חסידות על ויקרא כג:מג

בפסוק למען ידעו כו' כי בסוכות הושבתי כו'. ופסוק זכרתי לך חסד נעוריך כו'. כלל הענין כי בניסן הוציאנו ה' ממצרים והי' בחסד ה' בלבד כמ"ש את ערום וערי' כו'. אכן הקב"ה רצה שיהי' זה החסד ע"י זכות מעש"ט של בני ישראל כדי שיתקיים לעד. וכ"כ ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. פי' שהקב"ה מסבב בחסדו שהאדם בעצמו יזכה לזה החסד במעשיו כי הכל מסיבת כל הסיבות. וזהו הי' אח"כ במה שנסעו בנ"י למדבר וזכו לענני הכבוד פי' זה שזכו במעשה עצמם זה מסיר הקטרוג מן בנ"י. ומאן דאכיל דלאו דילי' בהית כו' אבל הזוכה במעשיו הוא מתכבד ועמ"ש לקמן מזה. והנה זה הענין מתגלה גם בכל שנה. בפסח יציאת מצרים בחסד ה'. ואח"כ בר"ה נידון האדם אם תיקן מעשיו ע"י החסד. כי כל חסדי ה' הם כדי שיתקן האדם מעשיו ע"י החסד וכשזוכה בדין נמצא נשלם החסד גם עפ"י מדת הדין. וזהו החסד של חג הסוכות שהוא החסד הבא עפ"י דין. וכל זה נעשה לאבותינו. וז"ש זכרתי לך חסד נעוריך. פי' שעשה הקב"ה להיות נזכר החסד לדורות ע"י שהי' עפ"י מעשיהם הטובים של ישראל. וזכירה הוא בדין פי' שחסד רק לשעה זולת מי שזוכה להחסד עפ"י דין מתקיים לעולם [וזהו חסדי דוד הנאמנים]. וז"ש כי בסוכות הושבתי שאף שסוכות ג"כ זכר ליציאת מצרים אך הוא זכר להחסד שנעשה עפ"י זכות בנ"י כו'. ובזה מיושב קושיות הטור:

וְעַל כֵּן הָיָה גְּאֻלַּת מִצְרַיִם עַל־יְדֵי מֹשֶׁה, כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה – עַל־יְדֵי הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ט״ז:ו׳) וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם וְכוּ' (ויקרא כ״ג:מ״ג) לְמַעַן יֵדְעוּ וְכוּ'.