חסידות על ויקרא כג:טו

וזהו מש"ה (ויקרא כג, טו) וספרתם לכם כו' תמימות תהיינה, ר"ל כי אלו ז' שבתות שהן מ"ט יום יהיו תמימות לא כמו ע"י שאר מצות שמהלך היכל א' אינו נגמר אלא בח' ימים, משא"כ ע"י הספירה נגמר המהלך ביום אחד, וכאמור. אכן סגולת התקדשות האדם וכניסתו להיכלות הקדושה וכן יציאתו מהטומאה הוא בלילה בעת השינה וכמש"ל בלשון החסד לאברהם, לזה ארז"ל דאין תמימות אלא אם כן סופר בלילה דוקא שאז עת התקדשות האדם והליכתו ממדריגה למדריגה, וכאמור, ואפילו מי שניעור כל הלילה אין בכך כלום כי נפשות כל ישראל דבוקים ובאים בלילה בסוד מיין נוקבין אף מי שאינו ישן מ"מ נפשו היא נכללת בכלל ישראל והם ישנים, ועכ"פ אין עת סגולה זו רק בלילה דוקא ולא ביום, ולכן אין תמימות אלא אם כן סופר בלילה.

ועוד נראה לפרש, ועל פי זה נראה לבאר המדרש בב"ר (פע"ג א') (פרשה שלשה ושבעים סי' א') ויזכור אלקים את רחל (בראשית ל כב), כתיב (תהלים קו ד) זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך, א"ר אליעזר בראש השנה נפקדו שרה רחל וחנה. (ב"ר ע"ג ב') ויזכור אלקים את רחל, זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו (תהלים צח ג), זכר חסדו זה אברהם, שנאמר (מיכה ז כ) חסד לאברהם. ואמונתו זה יעקב, שנאמר (שם) תתן אמת ליעקב, לבית ישראל ישראל סבא, מי היה ביתו של אבינו יעקב, לא רחל, בכלם כתיב (בראשית לה כג) ובני לאה בכור יעקב ראובן, (בראשית לה כו) ובני זלפה שפחת לאה גד ואשר, (בראשית לה כה) ובני בלהה שפחת רחל דן ונפתלי, וברחל כתיב (בראשית מו יט) בני רחל אשת יעקב, עיין שם. והוא כולו תמוה ועיין בנזר הקודש שם. ומקודם נפרש המסורה הנ"ל, ואחר כך נבא לבאר המדרש כיד ה' הטובה עלי, ונקדים מ"ש באז ישיר (שמות טו א), על פי היערות דבש (חלק א' דף ט"ו ע"א) עיין שם, כי שר של מצרים היה בבחינת נוקבא. והנה מבואר בפרשה דילן דנקבה טומאתה בכפלים ביולדות, ועל כן במצרים היה במ"ט שערי טומאה זיי"ן פעמים זיי"ן, כי זיי"ן ימי נדה טומאת נדה בסתם אשה, והדרך לכפול עד זיי"ן כמו שנאמר (ויקרא כו כח) ויסרתי אתכם שבע וגו' כי אין הקב"ה מייסר ח"ו לנקום נקם, רק להסיר כח הטומאה אשר נתעברה בחטא, לכך ויסרתי שבע כי עד שבע כפול, כי למעלה מן המקור אי אפשר לעשות, כמו שמבואר ביומא (דף ל"א ע"א) שם עין עיטם גבוה מקרקע העזרה, ועיין שם ברש"י (ד"ה עין). כי שבעה ימי בראשית מקור כל אשר נברא ונופל תחת הזמן, ולנגד זה וספרתם לכם ממחרת השבת (ויקרא כג טו), לממני יומי ולממני שבועי זיי"ן פעמים זיי"ן עד יום מתן תורה, ועל כן ימי טומאת נקבה לקודש ולמקדש שמונים נגד מ"ט, ומאז גבר חסד אל כי ולא יכלו להתמהמה (שמות יב לט), ובחסדו הוציאם ביד חזקה דהיינו נגד מדת הדין, כמ"ש האלשיך בפסוק (במדבר יד יג) כי העלית את העם הזה בכחך, וידוע מהתוספת דאל הוא שכובש מדת הדין בחזקה, ומ"ט וא"ל הוא שמונים, אז וטהרה, לרמז דהטהרה מטומאה נוקבא מ"ט שערים בחסד אל הוא כנ"ל, והיינו במקהלות ברכו (תהלים סח כז), דקאי על השירה דמצרים כמבואר מפשט הפסוק, וכמו שדרשו רז"ל (ברכות נ' ע"א) עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים. והנה כבר כתבנו בכמה דרושים דביציאת מצרים היה שני בחינות גשמית משיעבוד לחירות, ובחינה רוחנית מטומאה לקדושה. ובחינה גשמית אין ענין לעוברין כי אז נר דולק על ראשו ומלמדין אותו כל התורה (נדה ל' ע"ב), ובגשמית אינו מכיר רק בחינה רוחני. ועל פי זה מבואר ברכו ממקור ישראל, וכמו שדרשו רז"ל על עוברין, ומאי כולו האי, לזה אמר וטהרה ממקור דמיה, היינו מטומאת נוקבא מ"ט שערים כנ"ל. והנה אז היה הכל ברחמי שמים והיה רק פקידה, אבל לעתיד ימול לבבינו שיהיה זכירה, וכמו שכתבתי במקום אחר בפסוק זכרנו ה' ברצון עמך וגו', והעיקר זיכוך הלב, וכמו שכתבתי הפירוש (בתהלים בתפלה למשה פד ג) בפסוק נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה', שהוא בחינת לב, וכדכתיב (מלכים א' ט ג) והיו עיני ולבי שם, ושם נתעורר לב הישראלי, ועל כן לבי ובשרי דייקא ירננו וגו', עיין שם. והנה היה קשה להמדרש למה בשרה נאמר וה' פקד לשון פקידה, וברחל לשון זכירה. רק זה לרמז דהגאולה דלעתיד יהיה בזכות רחל, וכמו שנאמר (ירמיה לא יד) רחל מבכה וגו', והובטח לה מנעי קולך, וכמבואר בבראשית רבה (ב"ר פ"ב י') ובאיכה רבתי (איכ"ר פתיחתא). והיינו ויזכור אלקים את רחל, וקשה כנ"ל, לזה אמר כתיב זכרני ה' והיינו כפירושי, ולבאר זה א"ר אלעזר בראש השנה נפקדו וכו', דהנה המפרשים דייקו הכפל ויזכור אלקים את רחל וישמע אליה אלקים, ולא הוה ליה למימר רק וישמע אלקים אל רחל. ותירצו דלכך נכתב ויזכור, להורות דבראש השנה נפקדה דהוא יום הזכרון, עד כאן. ולזה כיון ר' אלעזר שלא תאמר משום הכי כתיב ברחל ויזכור, משום דנפקדה בראש השנה דהוא יום הזכרון, לזה אמר דאי אפשר לומר כן, דהא גם שרה נפקדה בראש השנה, אלא ודאי דהא דכתיב זכירה ברחל הוא כמ"ש, ומפרש מה ענין רחל לגאולה העתידה זכר חסדו וכו', ר"ל כשיזכור חסד לאברהם ואמת ליעקב דהיה בחסד וברחמים (ישעיה נד ז) בחסד עולם ריחמתיך (ישעיה נד ח) וברחמים וכו' (ישעיה נד ז-ח), דהוא בחינת אברהם ויעקב כמ"ש גם כן בנזר הקודש שם, וזכות רחל דהיינו לבית ישראל, אז ראו כל אפסי ארץ כי יהיה הגאולה שלימה ונגלה כבוד ה' במהרה בימינו.

מלחמה לה' בעמלק מדור דור (שמות יז, טז) כב"י אין השם שלם ואין הכסא שלם כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (פסיקתא רבתי יב) והנה בכל אדם יש בחינת עמלק הוא היצר הרע שצריך להלחם אתו ולכן כתיב מחה תמחה את זכר עמלק (דברים כה, יט) כי ישראל הם כסא להקב"ה כביכול השורה בהם וצריך לראות שיהא הכסא שלם שלא יהיה נרגן מפריד אלוף (משלי טז, כח) ויהיה הכסא חסר א' ח"ו וכביכו"ל ישראל נקרא בסוד אשה אל תקרי מורשה אלא מאורסה (ברכות נח א) ונמצא ישראל הם המקבלים וכביכול משפיע וכשישראל מתדבקים ומתקשרים בו כביכול נקרא זיווג וכאשר ע"ד משל כאשר באדם הגשמי נמשך הטפה מן המוח כן כביכול באלף אלפי הבדלות ההשפעה שמשפיע כביכול לישראל עמו הן מוחין וחיות גדול ונקרא מוחין על שם (ישעיה מד, כב) מחיתי כעב פשעיך כמבואר אצלינו במקום אחר שכשבאו המוחין הוא השכל הגדול אז נמחו הדינים וכל מעשה קטנות מתבטלין ואז נמחה זכר עמלק ולכן בפסח שבאו ישראל לגדלות המוחין תיכף למחרת הפסח נתלה המן כי היה מחיית עמלק כאמור והנה כאשר האשה צריכה לספור שבעה נקיים לטהר את עצמה לבעלה כן על דרך זה אנו מונין ז' שבועות והענין הוא כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות פ"ה) בעשרה מאמרות נברא העולם וכו' שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות והנה אין הרשעים פוגמים בכל העשרה מאמרות כי בג' מאמרים הראשונים אין פגם מגיע בהם כנודע רק בז' מאמרות מגיע הפגם אלא שהג' מאמרות הראשונות משפיעין ומקיימין הז' מאמרות והן כדמיון מוחין לז' מאמרות כמו שבאדם ג' מוחין והרשעים מפרידין הג' ראשונות מן הז' ואז מאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות אבל אין הפגם מגיע בכל הי' אלא שלכן מאבדין את העולם מפני שנברא בעשרה מאמרות שיהיה הג' מחוברין עם הז' דווקא וזהו קיומו של עולם וכשמפרידים נגרם שבטל העולם וזה נרגן מפריד אלוף ויובן. ולכן צריך לספור ז' נקיים שיטהרו ויוכלו להיות כביכול כסא שלם להקב"ה ואז כשיבא שבועות הוא קבלת התורה הענין הוא על ידי שמטהרין ומזככים המדות וז' המאמרות אז שורים הג' מאמרות העליונות וממשיכין הג' עליונות למטה וזהו אוריין תליתאי הם התלת מאמרות הראשונות הממשיכין חיות לז' מאמרות שלמטה מהם ואז הוא קיום העולם והכסא נעשה שלם וזהו וספרתם לכם (ויקרא כג, טו) ר"ל וספר ת"ם שיהיה הספירה מלשון ספיר ובהירות שיהיה ת"ם כדכתיב תמימות תהיינה ולא יהיה פירוד והנה הרשע עונותיו חקוקים על עצמותיו וכשבאו המוחין כאמור אז נמחה הכל כמבואר לעיל וזהו וספרתם לכם לעצמיכם שיהיה נמחה החקיקה מעצמיכם על ידי שתהיו ספירים וזכים והנה באמת ישראל כבר מאורסים להקב"ה כדרשת רבותינו זכרונם לברכה (ברכות נח א) אל תקרי מורשה אלא מאורסה א"כ כבר נתקדשו ואין צריכים קדושין חדשים אלא משום דכתיב היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש והוא בסוד יבמה שאינה צריכה אלא מאמר בכדי לגמור קדושין הראשונים של אחיו וה"נ ישראל אין צריכים אלא מאמר אמרות טהורות בכדי לגמור קדושין הראשונים וכשמתקנים את המאמר אז מתקשרים בהקב"ה כמאמר ההוא וזהו והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן (ויקרא כג, י) רצה לומר שתביאו את האומר כי עי"ן נתחלף באל"ף כנודע וכשתתקנו בתחלה את המאמר זהו ראשית אז קצירכם מה שאתם נכרתים מהקב"ה כביכול בסוד היתה כאלמנה תהיו מקושרים כמתחלה כי איה ספר כריתות אמכם וגו' (ישעיה נ, א) ואז תביא אל הכהן הוא הקב"ה הנקרא כהן ואיתא ברבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין לט א) א"ל אלהיכם כהן הוא כי קבר למשה במאי טביל וכו' הכוונה שיש טוב הגנוז ושכל הגדול שגנזו במאי טבל איך יכולים לטבול מרע לטוב כמו האדם הטובל לעלות מטומאה לטהרה כיון שגנזו השכל א"ל בנורא הוא היראה שע"י היראה יכול לעלות מכל טומאה כמבואר זה אצלינו כמה פעמים במקום אחר.