כֹּה־אָמַ֞ר יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת אִם־בִּדְרָכַ֤י תֵּלֵךְ֙ וְאִ֣ם אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֣י תִשְׁמֹ֔ר וְגַם־אַתָּה֙ תָּדִ֣ין אֶת־בֵּיתִ֔י וְגַ֖ם תִּשְׁמֹ֣ר אֶת־חֲצֵרָ֑י וְנָתַתִּ֤י לְךָ֙ מַהְלְכִ֔ים בֵּ֥ין הָעֹמְדִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
שיחת מלאכי השרת
ולכך אמר (זכריה ג׳:ז׳) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. שנקראים המלאכים שאין יכולים להלך. מאחר שאין יכולים לצאת גם לבוא אין יכולים. ונפשות הצדיקים נקראים מהלכים. וזהו שאמר ר' מאיר במעלה הראשונה של ישראל במה שהם נשמרים והמלאכים הם השומרים שאין צריכים להיות נשמרים. ודבר זה מעלה כאשר צריך להיות נשמר משא"כ המלאכים שהם שומרים ולא נשמרים. ואין הראי' ממה שהם שומרים לישראל כאלו טפלים להם שהרי מצינו ג"כ (תילים קכ"א ה') ד' שומרך ונאמר (פ' ויצא) ושמרתיך בכל אשר תלך. רק ר"ל ממה שיש בהם כח השומר שאין להם יראה שיצטרכו להיות ג"כ נשמרים כמו שכל נברא בעל מעלה מושך אחריו חסרון שממנו הוא מתיירא וצריך להיות נשמר. וממה שאצלם כח השומר שאין להם יציאה אל ההיזק כלל דבר זה הוא חסרון מה שאין שייך זה אצל השי"ת.
ערבי נחל
ולכאורה יובן עי"ז כי אחר פטירת הנשמה מהגוף שאז רוחניותה יותר מרוחניות המלאכים ואי אפשר שיהיה לה עוד מדת השפלות ותשאר אז עומדת במדריגה א'. אכן אין הדבר כן, כי כמו שהנשמות לומדים בגן עדן גם פשטי התורה כמ"ש בחסד לאברהם עבור שהיתה זמן רב דבוקה בגוף יארעו לה מאורעי הגוף והטוב הנמשך מצד הגוף, לכן גם ההתפארות הנמשך מצד הגוף שהוא השפלות האמתי זה נשאר בנשמה גם אחר פרידתה מהגוף, נמצא יש לה אז שני המעלות גם יחד שאינה עלולה לחטוא כיון שאין לה גוף, גם הולכת ממדריגה למדריגה עבור שמדת השפלות נשאר בה לעולם. וזש"ה (זכריה ג, ז) אם בדרכי תלך כו' ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, ופירש"י בין המלאכים. וירצה, שיהיו לו ב' המעלות גם יחד שעם היותך בין העומדים אחר פרידתך מהגוף אפילו הכי יהיה לך מהלכים. וזה מעלה גדולה שעם היות כבר בטלה הבחירה כענין מלאך אפילו הכי היה בבחינת השפלות ויהיה הולך.
שם משמואל
במדרש (פרשה ב' סי' ל"א) ואם הי' קורא את שמע ומהלך צריך הוא לקבל מלכות שמים מעומד, ואי זהו מלכות שמים ה' אלקינו ה' אחד, נראה כי רמז יש בדבר, דהנה מלאכים נקראים עומדים, והאדם נקרא מהלך, וכמ"ש (זכרי' ג' ז') ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, וכבר נתבאר בספה"ק טעמו של דבר: