וַאֲבַדְתֶּ֖ם בַּגּוֹיִ֑ם וְאָכְלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֶ֖רֶץ אֹיְבֵיכֶֽם׃
אגרא דכלה
גם זה מן התוכחות ואכלה אתכם ארץ אויביכם (ויקרא כו לח). כל הרואה יעמוד מרעיד. אבל המשכיל על דבר יראה מדלא קאמר וכלת"ה ח"ו, רק ואכל"ה. להורות הבטחה טובה, דהנה באכילה האוכל מכלה את המאכל, עד שישוב לפסולת בגופו וידחהו הגוף. והנה נראה לעין שהמאכל מקיים הנשמה בתוך הגוף, ומהיכן יהיה זה, על כרחך שיש רוחניות בתוך כל מאכל, ובאכילה יתברר הרוחניות וישוב לדם ובשר, והמותרות שאין בו שום לחלוחית יופסד לגמרי וידחהו הגוף. ולפי זה המאכל יתעלה אדרבא בעילוי רב, שמקודם לכן היה דומם או צומח או חי, וכהיום אחר האכילה ישוב להיות מדבר. כמו כן הוא הענין בגלותנו, שהוא לברר סיגנו מהערב רב המעורבין בישראל, והוא דמיון אכילה ממש, שהרוחניות היינו נשמות ישראל יתעלו בעילוי רב על ידי הגלות, והסיגים המותרות יהיו מן הנדחים, הבן הדבר: