חסידות על ויקרא כג:לב

מערב עד ערב תשבתו שבתכם (ויקרא כג, לב). הענין, כי שבת הוא לשון ביטול כמד"א (איכה ה, טו) שבת משוש כו'. וזה מערב עד ערב, יהיה הפעולה שלכם. שתשבתו, שתבטלו שבתכם מי שרוצה לבטל אתכם, דהיינו המקטרג תבטלו אותו על ידי תפלתכם מערב עד ערב:

מערב ועד ערב תשבתו שבתכם (ויקרא כג לב). ויש לדקדק דהך תיבת שבתכם הוא שפת יתר, והיה די באמרו מערב ועד ערב תשבתו. אך נראה דהוא מצוה ואזהרה על יום הכיפורים שעדיין לא נתקיים מצוה זו מעולם, והלואי שנזכה לקיים מצוה זו, והוא דשבת קדש נקרא תמיד שבת לה' בהתורה הקדושה, וידוע דבהזמנים מקדימין ישראל בהברכה מקדש ישראל והזמנים, ובשבת מקדימין שבת בהברכה מקדש השבת וישראל והזמנים, ומפרש בגמרא (ברכות מ"ט ע"א) הטעם דמועדים תלוים בישראל שמעברין שנים וקובעין חדשים, וכדכתיב (ויקרא כג ד) אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם, ודרשו רז"ל (ר"ה כ"ה.) אשר תקראו אתם, אתם אפילו שוגגים, אפילו מזידים, אפילו מוטעין. אבל שבת קדישא וקיימא מששת ימי בראשית, כדכתיב (בראשית ב ג) ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו, ולכך נקרא שבת לה'. אך שבת אחד יש שהוא תולה כולו בנו, דהיינו שבת דלעתיד יום שכולו שבת תולה בנו, כי מתי שנכשיר מעשינו ונשוב בתשובה, יבא משיח כי היום אם בקולו תשמעו (תהלים צה ז, סנהדרין צ"ח ע"א), ואז יהיה יום שכולו שבת, ואם כן זה הוא שבת שלנו, ואין לך יום שהוא מעותד לכך כמו יום הקדוש והנורא יום הכיפורים, כי מערב ועד ערב כולם צמים ומתענים ומבקשים סליחה ומחילה, ואם יהיה בלי פגימה בודאי יבא משיח ויהיה יום שכולו שבת. ועל זה ציותה התורה מערב ועד ערב, היינו יום הכיפורים שהוא מערב ועד ערב, תשבתו דהיינו תעשו מנוחה, ר"ל שתפעלו שיהיה שבתכם דייקא, שיהיה מעתה יום שכולו שבת, והבן. ועוד נ"ל שהתורה הקדושה מזהיר אותנו מה שמזהיר הזוהר הקדוש (תיקו"ז ו כ"ב ע"א) דבראש השנה ויום הכיפורים לא נצעק רק על גלות השכינה, והיינו מערב ועד ערב כל הלילה וכל היום, לא נחשוב בשום דבר אחר, רק תשבתו, ר"ל שתעשו השביתה של שבתכם כנ"ל.

ועיין בדרשותיו של מהר"י מינץ (דרוש ח') פירש על מה שהתנאי נכתב בהשבה, שהכונה בזה שהקב"ה התנה עם יסוד המים, שבכל עת שיגזור עליו איזה נביא וצדיק שיקרע, יסור למשמעתו, על דרך משל על הים למשה, ועל הירדן ליהושיע (יהושע ג טז), ועל נהר גינאי לרבי פנחס בן יאיר (חולין ז' ע"א). וזה שאמר הכתוב וישב הים למרוצתו הטבעית, אך לתנאו דהיינו להקרע עוד כשיגזרו עליו צדיקי הדור, עד כאן דבריו וש"י. ואני אבא אחריו ואמלא את דבריו ליישב איך דרשו לאיתנו לתנאו, דילמא לאיתנו כמשמעו למחיצתו הטבעית. כי הנה נ"ל לפרש מה שאמרו רז"ל (ברכות דף י"ח ע"א) צדיקים במיתתן קרוים חיים, רשעים בחייהם קרוים מתים. כי מבואר כי החיות של הכל הוא אורו ית"ש המתלבש בלבושים וצמצומים רבים, כאמור (נחמיה ט ו) ואתה מחיה את כולם. והנה המרוחקים נקראים מתים בגדר המקורבים, כי עיקר ענין החיות הוא הארתו ית"ש, והבן. והנה הארתו ית"ש הוא רק למי שנתבטל נגדו ית"ש, כמבואר בספר תניא ממש בכל הספר, והנה מבואר דביטול זה יש בו מדריגות עד אין ערך, ואברהם, דוד, ומשה יוכיחו, ולמטה מהן מדריגות בביטול זה עד אין שיעור, והנה שבירת הטבע או התאוה, היא גם כן ביטול והיא מיתה לכח המתאוה בעת ההיא, ועל ידי זה מושך כח וחיות, כי אתכפיא ס"א ואורו ית"ש מתגלה. והיינו במיתתן קרוים חיים, היינו על ידי מיתתן, וההיפך ברשעים, והבן. ועל פי זה ששבירת כח המתאוה היא מיתתו, יובן אמרם (ברכות דף ס"ג ע"ב) בפסוק (במדבר יט יד) זאת התורה אדם כי ימות באוהל, דדרשו אין התורה מתקיים אלא במי שממית עצמו עליה, דר"ל ששובר וממית תאותו בשבילה, כמו תאות השינה ותאות האכילה, והבן. והנה כן הוא בכל הנבראים כח חיותו שהוא התמדת טבעו, הוא בכח ביטולו שיש בו לבטל טבעו לכבודו ית"ש בעת הצורך, והיינו תנאי התנה, והבן כי עמוק הוא, והוא הכח והחיות של כל דבר, כי ה' הוא האלקים אין עוד, כמו שפירש בתניא הפסוק (דברים ד לה) אתה הראת לדעת וגו', על כן החיות הנמשך מאתו ית"ש, הוא רק מי שהוא אין נגדו ית"ש. והיינו וישב הים לפנות בקר לאיתנו, היינו לכחו והיינו לתנאו שנשאר התנאי גם להלן כדברי מהר"י מינץ, והיינו לאיתנו, כי הוא הכח של כל דבר כמ"ש, והוא פלא והפלא ואמת בס"ד. ומזה יובן כי שבירת הטבע הוא החיות של הטבע, על דרך משל אם שובר השינה לכבודו ית"ש, אזי גם מה שישן יש לו חיות, כיון שכח ההוא מבטל עצמו בעת האפשרי לו, על כן דוד מלך ישראל חי וקיים (ר"ה כ"ה ע"א), ומותא לא שריא עליו. וכן אם מתענה לכבודו, אזי כל מה שאוכל יש בו חיות, כיון שכח ההוא מבטל עצמו בעת התענית לכבודו ית"ש. והנה שבת פירושו מנוחה, וידוע מה שפירשו בא שבת בא מנוחה (ב"ר י' ט'), היינו גלוי רצונו ומחשבתו ית"ש, על דרך משל שאין לך דבר נח יותר ממחשבה שהיא בלי תנועה והבן, והיא החיות של הכל כי סוף מעשה במחשבה תחלה, והיא פנימיות רצון העליון סבת הויה וסבת הקיום של הכל. והנה בעת שמבטלין תאותם, נתגלה עליהם פנימיות רצון עליון כיון שמבטלין עצמם וכחותם לכבודו ית"ש, וממשיכין החיות של הרצון על שאר הימים, על דרך משל מה שמענין עצמם ביום הכיפורים לכבודו ית"ש, נתגלה עליהם הרצון העליון ונמשך עד יום הכיפורים הבא, והיינו (פרשת אמור, ויקרא טז לא) ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב, ר"ל מערב מתשעה לחדש בערב הנ"ל, עד ערב היינו עד ערב הנ"ל לשנה הבאה תשבתו שבתכם, ר"ל תמשיכו המנוחה שהמשכתם ביום הכיפורים, שהיא פנימית רצון העליון על כל השנה, וכפי הבחינה שהמשכתם ביום הכיפורים, כי אלו דברים שאין להם שיעור, על כן אמר שבתכם וכפי הבחינה שהמשיכו ביום הכיפורים זה, כפי ערך נמשך על כל השנה חיות רק שלא יקלקלו, והבן זה כי נכון הוא בס"ד. עוד ביאור על אמרם (ברכות י"ח ע"א) צדיקים במיתתם קרוים חיים רשעים בחייהם קרוים מתים. נ"ל על דרך שאמר דוד המלך ע"ה כלתה נפשי לחצרות ה' (תהלים פ"ד (פד) ג'). דהיה לו לומר חשקה נפשי. אלא שחשק האמיתי הוא עד שאין הנפש יכול להשאר בנרתקה, רק שהקב"ה מחזירה ברוב רחמיו ונותן לה חיות חדש ממקור החיות, וכל שאין בגדר הזה עדיין לא טעם טעם חשק. והיינו כלתה נפשי. והיינו צדיקים במיתתן, ר"ל על ידי מיתתן שמתין בכל פעם, קרוים חיים כי זה דבקותן במקור החיות. והרשעים בחייהם, על ידי חיותן שהם חיים ואינם מתים כלל כל ימי חייהם, קרוים מתים כי הם נפרדין ממקור החיות, (כן אמרתי בחלומי אור ליום וא"ו ערב שבת קודש פרשת מקץ יום ה' חנוכה ערב ראש חודש טבת תקס"ב לפ"ק שינאווא יצ"ו, ועיין מ"ש בהפטורה בביאור הפסוק (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו).