חסידות על זכריה ג:ג

ואם עיקר בריאת העולם הוא בשביל א', כל שכן מאורעותיו של עולם אחר הבריאה אם טוב ואם רע, לכן צריך כל אדם לדעת בעצמו איך שהוא הגורם מאורעות העולם וחילופיהם לא על דרך האמונה והענוה בלי שום הבנה קרוב בפיו ורחוק מכליותיו, אבל צריך שיהא לבו רואה את הערות ארציות שלו איש אדמה. ואיך הוא רחוק מה' בכל דרכיו מגושם ומגשם חיות הקדש נרגן מפריד אלוף בינה אלוף חכמה מעולם המעשה, והכתוב אומר כולם בחכמה עשית, ואם חכמה אין כאן במה יתקיים.

קצד. יצורף תברא שי. השומר בריתו נקרא צדיק (עיין זוהר ח"א נ"ט ע"ב), ובורא ש"י עולמות שנוחל אותם אחר כך לעולם הבא. וזהו (עוקצין פ"ג מי"ב) עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדי"ק, דייקא השומר ברית"ו נקרא צדי"ק כעין יוסף הצדיק, ש"י עולמות מדה כנגד מדה שלא נטמא בטומאת קר"י מספר ש"י, ויק"ר בקדושה, קר"י בקליפה, והמשכילים יבינו. וידוע דצריך השב מעון זה למסור נפשו בכל פעם על דבר כבוד שמו, כי עון זה נעשה בחימום כל רמ"ח איבריו, על כן צריך להסכים בהסכמה עזה למסירת כל רמ"ח איבריו גופו ונשמתו על דבר כבוד שמו, והש"י יחשבהו לפועל ממש כאלו מסר נפשו בפועל. וזהו יקר בעיני י"י המותה לחסידיו (תהלים קטז טו), שנתעלה מבחינת קרי לבחינת יקר על ידי מסירת נפשו. ובהעמיק עוד, דידוע דעל ידי עון זה בורא החוטא בעוה"ר גופים ולבושים לקליפות, והצלם הקדוש נפגם, ואחר פטירתו אינו זוכה ללבוש החלוקא דרבנן. הלא ידעת מהצדיק עמוד העולם יהושע בן יהוצדק כהן גדול, על שלא מיחה בבניו לשמור בריתם נאמר עליו (זכריה ג ג) "ויהושע היה לבוש בגדים צואים" (סנהדרין צ"ג ע"א), אנן מה נענה אבתריה נשכבה בבשתנו עד יערה עלינו רוח ממרום לטהר מכל טומאתינו. ואם שב בתשובה שלימה להשי"ת על ידי מסירת נפשו להשם, אזי מסירים מעליו הבגדים הצואים, ונתלבש בבחינת יק"ר. יק"ר הוא תרגום כבו"ד, ורבי יוחנן קרי למאניה מכבדות"א (שבת קי"ג ע"א), והבן: