חסידות על ויקרא כו:לד

דבר וכו' ואמר"ת וכו' (ויקרא כה ב). דבר הוא לשון עז, כמד"א (בראשית מב ל) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות, ואמירה הוא לשון רכה. והנה במצות השמיטה ישנו קשות בעבור האדם על המצוה יגלו מארץ ישראל, כמד"א (ויקרא כה יח) וישבתם על הארץ לבטח, הא אם לא תקיימו וכו' כפירוש רש"י, וכמ"ש (ויקרא כו לד) אז תרצה הארץ את שבתותיה. וכן ישנו במצוה דברים נוחים לדבר על לב האדם לבל יאמר מה נאכל באם לא נזרע, כמד"א (ויקרא כה כ) וכי תאמרו מה נאכל וכו' וצויתי את ברכתי לכם וכו'. וז"ש דב"ר הדברים העזים והקשים, ואמרת הדברים הרכים, עיין במגלה עמוקות ריש פרשת אמור:

מצות שמיטה ושבתה הארץ שבת לה'. ובפ' בחקותי אז תרצה הארץ כו' שבתותי'. כי השמיטה להראות כי הכל מאתו ית' וכשבנ"י מבררין זאת ברצונם חל ע"ז ש"ש. וח"ו כשביטלו שמיטה הוכרח הבורא ית' להראות בכחו כי הכל שלו ונגרשנו מארצנו. אבל לא כ' שבת לה' רק בקיום השמיטה ברצון בנ"י כנ"ל:

ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרצני (בראשית לג י). הנה תמוה מאד איך יעקב הצדיק בחיר שבאבות יאמר לעשו הרשע כראות פני אלהים, ועיין באברבנאל מה שפירש בזה וש"י. ועל פי דבריו פירשתי בפרשת בראשית (ד ג) ויבא קין מפרי האדמה וגו'. ולי נראה לפרש על פי מ"ש מהר"ש פרומו הובא בפרשת דרכים דרך מצפה, שלכך נתן נקבות נגד זכרים (ב"ר ע"ו ז'), דלמה בעין יפה כל כך, כיון שלא היה רק להשביע עינו של אותו רשע (ב"ר ע"ו ח'). רק הכונה היה כדי שיהיה ראוי לגדל ולדות, ויצטרך לשלם לו ולדותיהן וולדי ולדותיהן מאז ועד ימות המשיח, עיין שם. והנה איתא בגמרא בבא בתרא פרק המוכר את הבית (ב"ב דף ע"ב ע"א) שם אי רבנן, הא אמרי מוכר בעין רעה מוכר, אבל מקדיש בעין יפה מקדיש, עד כאן. ועיין בעירוכין ריש פרק האומר משקלי עלי (ערכין י"ט ע"א) שם אמר ר' יהודה קומתי עלי וכו' עיין שם, ועיין שם בתוספת (ד"ה הוא). והיינו כי על כן ראיתי פניך, ר"ל המתנה שהיא ראיית פנים כראות פני אלהים, דהיינו מקדיש שהוא בעין יפה דהיינו שנתן הנקבות נגד הזכרים, ותרצני, ר"ל כדי שתשלימנו (כמו אז תרצה הארץ את שבתותיה (ויקרא כו לד), שפירושו שתשלים הארץ את שבתותיה, וכמו שפירש הרד"ק כי נרצה עונה (ישעיה מ ב), עיין שם). והיינו כדברי מהר"ש הנ"ל, והבן.