וְהָיָ֣ה יוֹם־אֶחָ֗ד ה֛וּא יִוָּדַ֥ע לַֽיהוָ֖ה לֹא־י֣וֹם וְלֹא־לָ֑יְלָה וְהָיָ֥ה לְעֵֽת־עֶ֖רֶב יִֽהְיֶה־אֽוֹר׃
אגרא דכלה
ולחשך קרא לילה (בראשית א ה), זה עשו (ב"ר פ"ב ג'). ליל"ה יכונה לעשיה דתמן מארי' ילל"ה אותיות ליל"ה, (על כן נקראת מדת המלכות לילה דמקננת בעשיה), על כן אמר זה עשו שאין לו חלק רק בעשיה הגשמיות ששם רובו רע והקליפות גוברים בו וחלקו מצד הקליפה, וכשימלא כבוד ד' את כל הארץ וימלוך על כל העולם כולו בכבודו, (והבן נוסחתנו מלו"ך ע"ל כ"ל העולם כול"ו (תפלת ימים נוראים), דנתחבטו בו המפרשים כפל "כל "כולו, ומפרש הט"ז (או"ח סי' תקפ"ב ס"ק ג') דהוה אמינא רוב"ו ככול"ו המשכילים יבינו), אזי תתבטל מלכות עשו לגמרי. והנה הקדים יעקב למעלתו, והכוונה שיצא מזרע אברהם הני ב' סטרין, ונתפרש זה לתומו וזה לרשעו, וישאר זרע יעקב נקי מבלי סיג. אחר כך אמר ויהי ער"ב זה עשו, ידוע ער"ב סוד הדינין והגבורות אחורי הויה אלקים, בק"ר סוד טיפת החסדים, עיין כל זה במאורי אור. וכשנשפע החסדים אזי יעקב שולט, מה שאין כן בשליטות הגבורות, שוב כפל בעל המאמר דבריו ואמר ויהי ער"ב ערבו של עשו, ויהי בק"ר בוקרו של יעקב. בא לתרץ הרי לעיל הקדים ליעקב שהוא העיקר, ע"כ הקדימו למעלתו ואחר כך הקדים לעש"ו, לזה אמר שמקודם יהיה ערבו של עש"ו בשליטות הגבורות, ועל ידי זה יהיה עשו רצועה לאלקאה ואחר כך בוקרו של יעקב, ואז יהיה יום אחד אשר יודע לד' לא יום ולא לילה (זכריה יד ז), ר"ל שלא יהיו חלוקין הגבורות מהחסדים כי אז יהיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו), ואז יהיו הלוים במדריגה יותר מן הכהנים כנודע, ויתבטל שליטת עשו לגמרי והבן, לזה יהיה הגאולה במליצת יצח"ק (שבת פ"ט ע"ב), בסוד כי אתה אבינו (ישעיה סג טז):
ליקוטי מוהר"ן
וְזֶהוּ (זכריה י״ד:ז׳): וְהָיָה יוֹם אֶחָד יִוָּדַע לַה' – שֶׁיִּתְגַּלֶּה הָאַהֲבָה, הַנִּקְרָא יוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ; הַיְנוּ הַתּוֹרָה הַפְּנִימִיּוּת שֶׁהָיְתָה צְפוּנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית א׳:ד׳): וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב; וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה יב): כִּי טוֹב לִגְנֹז, כִּי אוֹר הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ. וְהַתּוֹרָה נִקְרָא טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד׳:ב׳): כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם (ע"ז יט:). וְנִקְרָא אוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ו): וְתוֹרָה אוֹר.
שם משמואל
וכעין זה יש לפרש הכתוב שנאמר על העתיד זכרי' י"ד ז' והי' יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והי' לעת ערב יהי' אור פירש"י לא יום לא אור נוגה של עוה"ב וכו' ולא לילה ולא עת צרה כצרת שעבוד מלכיות וכו', והפי' שבלתי אפשר שמזוהמת שעבוד מלכיות יצאו לעוה"ב וצריך עת שיהי' ממוצע שתהי' להבדיל ולהפריש, וידוע שביום יש ג' עתות מתחלפין ערב ובוקר וצהרים, והם מקבילים לעומת שלשה הבדלות כנ"ל שיהי' מובדל ומופרש לגמרי, ואולי זה הכוונה מה שאנו אומרים בהושענות הושענא שלש שעות היינו שלשה עתים ועל דרך הנ"ל, ויש לומר דגם בכל שבת הוא מעין זה, כי שבת הוא מעין עוה"ב, וכמו שמעוה"ז לעוה"ב צריך לשלשה עתות מתחלפין ביניהן, כן נמי מימי החול לשבת נצרך לשלש עתות מתחלפין להיות אמצעי ביניהם, והוא ע"ש מחצות ואילך שמתחיל להתניצץ קדושת שבת כמבואר בכתבי האר"י ז"ל, ומזמן מנחה קטנה ואילך שיכול לעשותו כולו תוספות הנה הוא זמן מוכן לקבל קדושת שבת, ותוספת שבת בהכרח עכ"פ מדאוריתא או דרבנן, וממוצא הדבר שלרגלי הכנת האדם בשלשה זמנים אלה, כן זוכה לעומתו לשבת: