלוח איגרת לקרובו שלא יבין אותו שום אדם מבלעדי קרובו, יש בין המלך וקרובו דברים ורמזים בהבנת איגרת נאמרו מפיו לפיו ביחוד, כן רצה ית' שיהא סודו כמוס לבני ישראל עם קרובו בלבד, ואלו היה הכל כתוב, היה יד הכל שוים בה, מה שאין כן עכשיו שעל כל פנים נצטרך אל המקובל איש מפי איש שלא ידעוהו גוי הארץ. ועל פי זה פירש הוא ז"ל הפסוק (תהלים קמז יט) מגיד דבריו ליעקב וכו', והפסוק (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה וכו', עיין שם. ועל פי מה שפירש מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות בסוף מסכת נדה אמתניתין דאבות (פ"ג מי"ח) דחשבון תקופות אינן אלא פרפראות לחכמה, דאף אם יטעה בהן אין בכך כלום, כדאיתא (ר"ה כ"ה ע"א) אתם (ויקרא כג ב), אפילו מוטעין. אבל קינים ופתחי נדות הן גופי הלכות, כי אם יטעה בהן קרוב לבוא לידי ספק כרת, עיין שם על מה שהביא שם הגמרא (נדה ע"ג ע"א) התנא דבי אליהו. ודבריו המה נפלאו ליישב הא דמסכת מגילה (כ"ח ע"ב) דנסיך להא דר' זירא, והא דמסיים כן בסוף מסכת נדה, ודפח"ח וש"י. ועיין במרכבת המשנה בפ"י מהלכות איסורי ביאה הלכה א', מה שהביא ראיה ממשנה זו קנין ופתחי נדה וכ' לדרך רבינו הרמב"ם בפתחי נדה. והנה יש להבין כיון דבאמת אתם אפילו שוגגין, אפילו מזידין, אפילו מוטעין, ורק ברצון הבית דין תליא מלתא, אם כן למה לן החשבון גימטריא. וצריך לומר דבדיעבד מה שעשה עשוי, אבל לכתחלה יעשו על פי חשבון ולא ישנו שלא לצורך והבן, כמו שדרשו רז"ל (ר"ה ז'.) שמור את חודש האביב (דברים טז א), שיהיה אביב בזמנו. ועדיין יש להבין, כיון דבאמת אין קפידא בזה דהא בדיעבד מה שעשה עשוי, אם כן למה לי כל הרעש הזה לכתחלה. והנ"ל בזה, על דרך משל מה שהביא הבינה לעיתים באגרת שיש ביד בנו. והנה יש להוסיף על המשל הנ"ל, שאביו הוא חכם גדול, ויש בהאגרת הנ"ל חכמות רמות ונשגבות עמוק עמוק מי ימצאנו, אבל לא נודעים ונעו מעגלתיה, לבד מבנו שיש לו ממנו קבלה פנים אל פנים בהסימנין ומסורת, ואחר זולתו נראה לו כדברי שטות והבל ודברים של מה בכך. והנה הבן מתפאר בחכמת אביו הרחבה מני ים, וכל רואיו ילעגו למו ולא יאמינו לו כי יש תפוחי זהב במשכיות כסף ולפידים בתוך הכדים, ולומר להם תוכן הענין כבר נצטוה מאביו ואין לזרים אתך, ואביו החכם כי ראה את כל אלה בחכמתו כי יהיה ח"ו ללעג ולקלס ולשמצה בקמיו, על כן הטמין בהאיגרת הנ"ל דבר אחד שאין לו בו צורך כל כך, כי אין לו ערך לשאר החכמות הנטמנים בתוך האיגרת ואין קפידא בגילוי, על כן יוכל הבן לגלות אותו החכמה, וממנה יראו כי חכמתו של אביו רבה הוא, וממנו יוקש על השאר כי לא בשיגעון ינהג ולא בשטות ידבר, כי כבר יודעין כי חכם גדול הוא וילמדו קל וחומר, אם זה שהגילוי מותר בו ואין בו קפידה, על אחת כמה וכמה דברים העמוקים שמקפיד על גילוי', כמה מהחכמה יש בהם, והבן זה. וזה הוא הטעם של חשבון הגימטריא שנמסר לחכמי ישראל בסוד עיבור, אשר כל חכמי אומות תמיהין עליו, ומזה יבינו איכות חכמות התורה עצמה שאין בהם השג יד כלל וכלל והוא בעיניהם כדברי הספר החתום, על אחת כמה וכמה שיש בו מהחכמה הנפלאה חכמתו של יוצר בראשית. ועל פי זה יובן כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, הוא כפשוטה על כל התורה כאומרו אשר ישמעון את כל החוקים האלה, וכן להלן ככל התורה הזאת. רק דהגמרא מקשה איזה חכמה ובינה שהוא לעיני העמים, דהא חכמת התורה נסתר מעיניהם ומשפטים בל ידעום, ומתרץ זה חישוב תקופות וכו', דמזה יבינו חכמות התורה כולה כמה עמוקה וכמה גדולה ורחבה. ויתכן לפרש דכל הדברים שכתבתי הוא מפורש בקרא, והפירוש דהאי קרא כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, ר"ל זאת אשר הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, דהיינו חכמת הגימטריאות הוא רק משום אשר ישמעון קאי על העמים, שהעמים ישמעון את כל החוקים ואמרו רק עם חכם ונבון כמ"ש, ואם כן דברי הגמרא היא כפשוטו, דמקשי איזה חכמה ובינה שהוא לעיני העמים, הוי אומר זה חשוב וכו' כנ"ל. ולפי זה החכמה ובינה שהוא רק חישוב וכו', רק דעל ידי זה מאמינים על השאר, והבן כי נכון מאד הוא בס"ד. ולכך חכמות הגימטריא רשאים ללמד לעכו"ם, דאינן מעצם חכמת התורה רק פרפראות, ועל כן אברהם שקיים כל התורה, לימד במצרים חכמת הגימטריא כמבואר בספר נחמד ונעים, אבל עצם התורה לא לימד רק לאלו שנכנסו תחת כנפי השכינה ונתגיירו, דבעצם התורה כתיב (תהלים קמז כ) משפטים בל ידעום ואסור ללמד דברי תורה לעכו"ם (חגיגה י"ג ע"א), והבן זה.